מרעיד הנביאים

[איש_ספר]

בכת"י של רש"ז אולמן בעל יריעות שלמה, המכיל תשובות וסוגיות שלו בכתב ידו, לצד כאלה בכת"י תלמידיו (אולי הם בניו), מצאתי תואר מוזר שלא ידעתי פשרו, ואולי אני קורא לא נכון

שימו עין ולב

20200219_220142.jpg (2.45 MiB) נצפה 5180 פעמים

20200219_220140.jpg (2.3 MiB) נצפה 5180 פעמים

[.השוחט]

זה לא נראה מכתב וממילא זה לא תואר,
זו הגדרת סוגיא במרובה בענין יאוש של"מ [=שלא מדעת] והמילה נראית יותר נבילה מאשר נביאים, מן הסתם אם היה את ההמשך אפשר היה לעמוד על כוונתו לעוד נושא שהסתעפה הסוגיא אצלו.

[כדכד]

יאוש שלא מדעת הוא באלו מציאות ולא במרובה
במרובה יש סוגיות בענין יאוש אם קונה ושינוי רשות וכו' ויותר מסתבר שאם הפענוח "במרובה" הוא נכון אז הסוגיה היא יאוש מסויות היאוש ש/במרובה

[.השוחט]

כמובן, לא אמרתי שהסוגיא היא באלו מציאות, אלא שהוא כותב על סוגיא במרובה, כפי שרואים בחלק שצולם, והכותרת שהוא נתן היא יאוש של"מ ועוד המשך לא מפוענח.

[כדכד]

ולכן כתבתי שכנראה הפענוח: של"מ (שלא מדעת) אינו נראה לי ואולי זה "יאוש" ומשהו נוסף

[שמש]

לע''ד יש לקרוא: ''בסוגיא דיאוש דלמ/דלא אח''ו/אמ''ו מחזיר הנבילה''.
ויעויין חו''מ סי' שנג, שס ושסא.

[דעת ותבונה]

לע''ד יש לקרוא: ''בסוגיא דיאוש דלמ/דלא אח''ו/אמ''ו מחזיר הנבילה''.
ויעויין חו''מ סי' שנג, שס ושסא.

האות שפיענחת במילה האחרונה כאות ל' לא מתאימה כלל לצורת הכתיבה של אות זו בשאר חלקי העמוד.
כמו כן האות האחרונה נראית יותר כמו ט' או ת' (לפי צורת כתיבת המחבר)

[איש_ספר]

זה לא נראה מכתב וממילא זה לא תואר,
זו הגדרת סוגיא במרובה בענין יאוש של"מ [=שלא מדעת] והמילה נראית יותר נבילה מאשר נביאים, מן הסתם אם היה את ההמשך אפשר היה לעמוד על כוונתו לעוד נושא שהסתעפה הסוגיא אצלו.

יאוש שלא מדעת הוא באלו מציאות ולא במרובה
במרובה יש סוגיות בענין יאוש אם קונה ושינוי רשות וכו' ויותר מסתבר שאם הפענוח "במרובה" הוא נכון אז הסוגיה היא יאוש מסויות היאוש ש/במרובה

ללמד את הרב השוחט היכן מצויה סוגית יאוש של"מ הרי זה כמו לאלפו בניגון של האמרי שאול.

ברור שזה לא מכתב, אבל בכ"י כאלה מצוי שהתלמידים מכתירים בראש העמוד את מורם ורבם בתארים מתאימים. (במחברת שלך מישיבה קטנה לא הכתרת את הר"מ או את עצמך בתארים רמים ונשגבים...?)
כמדומה שכתוב

בע"ה בסוגיא דיאוש בשם אמ"ו --- --- הגאון הנ"ל

אעלה תיכף תמונה נוספת ממקום אחר בכתב היד

[איש_ספר]

הנה

עוד תמונה.jpg (2.33 MiB) נצפה 4886 פעמים

בסוגיא דיאוש מאת אדמ"ו הרב -- --- מה"ר זלמן אולמאן

[מגופת חבית]

בע"ה בסוגיא דיאוש בשם אמ"ו --- --- הגאון הנ"ל

לי נראה שכ' דף סח, ובאמת תראה הד''ת והם סוגית הגמ' ב''ק דף סח

[.השוחט]

אולי יועיל להשוות ליריעות שלמה סוגיות, מונקטש תרע"ג
יש שם שתי מערכות בסוגיא דיאוש ושינוי.

