מרן הגרע"י ז'ל בשו"ת יחוה דעת (ו' טו) דן כשיש מחלוקת הפוסקים אם לברך או לא, אם יכול לברך בלשון בריך רחמנא ופסק וזה לשונו: במקום שיש ספק או מחלוקת הפוסקים בדיני ברכות, אין לברך אפילו בלשון תרגום בריך רחמנא מלכא דעלמא וכו', שגם בזה יש חשש איסור ברכה לבטלה. הילכך יהרהר בלבו הברכה ודיו, וכמו שכתב בשו"ת הלכות קטנות חלק ב' (סימן קמו), שבהרהור אין שום חשש איסור של ברכה לבטלה. וכן העלה מרן החיד"א בספר יעיר אזן (מערכת ב' אות א'), ובספר טוב עין (סימן יח אות לד), וכו' וכו' ועוד הרבה אחרונים. וכן עיקר. עיי"ש.
ולא הבנתי שהרי כשיש מחלוקת הפוסקים אם יברך או לא, מדוע לא יברך בלשון בריך רחמנא, והרי אית הכא ס"ס, ספק כאומרים שיש לברך, ואת"ל כדעת החולקים שדעתם שאין לברך, יש ספק נוסף והוא שמא כדעת האומרים שכשמברך בנוסח בריך רחמנא אין בו משום ברכה לבטלה, וכל שיש ס"ס בברכה מי שמברך אינו עושה איסור כלל כמ"ש האחרונים וכמו שהוא עצמו כתב ביחוה דעת שם ח"ו בהערה ס"ס לא עמ' קסה, וראה יביע אומר ח"ז יור"ד סימן כז סק"ג, וח"ט יור"ד סי' כא סק"ב, ומדוע פסק דלא יברך בנוסח בריך רחמנא וכו' וצ"ע.
עוד צ"ב דמאי חזית לומר שיהרהר הברכה, והרי יש הרבה פוסקים הסוברים שגם בהרהור יש איסור ברכה לבטלה הביאם ביביע אומר ח"ד אור"ח סימן ב, ועם ששם חלק עליהם וכ' שלדעתו רוה"פ לא סוברים כן עיי"ש, מ"מ מכלל מחלוקת לא יצאנו והרי רבים וגדולים אוסרים ראה דבריו שם, ולפ"ז כשם שפסק שלא יברך בלשון בריך רחמנא, כך יש לומר שלא יהרהר ברכה בלבו דמאי שנא וצ"ע.