פורום אוצר החכמה

במלכים ב פרק יז פסוק ו נאמר: בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי:
שם פרק יח פסוק יא נאמר:
וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי:
ובדברי הימים א פרק ה פסוק כו נאמר:
וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

בפסוק בדברי הימים ניתן היה לפרש ש"לחלח" הוא שם המקום הראשון אליו גלו, אך מהפסוקים במלכים עולה להדיא ששם המקום הוא "חלח".

והנה תעלומה, שמקוצר הזמן - העירני עליה המגיה לפני ההדפסה - עסקתי בה רק מעט, ואשמח לחוו"ד חכמי המקום.

יש מספר עדויות המראות שרס"ג הבין ששם המקום הוא "לחלח" ולא "חלח", וכדלהלן:

א. בתרגום קדום לפירושו לאיכה, ממנו פורסמה כעת בקובץ "בית אהרן וישראל" ההקדמה ועוד קטעים שחסרו במקור הערבי שעלה מקטעי הגניזה ופורסם בשנה שעברה, נאמר: שמעו כי נאנחה אני. הם עשרת השבטים אש'ר הגלו אל לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי.

אל לחלח - ולא אל חלח.

ב. במקור הערבי, בפירוש עשרת הגלויות שבפרק א פסוק ג, מעתיק רס"ג לפי אחד מכתבי היד (כ"י פטרבורג Yevr.-Arab. I 4043) את הפסוק במלכים ב פרק יח: "ויגל מלך אשור את ישראל אשורה וינחם בלחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי.

ג. ה"אגרון" של רס"ג הוא ספר מילים המסודרות לפי סיומן בתוספת פירושן. שם (מהדורת אלוני עמ' 270) מופיעה המילה: לחלח. והעיר אלוני בצדק: מכאן שחשב רס"ג את הלמד כחלק מהשם, והביא שאלפאסי בג'אמע ערך חלח כבר השיגו, וכתב ש"חלח" הוא שם מקום, ואין "לחלח" שם כמו שחשבו אנשים (והכוונה לרס"ג), כי הוא אומר "וינחם בחלח" ולא אמר "בלחלח".

כמדומה שצירוף כל הראיות מוכיח בבירור שרס"ג נקט שהלמ"ד היא משם המקום.

והנה פלא, שהמקום נזכר בבבלי בב' מקומות, ובכל כתבי היד והדפוסים הראשונים ביבמות טז ע"ב, ובחלק מכה"י ודפו"ר קידושין עב ע"א, הנוסח 'בלחלח' וכדעת רס"ג, והוגה על ידי מהרש"ל שם.

לפי "הכי גרסינן", ביבמות גורסים כך כל הדפוסים וכתבי היד: דפוס ונציה, פיזרו, כ"י מינכן, וקטע גניזה מאוקספורד. בכ"י וטיקן יש דבר מוזר: בפנים כתוב "בחלח", ובין השיטין נוספה האות ל!

בקידושין גורסים כך דפוס ונציה, כ"י מינכן, וקטע גניזה. כ"י וטיקן לא הוגה כאן ודפוס פיזרו אין. לעומתו יש כאן ערש-דפוס ואדי אלחגארה ודפוס קושטא, שכן גורסים "בחלח".

נמצא שבכל העולם מלבד ספרד - התקיימה מסירה בבבלי של "בלחלח", ורק בספרד ובקושטא אליה גלו בניה - התקיים הנוסח "בחלח".

עוד מקורות: ב"מלכים בוך" דפו"ר (אוגסברג 1543), שהוא עיבוד שירי לספר מלכים, גורס ג"כ כרס"ג, וע"כ כתב (מחרוזת 1728): לחלה.

וכן הגי' בכמה כ"י בסדר עולם, ראה מהדו' מיליקובסקי עמ' 372.

האם יש בכך עדות לנוסח מסירה קדום במלכים, לפיו נאמר "בלחלח" ולא "בחלח", וכפי שהשתמר באחד מכה"י של פירוש רס"ג לאיכה - כנ"ל אות ב?

ועוד משהו מעניין לעניין -

רס"ג באגרונו שם כותב ש"לחלח" היא "חלואן".