[שבענו מטובך]

לגבי תיבת 'מרעיד' כמעט ואינני רואה מקום ספק. אחרי השוואת כל האותיות שבתיבה זו, כל אות בפני עצמה, אל שאר האותיות שבעמודים המצורפים הנ"ל, כמעט ברורה הקריאה 'מרעיד'.
אבל את 'הנביאים' לא חזיתי. האות א' אינה מתאימה לשאר האל'פין, לא בעמ' הראשון ולא בעמ' השני. אני הייתי מעדיף לקרוא 'הנבונים'.
השווה 'לבעלים הראשונים' [או הראשוני'] עם 'הנבונים' [או הנבוני']:

111.JPG (9.88 KiB) נצפה 4836 פעמים

112.JPG (8.84 KiB) נצפה 4836 פעמים

עדיין לא מצאתי תואר 'מרעיד הנבונים' [יש 'נזר הנבונים' וכדו'], אבל כתבתי את הנלענ"ד בנוגע לעצם הקריאה.

[יהודה בן יעקב]

אני מסופק אם הנכתב הוא תואר לרב, או שם מקומו או מקום כהונתו, ויש לבדוק את שמות העיירות שהיה בהם

[צופה_ומביט]

אחרי עיון היטב ובדיקה כמה וכמה פעמים:

אני מצטרף לכותבים שתיבת "מרעיד" אינה מוטלת בספק (למרות שבשאר הטקסט גם אות ז' כתובה מאד דומה לד').

אבל במילה השניה: למיטב ראייתי ובחינתי האות האחרונה היא האות ט או האות ת. (כך היא כתובה לאורך כל הטקסט אח"כ, כאשר רגל הת' עולה למעלה וימינה כמו ט).

האות שלאחר "הנב" נראית לי ו'.

הבעיה היא עם האות שאח"ז, שאין דוגמתה בכל הטקסט. זה לא ל', זה לא ט', (זה ודאי לא א', פשיטא). איני יודע מהי.

גם הטשטוש בין אות זו לאות הת' הנ"ל לא מיקל על הזיהוי.

כך שלע"ע הזיהוי שלי הוא "הנבו--ת/ט".

אולי יעזור לקדם.

[צופה_ומביט]

אגב, בגוף הטקסט כתוב "ולדבר זה הערני אחד מתלמידי שי' ".

האם אין בכך להעיד שזהו כתב רש"ז בעצמו?

א"כ איך מתאים עם הכתוב בכותרת "אמ"ו וכו' הגאון הנ"ל"?

האם זהו תלמיד/בן שכותב בלשון רבו ממש?


גם ראיתי ברשת עוד כת"י של רש"ז בעצמו, יש שינויים ביניהם עצמם, אולי תלוי באיזו תקופה / מצב / גיל / הקשר נכתב. עכ"פ יש בהם דומה ושונה לכת"י שבמחברת.

[צופה_ומביט]

אני מסופק אם הנכתב הוא תואר לרב, או שם מקומו או מקום כהונתו, ויש לבדוק את שמות העיירות שהיה בהם

לפי מה שראיתי הוא היה רב בעיר רענדיק ולאחר מכן היה אב"ד מאקווא שנקראה "מאקו" ונכתבה "מאקא" (ראיתי במכתב כת"י ששלח לו תלמיד) או מאקאוו.

[מקדש מלך]

אולי "מרעיד (הדיבור והשיחה -מלשון "רייד") הקבוץ (או הקבוצה) עם (או אצל, או משהו דומה) הגאון הנ"ל".

[.השוחט]

אגב, בגוף הטקסט כתוב "ולדבר זה הערני אחד מתלמידי שי' ".

האם אין בכך להעיד שזהו כתב רש"ז בעצמו?

א"כ איך מתאים עם הכתוב בכותרת "אמ"ו וכו' הגאון הנ"ל"?

האם זהו תלמיד/בן שכותב בלשון רבו ממש?


גם ראיתי ברשת עוד כת"י של רש"ז בעצמו, יש שינויים ביניהם עצמם, אולי תלוי באיזו תקופה / מצב / גיל / הקשר נכתב. עכ"פ יש בהם דומה ושונה לכת"י שבמחברת.

דומני שהיה מקובל בהונגריה שראש הישיבה כותב את הסוגיא, והתלמידים היו מעתיקים.
על כן מצד אחד הוסיפו תואר בתחילה, ומצד שני גוף המאמר הוא בלשון רבו ממש.
כן הוא כל הספר יריעות שלמה סוגיות הנ"ל. ועד"ז החת"ס ובית מדרשו ועוד.

[צופה_ומביט]

לא לגמרי פענחתי את המילה אחרי "דיאוש". לפי מה שראיתי בהמשך הטקסט יתכן שזה 'דל"מ' או משהו דומה.

עכ"פ יתכן שהמילה 'אמ"ו' שבאה אח"ז אין כוונתה ר"ת 'אדוננו מורנו ורבנו / אבי מורי ורבי' (גם מוזר שלא כתוב שם מ' השימוש או איזו מילת שייכות: מאמ"ו, מפי אמ"ו, מכת"י אמ"ו וכיו"ב), אלא שזהו המשך לשם הסוגיה (נניח ר"ת של "אהנו מעשיו" וכיו"ב), ואז באה האמירה ממי השיעור, והמ' היא מ' השימוש, כמו "מרבינו" וכו'.

