שמואלייזער כתב:נוגה זרחך כמובן אינו ראיה, כי פירושו אור זריחתך
שמואלייזער כתב:כמו שמוכיחה תחילת הפסוק 'והלכו גוים לאורך'.
שמואלייזער כתב:ותרגומו 'זהוריך', ולא 'נגהיך' - שכך היה מתבקש אם באמת מדובר על אור הדמדומים.
שמואלייזער כתב:היכן אתה רואה מקור לזה שנוגה הוא אור הדמדומים?
יוסף בניהו כתב:מה שכתבו חלק מהחברים שכדי להזכיר לילה הגמ' מציעה להזכיר נוגה,
זה לא מדוייק בכלל שבשעה שהגמ' רוצה להזכיר נוגה עדיין עוד לא אמרה שצריך להזכיר מידת לילה. ופשוט.
הפשטן כתב:שמואלייזער כתב:נוגה זרחך כמובן אינו ראיה, כי פירושו אור זריחתך
נכון, אור זריחתך, אבל זהו האור הבוקע מפינת השמים בזמן הזריחה, שהוא אור עדין: אילו היתה הכוונה לאור חזק שמציף את כל הרקיע, אז הי' כתוב "אור יומך" ולא "נוגה זרחך"
שמואלייזער כתב:כל הדיוקים משאר הפסוקים שהבאת, בהתבונן בהם אינם ראיה...לדוגמא: הפסוק שהבאת משמואל "וכאור בוקר יזרח שמש" - הרי לנו ש'אור' הוא זה הבא בשעת הבוקר, שהוא אור עדין. וכן { "מן האור עד מחצית היום" } [מן "הולך ואור עד נכון היום"], הרי לנו שהאור הוא האור הראשון שהוא חלש מאוד.
שמואלייזער כתב:סוג דיוקים כאלו אתה יכול להביא מכל מילה נרדפת של אור....כנ"ל תוכל לדייק בשאר נרדפי אור, כגון זוהר, זרח, זיו, נהרה.
שמואלייזער כתב:ראה ישעיה ט,א "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול; יושבי בארץ צלמות - אור נגה עליהם". הוא אור גדול הוא אור שנגה.
שמואלייזער כתב:"מנוגה נגדו בערו גחלי אש" - פירשת שזה אור עדין כדוגמת אור גחלים, אבל לא זה מה שהכתוב אומר, אלא שהנוגה של ה' הוא כה עוצמתי עד שמתעופפים ממנו גחלים בוערות, כמו ממדורה לוהטת.
שמואלייזער כתב:לפי פירש"י בשמואל שם שם, 'מנוגה ממטר' היינו אור מבהיק במיוחד, השתקפות השמש על טיפות אחרי שיורד גשם, שפועלות כמראה או כזכוכית מגדלת.
שמואלייזער כתב:לנוגה זרחך...מהיכן החלטת שהכוונה לשעת הזריחה? המינוח 'זריחה' על רגע הנץ החמה הוא מינוח הלכתי.
שמואלייזער כתב:אם נרצה לומר שהגמרא התכוונה ל'לשון נקיה לחושך, אפשר לומר שמילה כמו נוגה היא כינוי לחושך, בגלל שמדובר באור חלש יותר? הכי אור הירח או זריחת השמש בבוקר מזכירים חושך?
שמואלייזער כתב:לעצם הענין, גם אם היינו מקבלים את ההגדרה הזאת עדיין מידי פירוש דחוק מאוד בגמרא לא יצאנו.
שמואלייזער כתב:טוב, אם הנך רוצה להתעקש על ההגדרה שהמצאת, לא אמנע ממך.
שמואלייזער כתב:אין לי זמן להתווכח על כל פסוק ופסוק.
שמואלייזער כתב:רק אשאל אותך מדוע אף אחד מבעלי ספרי השרשים, כגון מנחם, ר"י בן ג'נאח ורד"ק, או אחד ממפרשי התנ"ך, לא עמד על הבחנה זו.
שמואלייזער כתב:לגבי קביעתך שנוגה לא מופיע אף פעם כתיאור על אור השמש.
שמואלייזער כתב:וכמה פעמים מופיעה המילה אור ליד השמש?...אז בגלל שלגבי שמש מצאנו שני מקומות, ולגבי נוגה לא מצאנו - ואפשר מקרה הוא - תקבע שנוגה הוא אור עדין? יתירה מזו: יש יותר פעמים את המילה 'אור' בהקשר ירח או כוכבים, מאשר לשמש, מוזר - אבל ככה זה. אז לפי ההגיון שלך צריך לקבוע שאור הוא יותר כינוי לאור חלש, מה נשאר לנו לאור חזק?
שמואלייזער כתב:בפרשת הבריאה נקרא הירח 'המאור הקטון', ושניהם ביחד ביחס לכוכבים - המאורות הגדולים. בתהלים עד, טז נקראים הירח והשמש "מאור ושמש", דווקא הירח! (ראה ראב"ע ורד"ק שם).
שמואלייזער כתב:בירמיה כתוב גם כן "ירח וכוכבים לאור לילה", וביחזקאל לב ז כתוב "וירח לא יאיר אורו", מה נעשה כאן? בישעיה יג,י "כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם... וירח לא יגיה אורו"... ובתהלים קמח, ג נקראים דווקא הכוכבים "כוכבי אור".
שמואלייזער כתב:מסתבר שהיינו אור היינו נוגה, היינו זיו, היינו זוהר...וכמו שאור כולל את כל הדרגות, כך נוגה.
שמואלייזער כתב:יש לי דווקא את התחושה שנוגה רוצה לומר אור מסנוור, כמו הדוגמא מנוגה ברק חניתו, שכן האור החוזר ממתכת מלוטשת יכול לסנוור, כנ"ל הנוגה המתואר ביחזקאל. זה אינו מוכרח, אבל מכל מקום ודאי אינו מוכרח להיפך.
שמואלייזער כתב:אי משום הא לא קשיא לי כלל. מה ענין נגהי שהיא מילה ארמית במקור לנוגה שהוא לשון הקודש? חסר מילים הדומות באותיותיהן ואין ביניהן קשר - אפילו בשפה אחת, כ"ש בשתי שפות?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 406 אורחים