זו עיר ידועה בפרס, כיום במערב איראן (אין להחליפה בחלואן שבמצרים), מרחק חמשה ימים מבגדד, היתה בה קהילה יהודית עשירה, הסכום ששילמה כל שנה לקופת ראש הגולה היה מאה וחמשים דינר זהב, סך זה היה חמישית של הוצאות ראש הגולה שהיו בסך הכל שבע מאות דינרי זהב לשנה (שי"ר, ערך מלין).

ומכאן שצדק נויבאואר (La Geographie du Talmud עמ' 373) בתיקונו לנוסח הדפוסים "חלח זו חלזון" - שצריך לומר "זו חלוון".

וכן הוא בקטע הגניזה ג'נבה 31 לקידושין שם: לחלח זו חלון, וביבמות שם כן נוסח דפוס ונציה: לחלח זה חלואו', כ"י מינכן: בלחלח זו חלוואן, כ"י וטיקן: ב[ל]חלח זה חלוון, ודפוס פיזרו: לחלח זה חלואו.

מן הסתם ראית מ"ש בדקדוקי סופרים יבמות י"ז א'.

כוונתך מן הסתם לדק"ס השלם.

לא ראיתי, הסתכלתי עכשיו. יש בדבריו שאין בדברי ולהיפך. מה שהוסיף שם: גם באור זרוע: בלחלח, ומקור הנוסח "חלזון" ביבמות במהרש"ל שם ע"פ מה שהיה לפניו בקידושין.

(ספר ישובי היהודים בבבל שציין שם היה למראה עיני, ומשם הבאתי את הנ"ל מדברי נויבאואר ומדברי שי"ר, שלא ראיתים במקורם).

עד"ז "ויבוא יהצה" תרגם אונקלוס "ליהץ", למרות שמקרא מלא דבר הכתוב במ"א "ביהצה".
ועד"ז מצינו "ועשה חיל באפרתה", למרות שבד"כ שם המקום הוא "אפרת".

....

רבי אלעזר הקליר: עד לחלח וחבור הגלנו.
וראה עוד ב"מאגרים"
ומה שהוסיף עתה הרב ושא נס בחלח כך פייט ר' יצחק השנירי (גם זה ממאגרים) רְעֶה צֹאנֶה אֲשֶׁר אָנָה וְאָנֶה. מְעוּנֶּה בֵּין גְּבוּל חָבוֹר וּבַחְלַח.

..

בהנחה שאין שינויים מהכתוב, ובשניים משלושת המקומות שהשם מופיע הוא מופיע 'חלח', ובשלישי ניתן להבין שהשם הוא 'חלח'. הקושי הוא באמירה אחרת.

אגב, צפונית לנינוה יש עיר בשם 'חלח'.

יתר10 כתב:רבי אלעזר הקליר: עד לחלח וחבור הגלנו.

אין מכאן ראיה, שהוא כלשון הכתוב בדברי הימים ומתפרש גם אם שם המקום חלח וגם אם מקומו לחלח.

לייטנר כתב:בהנחה שאין שינויים מהכתוב, ובשניים משלושת המקומות שהשם מופיע הוא מופיע 'חלח', ובשלישי ניתן להבין שהשם הוא 'חלח'. הקושי הוא באמירה אחרת.

בהנחה שקראת את האמור דבריך סתומים במידת מה. הקושי הוא בעובדות הרבות מדי לכך שהקדמונים הבינו ששם המקום "לחלח", חלקם גם גורסים כך בכתוב במלכים.

אני מאלה שמעדיפים לקיים את גרסת הכתוב בידינו, מאשר את גרסת הקדמונים...

לייטנר כתב:אני מאלה שמעדיפים לקיים את גרסת הכתוב בידינו, מאשר את גרסת הקדמונים...

בכל מקרה לא נגיע ל"בידינו" מול "קדמונים". לכל היותר נראה בזה חילוף מדינחאי-מערבאי, ונצרף לו עוד חילופים (וי"ו קטיעא, תשובת הרשב"א במיוחסות סי' רלב על קרנת קרנות, וחצי מהציונים בגליון הש"ס שבת נה ע"ב), ונבאר הטעם שבזה הלכתא כמערבאי כיון שדקדקו בספריהם ביותר, ושלום על ישראל.

