בתשובה אחת באגרות משה ח"א, הוא דן שיש להחמיר כשיטת רש"י וראב"ד במי פירות, ומאריך שם לדון על השגה הידועה של הראב"ד שכותב שזה נוקשה, ויש כידוע גרסאות (בספרי היד) שזה קאי על קטניות ויש שזה קאי על מי פירות, ומבאר שבהכרח שזה קאי על מי פירות, שהלא הראב"ד היו מבני ספרד, ואם הראב"ד היה ספרדי כיצד יתכן שהספרדים מקילים בקטניות ומעולם לא החמירו שם בדבר זה? אלא בהכרח שההשגה קאי על מי פירות.
והנה בפשטות הראב"ד לא היה כלל ספרדי אלא פרובסנאלי שאם שהיו השפעות ספרדיות על פרובנס, אך מנהגיהם היו שונים ביותר (כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספר מגן אבות להמאירי) ומבחינת מנהגים היו יותר שייכים לאשכנז וצרפת הצפונית (וכידוע שפרובנס היו תערבות) ואם כן מה ההו"א שהראב"ד היה ספרדי ומנהגיו ופסקיו היו אמורים להשפיע על ספרד? ואולי מכיון שהרמב"ן והרשב"א היו כעין תלמידיו והמשיכו בית מדרשו (והם שהביאו את פירושיו על השס בכל צעד ושעל) אך גם זה לא פסקו כמותו בכל דבר.
בכל מקרה, יש אולי גישה כזאת בפוסקים שהראב"ד היה ספרדי?
[לגופו של ענין באם ננקוט שהשגה היהה על קטניות, מובנת מאד שיטת ר' אשר ב"ר שאול "שנהגו כל העולם שלא לאכול זרעונים מפני שהן מחמיצין", ותמהו רבים על דבר תמוה כזה, אך אולי בפרובנס אכן סברו כך שקטניות הוא נוקשה, וזה מקור שיטת ר' אשר שזה היה נוקשה, אך בדורות הבאים לא נהגו כך בפרובנס באיסור זה כלל כמבואר במאירי ורבינו מנוח, ואולי אחרי שההלכה התפשטה שאין כלל איסור בטל לגמרי איסור העתיק)