[שבענו מטובך]

לא לגמרי פענחתי את המילה אחרי "דיאוש". לפי מה שראיתי בהמשך הטקסט יתכן שזה 'דל"מ' או משהו דומה.

עכ"פ יתכן שהמילה 'אמ"ו' שבאה אח"ז אין כוונתה ר"ת 'אדוננו מורנו ורבנו / אבי מורי ורבי' (גם מוזר שלא כתוב שם מ' השימוש או איזו מילת שייכות: מאמ"ו, מפי אמ"ו, מכת"י אמ"ו וכיו"ב), אלא שזהו המשך לשם הסוגיה (נניח ר"ת של "אהנו מעשיו" וכיו"ב), ואז באה האמירה ממי השיעור, והמ' היא מ' השימוש, כמו "מרבינו" וכו'.

ברור שכתוב (בעמ' הראשון) "בשם אמ"ו". ואיני מבין איזה פסול ראית בפענוחו של 'בשם'. [וראה בעמ' השני המצורף ותראה בטול דבריך: מאת אדמ"ו הרב מרעיד הנבוני' מהו' זלמן אולמאן. וברור שאין זה המשך שמה של הסוגיא]
ולדידי כמעט ברור הפענוח (בעמ' השני) "מרעיד הנבוני' " כמ"ש לעיל.

[צופה_ומביט]

צודק שזה אכן "בשם אמ"ו" (וכעין מה שכתוב בעמוד השני "מאת אדמ"ו").

לגבי "ביטול דבריי" – רק עכשיו אני רואה את העמוד השני שהובא באשכול, פספסתי לגמרי עד כה את ההודעה הזו, ואם הייתי רואה אותה מקודם היה עוזר לי מאד ומקצר את הדרך ואת הטורח (ואכן רציתי לבקש שישימו את העמוד שבו הוזכר הגאון בשמו ואליו הופנה אח"כ ב"הנ"ל").

כעת הועיל לי העמוד השני, שעכשיו נתחזק אצלי מה שכתבתי מקודם שהאות האחרונה במילה המוקשה היא האות ת', ולענ"ד הכוונה "מרעיד התבונות". בעמוד השני נראה די ברור שאחרי הה' באה ת', (הרגל הימנית של ת' זו קטנה מאד, ובעמוד הראשון יתכן שנמחקה רגל הת' הזו הראשונה ולכן נדמתה אות זו לנ'), ובבירור שהאותיות האחרונות הינן "ות".

לגבי מה שבשני העמודים רשם הכותב קו מעל האותיות "נו" שבמילה זו, מתחילה חשבתי שאולי זהו ביטוי שנלקח כפרפרזה מביטוי/פסוק כלשהו וציין הדבר בגרש בסוף המילה, אבל לכאורה אחר העיון אי"ז משיכת קו עצמאי אלא הוא סלסול שעשה ממשיכת רגל הת' כלפי מעלה (כדרכו בכל הטקסט), וכמו שנהג כאן באות ל' של מילת "הנ"ל" שמשך וסלסל את חלקה העליון מאד. כך כאן עיטר בסלסול את משיכת רגל הת'. כנלענ"ד.

[כדכד]

זה לא נראה מכתב וממילא זה לא תואר,
זו הגדרת סוגיא במרובה בענין יאוש של"מ [=שלא מדעת] והמילה נראית יותר נבילה מאשר נביאים, מן הסתם אם היה את ההמשך אפשר היה לעמוד על כוונתו לעוד נושא שהסתעפה הסוגיא אצלו.

יאוש שלא מדעת הוא באלו מציאות ולא במרובה
במרובה יש סוגיות בענין יאוש אם קונה ושינוי רשות וכו' ויותר מסתבר שאם הפענוח "במרובה" הוא נכון אז הסוגיה היא יאוש מסויות היאוש ש/במרובה

ללמד את הרב השוחט היכן מצויה סוגית יאוש של"מ הרי זה כמו לאלפו בניגון של האמרי שאול.

איני יודע מהו "לאלפו בנגון של האמרי שאול" אבל ברור שלא באתי "ללמד" משהו בסוגיות הש"ס את הרב השוחט שבקיאותו בהן ידועה לי מכבר.
כוונתי היתה לומר שכיוון שהסוגייה היא אינה במרובה לכן נראה לי שהפענוח של של"מ=שלא מדעת אינו נכון

[פלוריש]

מרעיד הנבונים וכדומה יכול להתפרש כמו תוארו של הרמב"ם על הר"י מיגאש שלבו "מבעית" בעיון התלמוד