הוגה ומעיין כתב:

לייטנר כתב:אני מאלה שמעדיפים לקיים את גרסת הכתוב בידינו, מאשר את גרסת הקדמונים...

בכל מקרה לא נגיע ל"בידינו" מול "קדמונים". לכל היותר נראה בזה חילוף מדינחאי-מערבאי, ונצרף לו עוד חילופים (וי"ו קטיעא, תשובת הרשב"א במיוחסות סי' רלב על קרנת קרנות, וחצי מהציונים בגליון הש"ס שבת נה ע"ב), ונבאר הטעם שבזה הלכתא כמערבאי כיון שדקדקו בספריהם ביותר, ושלום על ישראל.

וראה ירושלמי שבת פ"ט בעניין זרעה וזירועיה שתלו חז"ל מחלוקת להלכה בשאלת גירסת הו' בפסוק.

בן מיכאל כתב:

הוגה ומעיין כתב:

לייטנר כתב:אני מאלה שמעדיפים לקיים את גרסת הכתוב בידינו, מאשר את גרסת הקדמונים...

בכל מקרה לא נגיע ל"בידינו" מול "קדמונים". לכל היותר נראה בזה חילוף מדינחאי-מערבאי, ונצרף לו עוד חילופים (וי"ו קטיעא, תשובת הרשב"א במיוחסות סי' רלב על קרנת קרנות, וחצי מהציונים בגליון הש"ס שבת נה ע"ב), ונבאר הטעם שבזה הלכתא כמערבאי כיון שדקדקו בספריהם ביותר, ושלום על ישראל.

וראה ירושלמי שבת פ"ט בעניין זרעה וזירועיה שתלו חז"ל מחלוקת להלכה בשאלת גירסת הו' בפסוק.

ייש"כ. ועיי' רשב"א שם שאכן יש משמעות מיוחדת לשינויים בנוסחאות שתלויות בהן הלכות.

הראני ר' אהרן גבאי:

בפיוט של רשבג "שומרון קול תתן מצאוני עווני"
איתא
ללחלח ולחבור נשא את שבייי
ובמחזור קול תחינה החדש תיקן לחלח וכתב שהוא טעות הדפוס!

מוזר, אני אומר את הפיוט הזה כבר עשרים שנה.
'ולחלח וחבור'. כך זה אצלי.

שו"ר שכבר הביא כן אלוני בתיקונים לאגרון, עמ' 538. וכתב שהנוסח בפיוט רשב"ג הוא ע"פ על נהרות ספרד ת"א תשט"ז (וכפה"נ כ"ה בכה"י, ובדפוסים שונים "תיקנו").

ועוד הביא כן מפיוט ר' שלמה בן יהודה גאון (שירים חדשים 182/9) שחותי לפני / כוכבים מונה:
"דחוי לחלח וחבור/ישובב אל גבור".

וא"כ גם באר"י הבינו ששם המקום "לחלח" ולא רק בבבל...

עוד מצאתי כן בתרגום הארמי לשיר השירים ה, ד לנוסח תימן: ואגלי יתהון ללחלח וחבור.

ובמיוחס לרש"י לדה"י א' ז, יג: לך ללחלח וחבור.

אמנם לא מהגאונים ואף לא מהראשונים, אך כן כתב אברבנאל ישעיהו ו, יא; ח, כג; לו, א ד"ה עלה סנחריב,
וכן במהרש"א ח"א ב"מ קז, ב.

ראה גם אור תורה י' עמ' 294.

במיוחס לרש"י דה"י לפני אין הגי' כן.

יהודה בן יעקב כתב:אמנם לא מהגאונים ואף לא מהראשונים, אך כן כתב אברבנאל ישעיהו ו, יא; ח, כג; לו, א ד"ה עלה סנחריב,
וכן במהרש"א ח"א ב"מ קז, ב.

ראה גם אור תורה י' עמ' 294.

במיוחס לרש"י דה"י לפני אין הגי' כן.

שמא מהרש"א תפס כן על פי דפוסי התלמוד של יבמות וקידושין דלעיל?

