פורום אוצר החכמה

האיך נכון לכתוב? או ששניהם נכונים? כאופן הראשון נפוץ יותר, אך השני מצוי ג"כ ובספרים חשובים.

בשורשים שפ' הפועל היא אותי שינית בבניין התפעל קיימת הידמות חלקית ושיכול עיצורים. התופעה נוצרה מנוחות לדיבור. דוגמאות:
ז.ק.נ. בשורש התפעל (לצורך הנוחות נשתמש ביחיד עבר): התזקן - הדזקן - הזדקן.
ס.ג.ר. כנ"ל: התסגר- הסתגר.
צ.ר.ד. כנ"ל: התצרד - הטצרד - הצטרד.

האות ט' קרובה יותר לאות צ' בצורתה הטבעית - האותיות ק', צ, וט' הן אותיות נחציות, המובעות מהגרון עצמן (כמו הק' העמוקה של העירקים). לכן בהידמות חלקית האות ת' תהפוך לט'.
הצורה 'הצתמצם' היא טעות שמקורה בהיגוי לא נכון המשווה בין ט' לת' - היגוי שרובנו משתמשים בו.

קרי: התצמצם - טעות. הצטמצם - נכון.

ייש"כ.

אדג כתב:קרי: התצמצם - טעות. הצטמצם - נכון.

ייש"כ.

בעל התניא שנקיט כסדר התצמצם, אינו בהכרח טעות.

אווו, מפני מה?

אדג כתב:אווו, מפני מה?

גם לפי דברי דראל אין כאן כללי ברזל, אלא השתנות שנוצרה לנוחות הדיבור. אבל ההגייה הראשונית עדיין אינה שיבוש.

גוראריה כתב:

אדג כתב:אווו, מפני מה?

גם לפי דברי דראל אין כאן כללי ברזל, אלא השתנות שנוצרה לנוחות הדיבור. אבל ההגייה הראשונית עדיין אינה שיבוש.

לא שמיעא לא כלומר לא סבירא לי.
ברור, שכאשר כללי הדקדוק הנתמכים בכתוב אומרים שבמקרה כזה יש חריגה, אם לא חורגים זו טעות!

בדקדוק (בשונה מדיבור) אין שני צורות כתיבה: לא שייך לומר שאפשר לכתוב בכמה צורות. ישנה רק דרך אחת לכתוב מילה מסויימת. מהי הדרך הנכונה, להצטמצם להתצמצם? (שים לב, שאין מדובר רק בשינוי בין ט' ות' כ"א גם במיקום האות!)

והקדימני הור ההר.

חוזרני בי. אכן הצטמצם וכמבואר ברש"י בראשית מד טז, עה"פ ומה נצטדק.
כעת צ"ע למה נקט התניא כן, 'התצמצם'