פורום אוצר החכמה

מצד אחד רואים במן שירד בכל יום עומר לגולגולת שזה שיעור הפרשת חלה (לשיעור הרא"ח נאה 1.56 ק"ג יבש ו-2.5 ליטר לח)
ומאידך כשנתאוו לבשר, בתוך יומיים הממעיט אסף עשרה חמרים. חומר הוא שוה לכור ככתוב ביחזקאל מ"ה פסוק י"א ועשירית החומר האיפה. וכמו שבכור יש עשר איפות כן בחומר.
כור/חומר=156 ק"ג יבש 250 ליטר לח. ואם הממעיט אסף עשרה חומרים אזי נמצא החשבון מעל טון וחצי יבש או כשתים וחצי טון לח, וזה פי אלף ממה שהוקצב לכל אחד במן בכל יום. גם אם נאמר שרק אבות הבית לקטו ובהנחה שלכל אחד היו עשר נפשות בבית הרי זה פי 100 מקצובת המן היומי.
מי חשב לאכול כמות כזאת וכיצד?

הקב"ה הודיע מראש שזה יהיה רק לחודש ימים. אז כנראה עם לקטו על מנת לשמר לימים הבאים.

אישצפת כתב:חומר הוא שוה לכור.

אונקלוס מתרגם 'חמרים' – דגורין. וכן פירש רש"י בפרשת וארא: 'חמרים' – גלין.

ומהו שיעור זה?
העדפתי ללכת על המפורש במקרא ביחזקאל הנ"ל. וגם ראה בתרגום ירושלמי/יונתן עשרא כרוויין/עשר כרוון.
וכן הוא להדיא במדרש לקח טוב

והחמר עשר איפות הרי מאה איפות לממעיט, ללמדך רעבתנותם, שאם הממעיט שהם העצלים והקטיעים שבהם כנסו להם מאה איפות, מה אתם אומרים במשתדלין.

וראה עוד בפירוש רבי יוסף בכור שור

עשרה חמרים - 'חומר' ו'כור' - אחד הוא; וכור - שלושים סאין , ועשר חומרים - שלש מאות סאין.

אולם הוא מפרש שזו הכמות היא לשלשים יום. וז"ל

והם עשר סאין ליום. שלשים - לממעיט.

וכמוהן בחזקוני

יש בחמר שלשים סאין, הרי עשרה חמרים מחזיקים שלש מאות סאין, הרי בכל יום עשר סאין לממעיט.

ולפי זה החשבון הממעיט כיון שיהיה לו ליום 52 ק"ג מידת יבש 83 ליטר מידת לח.
ודע דבספרי הכפיל הכמות בעשרה וז"ל:

הממעיט- הממעט, העצלים והחגרים שבהם כנסו להם מאה כור.

וראה עוד בפירוש הרוקח ובפירוש רבינו אפרים

הממעיט אסף- בגימטריא מאה כרים.

ובמדרש הגדול

אמרו העצילים והקטעים והחגרים שבהן לקטו מאה כור.

ולפי זה חומר של תורה גדול בזה הנאמר ביחזקאל פי עשרה.

כעת ראיתי בספר הרמזים לרבינו יואל שכתב:

שטוח סביבות המחנה- ר"ת שס"ה, שאכלו אותו שס"ה ימים.

ולפי דבריו נמצאו ג' חלוקות בדבר.
בינונים מתו כשהבשר עודנו בין שיניהם, והרשעים שבהם עד שלשים יום היו מצטערים והולכים (יומא עה:), והצדיקים שבהם אכלו ממנו שס"ה ימים.

אישצפת כתב:א. העדפתי ללכת על המפורש במקרא ביחזקאל הנ"ל.
ראה בתרגום ירושלמי/יונתן עשרא כרוויין/עשר כרוון.

א. נשמע רהבתני.
ב. 'כִּרְוָיָן', 'כַּרְוָן' – תרגום של 'כְּרָיִים'.

ביקורת תהיה כתב:

אישצפת כתב:א. העדפתי ללכת על המפורש במקרא ביחזקאל הנ"ל.
ראה בתרגום ירושלמי/יונתן עשרא כרוויין/עשר כרוון.

א. נשמע רהבתני.
ב. 'כִּרְוָיָן', 'כַּרְוָן' – תרגום של 'כְּרָיִים'.

א. איני יודע למה זה נשמע רהבתני. אם באונקלוס לא כתוב השיעור, ובתרגום יונתן/ירושלמי נכתב השיעור במפורש.
ועיניך הרואות שבמפרשים הראשונים נכתב כך במפורש שחומר האמור כאן שיעור השווה לכור (ולדעת הספרי, הרוקח, רבינו אפרים שיעור השווה לעשר כורים).
ב. היכן מצא כת"ר בתרגום יונתן/ירושלמי את התיבות כרוין, כרון בתרגום של כריים?.

צריך להביא בחשבון, שכור עוף איננו כור בשר, אלא בערך מחציתו.

'כֹּרִים' בארמית – 'כּוֹרִין', הן במקרא והן בתרגום יונתן.

אגב,
העומר מן היה לפי "גולגולת", אבל השליו היה י' חמרים למי שאסף. לא כתוב לכמה נפשות הוא אסף.

הוה אמינא כתב:אגב,
העומר מן היה לפי "גולגולת", אבל השליו היה י' חמרים למי שאסף. לא כתוב לכמה נפשות הוא אסף.

הזכרתי זאת בתחילת דבריי שגם אם הממעיט אסף לבני ביתו בלבד (ונניח שהיו עשרה) עדיין מדובר בכמות גדולה מאוד.