ושמא רבי יצחק אברבנאל העתיק כן על פי קידושין דפוס ברקו (במידה ותפס לשון התלמוד בקידושין או תוכנו. לא בדקתי)? מציאותית זה יתכן אך איני יודע באיזה ספרי דפוס השתמש רי"א (יש רשימה כזו?). והדברים מגיעים לזמן חיבורו של ביאורו לנ"ך הנ"ל. וכבר דובר בזה פה באיזה מקום בסמיכות.

אולי רי"א נמשך אחר ילקוט שמעוני כמדתו לרוב ובנוסח הילקוט שלו היה שינוי מהנדפס בדפוסים המצויים?

צריך גם חיפוש ובדיקה בנוסחאות הנ"ך עצמו שנדפסו בעשורים הראשונים של הדפוס בדפוסים שאינם תלויים בקודמיהם. וכבר מצאתי כמה שינויים בכתיב של הנ"ך בדפוסים הנ"ל מהמצוי אצלנו בספרים הרגילים, ויש בדפוסים אלו גם השמטות ושיבושים בעיקר הנ"ך הנדפס בהם.
תחילה וראש צריך לבדוק אצל קניקוט בתנ"ך דפוס אוקספורד אם רשם שינויים במלכים ובדברי הימים, ומן הסתם כבר כתבי היד של הנ"ך מחולקים בזה והדברים עתיקים.

ושא_נס כתב:תחילה וראש צריך לבדוק אצל קניקוט בתנ"ך דפוס אוקספורד אם רשם שינויים במלכים ובדברי הימים, ומן הסתם כבר כתבי היד של הנ"ך מחולקים בזה והדברים עתיקים.

בדקתי ואין

ושא_נס כתב:

יהודה בן יעקב כתב:אמנם לא מהגאונים ואף לא מהראשונים, אך כן כתב אברבנאל ישעיהו ו, יא; ח, כג; לו, א ד"ה עלה סנחריב,
וכן במהרש"א ח"א ב"מ קז, ב.

ראה גם אור תורה י' עמ' 294.

במיוחס לרש"י דה"י לפני אין הגי' כן.

שמא מהרש"א תפס כן על פי דפוסי התלמוד של יבמות וקידושין דלעיל?

ושמא רבי יצחק אברבנאל העתיק כן על פי קידושין דפוס ברקו (במידה ותפס לשון התלמוד בקידושין או תוכנו. לא בדקתי)? מציאותית זה יתכן אך איני יודע באיזה ספרי דפוס השתמש רי"א (יש רשימה כזו?). והדברים מגיעים לזמן חיבורו של ביאורו לנ"ך הנ"ל. וכבר דובר בזה פה באיזה מקום בסמיכות.

אולי רי"א נמשך אחר ילקוט שמעוני כמדתו לרוב ובנוסח הילקוט שלו היה שינוי מהנדפס בדפוסים המצויים?

צריך גם חיפוש ובדיקה בנוסחאות הנ"ך עצמו שנדפסו בעשורים הראשונים של הדפוס בדפוסים שאינם תלויים בקודמיהם. וכבר מצאתי כמה שינויים בכתיב של הנ"ך בדפוסים הנ"ל מהמצוי אצלנו בספרים הרגילים, ויש בדפוסים אלו גם השמטות ושיבושים בעיקר הנ"ך הנדפס בהם.
תחילה וראש צריך לבדוק אצל קניקוט בתנ"ך דפוס אוקספורד אם רשם שינויים במלכים ובדברי הימים, ומן הסתם כבר כתבי היד של הנ"ך מחולקים בזה והדברים עתיקים.

ייש"כ לשניכם.
גם אני בדקתי בכתבי היד של התנ"ך, ובכללם קטעי הגניזה, ועד כה לא מצאתי בהם תיעוד של "בלחלח" במלכים (התיעוד היחיד בינתיים הוא בהעתקה אחת של פירוש רס"ג לאיכה המעתיק פסוק זה, וכדלעיל). ולכן לע"ע עוד לא ניתן להניח שמדובר בשינוי מדינחאי-מערבאי וכדומה, ויתכן שכל מי שנקט ששם המקום "לחלח" עשה כן על סמך הפסוק בדברי הימים, שכיון שהמילה נקודה שם לַחְלַח נקטו שזו שם המקום, ואולי נקטו שדברי הימים שינה בזה ממלכים וכדרך שינויים רבים שיש ביניהם בשמות אנשים ומקומות.

