פורום אוצר החכמה

נתקלתי בלומדי בשו"ע, בסתירת דברי הרמ"א שהנו"כ מפלפלים בה ומוכיחים מכך הנחת יסוד. והנה כשעיינתי במקור הדברים, המופעים בבית יוסף, נוכחתי ששם הכוונה לדין אחר לגמרי, וממילא לא קשה ואין צורך כלל ליישב ולא ניתן להכיח.
האם זה מצוי שכוונת הרמא במפה אינה לדין המקורי שמופיע במקור הדין, אלא לדין חדש לגמרי? האם ניתן לומר כן?

ייתכן שאם תביא דוגמא נבין אותך יותר טוב.

תודה. הנה -

בשולחן ערוך חושן משפט סי' רמו סעיף יז:
הגה: האומר לחבירו אכול עמי, צריך לשלם לו, ולא אמרינן מתנה קא יהיב ליה.

בקצות החושן שם כתב (באמצע סק"ב):
... אמנם לפי מה שמבואר מדברי רמ"א בסי' שס"ג סעיף י' נראה דמשום מזיק לא מחייב ע"ש שכתב האומר לחבירו דור בחצירי אין צריך ליתן לו שכר וכאן כ' בא ואכול עמי צריך לשלם וע"כ צריך לו' משום דהתם מיירי בגברא דלא עביד למיגר דזה לא נהנה אלא דחצר דקיימא לאגרא וזה חסר וכיון דאומר דור בחצירי פטור כיון דעביד מדעתי' אבל גברא דעביד למיגר וזה נהנה ודאי חייב וכמ"ש שם בש"ך ע"ש וא"כ מוכח דמשום נהנה הוא דמחייב דמשום מזיק מ"ש דור בחצירי דפטור ועמ"ש בסק"ד דעיקר חיובא דאכול עמי אינו אלא משום נהנה דאע"ג דמדעת בעלים לא גרע מיורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות ע"ש.

וז"ל רמ"א סי' שס"ג סעיף י:
האומר לחבירו דור בחצרי א"צ ליתן לו שכר (ב"י בשם הרשב"ץ).

(דהיינו, הקצוה"ח הקשה סתירה בין דברי הרמ"א בסימן רמו שכתב אכול עימי חייב, לבין דברי הרמ"א בסימן שס"ג שכתב שדור בחצרי פטור, והוכיח מכך שבסימן רמו חיובו מטעם נהנה, ולכן חייב אף שאמר לו אכול מאחר שנהנה, ובסימן שסג מיירי מטעם מזיק, ולכן נפטר כשאומר לו דור בחצרי)

וכן הסכים עימו בנתיבות המשפט סימן רמו: ומשום הכי בדור עמי בסימן שס"ג סעיף י' דמיירי בגברא דלא עביד למיגר פטור כיון שלא נהנה, והנכון עמו.

והנה המעיין במקור דין הרמ"א בסימן שס"ג, ה"ה הרשב"ץ שהביאו הבית יוסף יראה שכך כתב:

כתב הר"ש בר צמח (סי' קעד) ראובן הדר בחצר שמעון שלא השכירו לו בפירוש אלא אמר לו דור בחצרי סתם כשהיה פורש שמעון לים ודאי פטור ואפילו פירש לים ולא אמר לו דור בחצרי אלא מעצמו נכנס ודר בו פטור כל שכן כשהוא בעצמו אמר לו דור בחצרי וכל שכן זה שאמר לו דור בחצרי חנם ודר בה הרבה שנים פטור עד שיאמר לו מכאן ולהבא תדור בשכר וכו'.

דהיינו כתב להדיא, דפטור מטעם שאינו מחסרו ואינו נהנה ואפילו לא אמר לו כלל! נמצא שאין כאן סתירה ואי"צ ליישב. (עיין בביאור הגר"א שהקשה כן על הש"ך). שאלתי, האם ניתן לומר שהרמ"א התכוון לדין שונה מהדין המקורי של הרשב"ץ? האם מצאנו כזאת?

אקווה שהצלחתי להסביר.

תימה גדולה לומר כי התכוון לדין שונה.
ואני תמה לשם מה אתה רוצה לומר כן, - בשביל שתהיה סתירה?

בן מיכאל כתב:תימה גדולה לומר כי התכוון לדין שונה.
ואני תמה לשם מה אתה רוצה לומר כן, - בשביל שתהיה סתירה?

לכאורה רוצה לומר כן כדי ליישב דעת הש״ך והקצות כו׳

תירוץ מהסוג שהעלית, למרות נכונותו, יש לאומרו ביראה ובכובד ראש, מהטעם הפשוט (שהוא שומט את הסתירה שהעלו האחרונים ז"ל).
הדרך לבדוק את כוונת הרמ"א, היא מעיון בדרכי משה, ובמקור הדברים שהובא שם. במקרה שלנו זה באמת מיישב [ואין צורך לומר פלפולים למה הקצות לא תירץ כן].
לגוף שאלתך, יש מקומות כאלה, שבהכרח כוונת הרמ"א למשהו אחר מהדרכי משה, אבל זה במקרים נדירים, ובכל מקרה ודאי ני"ד אינו בכלל זה.

עיין הלכה למשה פרק ג מהלכות גזילה ואבידה עמוד כח-ד