שלא שינו את לבושם - מקורו בתורה ובחז"ל
פורסם: ג' אפריל 26, 2011 3:09 pm
כתב רבי אליהו בחור בהקדמת ספרו 'מתורגמן'. אמרו חז"ל, שלשה דברים לא שינו ישראל במצרים, שמותם ומלבושם ולשונם.
וכבר עמדו על כך, שבלשון המדרש (שהש"ר ד,כד) עה"פ גן נעול איתא: רב הונא בשם בר קפרא אמר, בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם וכו' ולא שינו את לשונם וכו' ולא אמרו לשון הרע וכו' ולא אחד מהן פרוץ בערוה, וב'מסורת המדרש' ציינו כמה וכמה מקבילות למאמר זה באותו לשון, ובאחת מהנה לא נמצא ענין זה שלא שינו את לבושם, וכבר כתב ר"ש בובר בהערותיו ללקח טוב (שמות ו,ו) שאין זכר למאמר זה בחז"ל, ובהערותיו לפסיקתא דר"כ הוסיף שהמתורגמן טעה בזה בהקדמתו.
אמנם מצינו מובאה זו בדברי הראשונים למכביר.
ראשון לכולם ב'מדרש לקח טוב' הנקרא גם פסיקתא זוטרתא לרבינו טוביה ב"ר אליעזר בשני מקומות. בפרשת וארא (שם), וז"ל: והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם כנגד ד' זכיות שבידם שלא שינו את לשונם ולא חילפו את שמלותם ולא גילו את סודם ולא בטלו ברית מילה. ובפרשת כי תבוא, וז"ל: ויהי שם לגוי, מלמד שהיו ישראל מצוינים שם, שהיה מלבושם ומאכלם ולשונם משונים מן המצריים וכו'.
בפירושי ההגדה לראשונים כמו ר"י בר יקר, ריטב"א, מובאים גם דברים כיוצא באלו על פיסקת 'מלמד שהיו ישראל מצוינים שם', אבל בכל אלו אין זה מובא בשם חז"ל.
בהגדת בעלי התוספות (מכת"י ששון והגדת פרובנס) כבר מובא כן בתוספת 'כדאמרינן'. ובמושב זקנים לבעלי התוס' בתחילת שמות (אות טז) מפורש כן בשם המכילתא! הרי שכנראה היתה להם גירסא אחרת בדברי חז"ל.
והנה בנוסף למקור בתורה מקרא ד'ויהי שם לגוי' – מלמד שהיו ישראל מצוינים שם, שלפי ביאור זה אף הלבוש בכלל הציון, מצינו מקור נוסף בתורה לענין זה, לפי פירושו של הנצי"ב בהעמק דבר בפר' שמות (כ,יט) עה"פ 'איש מצרי הצילנו' שכתב, וז"ל: מכאן למדו חז"ל שכל ישראל לא שינו לשונם ובגדיהם במצרים, ומשו"ה כאשר ראו את משה שהיה גדל בפלטין של מלך לבוש ומדבר בלשון מצרים חשבו שהוא מצרי.
(עיקרי הדברים ע"פ הספר הנפלא 'להעיר להורות ולהשכיל' מאת הרה"ג יונתן שרגא דומב שליט"א ח"ב עמ' עח, ויעו"ש שהרחיב בענין עוד, וראה עוד בתורה שלמה פר' שמות שם ובמילואים פרק א אות ה, וראה עוד בספר תוספות השלם בהשלמות לפר' ויחי שמקור המאמר 'שלא שינו את מלבושם' הוא במד"ר סוף פר' בלק דפוס וינציאה שנת ונשובה, ובהגש"פ באר מרים (מרגליות) על פיסקת ויהי שם לגוי).
וכבר עמדו על כך, שבלשון המדרש (שהש"ר ד,כד) עה"פ גן נעול איתא: רב הונא בשם בר קפרא אמר, בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם וכו' ולא שינו את לשונם וכו' ולא אמרו לשון הרע וכו' ולא אחד מהן פרוץ בערוה, וב'מסורת המדרש' ציינו כמה וכמה מקבילות למאמר זה באותו לשון, ובאחת מהנה לא נמצא ענין זה שלא שינו את לבושם, וכבר כתב ר"ש בובר בהערותיו ללקח טוב (שמות ו,ו) שאין זכר למאמר זה בחז"ל, ובהערותיו לפסיקתא דר"כ הוסיף שהמתורגמן טעה בזה בהקדמתו.
אמנם מצינו מובאה זו בדברי הראשונים למכביר.
ראשון לכולם ב'מדרש לקח טוב' הנקרא גם פסיקתא זוטרתא לרבינו טוביה ב"ר אליעזר בשני מקומות. בפרשת וארא (שם), וז"ל: והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם כנגד ד' זכיות שבידם שלא שינו את לשונם ולא חילפו את שמלותם ולא גילו את סודם ולא בטלו ברית מילה. ובפרשת כי תבוא, וז"ל: ויהי שם לגוי, מלמד שהיו ישראל מצוינים שם, שהיה מלבושם ומאכלם ולשונם משונים מן המצריים וכו'.
בפירושי ההגדה לראשונים כמו ר"י בר יקר, ריטב"א, מובאים גם דברים כיוצא באלו על פיסקת 'מלמד שהיו ישראל מצוינים שם', אבל בכל אלו אין זה מובא בשם חז"ל.
בהגדת בעלי התוספות (מכת"י ששון והגדת פרובנס) כבר מובא כן בתוספת 'כדאמרינן'. ובמושב זקנים לבעלי התוס' בתחילת שמות (אות טז) מפורש כן בשם המכילתא! הרי שכנראה היתה להם גירסא אחרת בדברי חז"ל.
והנה בנוסף למקור בתורה מקרא ד'ויהי שם לגוי' – מלמד שהיו ישראל מצוינים שם, שלפי ביאור זה אף הלבוש בכלל הציון, מצינו מקור נוסף בתורה לענין זה, לפי פירושו של הנצי"ב בהעמק דבר בפר' שמות (כ,יט) עה"פ 'איש מצרי הצילנו' שכתב, וז"ל: מכאן למדו חז"ל שכל ישראל לא שינו לשונם ובגדיהם במצרים, ומשו"ה כאשר ראו את משה שהיה גדל בפלטין של מלך לבוש ומדבר בלשון מצרים חשבו שהוא מצרי.
(עיקרי הדברים ע"פ הספר הנפלא 'להעיר להורות ולהשכיל' מאת הרה"ג יונתן שרגא דומב שליט"א ח"ב עמ' עח, ויעו"ש שהרחיב בענין עוד, וראה עוד בתורה שלמה פר' שמות שם ובמילואים פרק א אות ה, וראה עוד בספר תוספות השלם בהשלמות לפר' ויחי שמקור המאמר 'שלא שינו את מלבושם' הוא במד"ר סוף פר' בלק דפוס וינציאה שנת ונשובה, ובהגש"פ באר מרים (מרגליות) על פיסקת ויהי שם לגוי).