מרדכי וינטרויב כתב:

ושא_נס כתב:תחילה וראש צריך לבדוק אצל קניקוט בתנ"ך דפוס אוקספורד אם רשם שינויים במלכים ובדברי הימים, ומן הסתם כבר כתבי היד של הנ"ך מחולקים בזה והדברים עתיקים.

בדקתי ואין

משהו אחד יש שם כן, לא מעיקר העניין אלא מסתעף לענף צדדי. במלכים פרק יח הוא מביא נוסח "בחלה", וזה כנוסח חלק מהדפוסים או כתבי היד שהביא הרב "ושא נס" ברוב עיונו וחסדו לעיל, בהודעות שנמחקו לדאבון לב.

בחלה - כן הוא בדפוס ויניציאה ר"ף בשלשה עותקים שונים שראיתי (איני כולל בהם את מהדורת הצילום וצילומיה, ואפילו לא הצצתי בהן בנדון זה ואפשר שההכרע במהדורות צילום אלו מסופק ביחס לעותקים שבדקתי. וכדרך שדובר פה אודות קולפון בית יוסף חלק חשן משפט. מעבר לבעיות איכות של הצילום עצמו במהדורות הצילום, יש בהן כמה מיני בעיות ושינויים ביחס להדפסה המקורית). ויתכן מאד שבעצם ויניציאה משמר כאן את דפוס ברקו רנ"ח לערך.
למען השלמות ראוי לבדוק מה המצב בדפוסי התלמוד הבאים וממתי הגיהו ושינו כבדפוסים המצויים.

יישר כוח על הבדיקה בקניקוט. מנסיוני במקומות רבים הוא מספק (עד כמה שהעתקותיו נכונות). אך כאן לא היה בו כ"כ מן החידוש.

ושא_נס כתב:בחלה - כן הוא בדפוס ויניציאה ר"ף בשלשה עותקים שונים שראיתי (איני כולל בהם את מהדורת הצילום וצילומיה, ואפילו לא הצצתי בהן בנדון זה ואפשר שההכרע במהדורות צילום אלו מסופק ביחס לעותקים שבדקתי. וכדרך שדובר פה אודות קולפון בית יוסף חלק חשן משפט. מעבר לבעיות איכות של הצילום עצמו במהדורות הצילום, יש בהן כמה מיני בעיות ושינויים ביחס להדפסה המקורית). ויתכן מאד שבעצם ויניציאה משמר כאן את דפוס ברקו רנ"ח לערך.
למען השלמות ראוי לבדוק מה המצב בדפוסי התלמוד הבאים וממתי הגיהו ושינו כבדפוסים המצויים.

יישר כוח על הבדיקה בקניקוט. מנסיוני במקומות רבים הוא מספק (עד כמה שהעתקותיו נכונות). אך כאן לא היה בו כ"כ מן החידוש.

יישר כח!

הוגה ומעיין כתב:ועוד משהו מעניין לעניין -

רס"ג באגרונו שם כותב ש"לחלח" היא "חלואן".

זו עיר ידועה בפרס, כיום במערב איראן (אין להחליפה בחלואן שבמצרים), מרחק חמשה ימים מבגדד, היתה בה קהילה יהודית עשירה, הסכום ששילמה כל שנה לקופת ראש הגולה היה מאה וחמשים דינר זהב, סך זה היה חמישית של הוצאות ראש הגולה שהיו בסך הכל שבע מאות דינרי זהב לשנה (שי"ר, ערך מלין).

ומכאן שצדק נויבאואר (La Geographie du Talmud עמ' 373) בתיקונו לנוסח הדפוסים "חלח זו חלזון" - שצריך לומר "זו חלוון".

וכן הוא בקטע הגניזה ג'נבה 31 לקידושין שם: לחלח זו חלון, וביבמות שם כן נוסח דפוס ונציה: לחלח זה חלואו', כ"י מינכן: בלחלח זו חלוואן, כ"י וטיקן: ב[ל]חלח זה חלוון, ודפוס פיזרו: לחלח זה חלואו.

בילקוט: 'חלח זו חלייב' לכאורה נראה שהכוונה העיר הידועה 'חלאב' שבסוריה. ואולי שמה העתיק הוא חלאוון...

אִיךְ-מֶיְין כתב:

הוגה ומעיין כתב:ועוד משהו מעניין לעניין -

רס"ג באגרונו שם כותב ש"לחלח" היא "חלואן".

זו עיר ידועה בפרס, כיום במערב איראן (אין להחליפה בחלואן שבמצרים), מרחק חמשה ימים מבגדד, היתה בה קהילה יהודית עשירה, הסכום ששילמה כל שנה לקופת ראש הגולה היה מאה וחמשים דינר זהב, סך זה היה חמישית של הוצאות ראש הגולה שהיו בסך הכל שבע מאות דינרי זהב לשנה (שי"ר, ערך מלין).

ומכאן שצדק נויבאואר (La Geographie du Talmud עמ' 373) בתיקונו לנוסח הדפוסים "חלח זו חלזון" - שצריך לומר "זו חלוון".

וכן הוא בקטע הגניזה ג'נבה 31 לקידושין שם: לחלח זו חלון, וביבמות שם כן נוסח דפוס ונציה: לחלח זה חלואו', כ"י מינכן: בלחלח זו חלוואן, כ"י וטיקן: ב[ל]חלח זה חלוון, ודפוס פיזרו: לחלח זה חלואו.

בילקוט: 'חלח זו חלייב' לכאורה נראה שהכוונה העיר הידועה 'חלאב' שבסוריה. ואולי שמה העתיק הוא חלאוון...

ילקוט.jpg

ייש"כ, אך קשה לבנות הרבה על שמות מקומות לפי נוסח דפוס מאוחר. בדפו"ר בפעם השנייה נראה שנכתב "חדייב" (מלבד מה שנאמר שם "וינחם בלחלח").

כעת באו הדברים ערוכים במדור התגובות בקובץ בית אהרן וישראל -
viewtopic.php?p=646588#p646588

בעברי היום על קטעי גניזה העוסקים בגלויות, נתקלתי בפיוט גשם קדמון, כ"י קיימרידג' טיילור-שכטר H7.6, שכבר פורסם, והוא מזכיר את גלות לחלח כניקוד המחודש שהועלה כאן:

לאחרונה ראיתי שגם בפירוש ספר דניאל (פ"ט, עמ' קסח) רס"ג כותב: 'הרחוקים' - כגון לחלח וחבור וגוזן (מת'ל לחלח וחבור וגוזן).

הוגה ומעיין כתב:גם אני בדקתי בכתבי היד של התנ"ך, ובכללם קטעי הגניזה, ועד כה לא מצאתי בהם תיעוד של "בלחלח" במלכים (התיעוד היחיד בינתיים הוא בהעתקה אחת של פירוש רס"ג לאיכה המעתיק פסוק זה, וכדלעיל). ולכן לע"ע עוד לא ניתן להניח שמדובר בשינוי מדינחאי-מערבאי וכדומה,

כל זמן שלא נמצא כתב יד בבלי שכתוב במלכים כלפנינו - לדעתי עדיין מסתבר להניח (מכח רס"ג ורוב מסירות התלמוד בבלי) שמדובר במחלוקת מדינחאי-מערבאי.

גם ביוצרות רבי שמואל השלישי (עמ' 152) מופיע 'בלחלח', וכפי שהובא במאמר שבבאו"י, והוא פעל בא"י.

אגב, מקור נוסף ל'לחלח' - תרגום שה"ש ה ד (לפי הנוסחאות המהימנות, ראה ש"ג' פרנג, התרגום הארמי לשיר השירים, עמ' 83 והע' 228). אלא שמקום ותאריך חיבורו של תרגום זה שנויים במחלוקת.

יאיר אתמר כתב:(גם בכ"י הספרייה הבריטית Or. 1471, שנוסחו בבלי) מופיע 'בחלח'.

מה בבלי בכת"י זה יותר משאר התימנים?

עץ הזית כתב:

יאיר אתמר כתב:(גם בכ"י הספרייה הבריטית Or. 1471, שנוסחו בבלי) מופיע 'בחלח'.

מה בבלי בכת"י זה יותר משאר התימנים?

צודק. נמשכתי אחרי Borobio, שהשתמש בכת"י זה למלאות את החסר בכתבי היד הבבליים.
ערכתי בהתאם.
ייש"כ!