פורום אוצר החכמה

בגמרא בבא בתרא יא. מובא מעשה זה

תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת, אמרה לו רבי פרנסני, אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום, אמר לו רבי אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים, עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו, מיד קרעו לו גזר דינו, תנא הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו

.
האם נכתב באיזהו מקומ'ן באיזה גיל אירע חולי זה?

בעיון יעקב כתב שהי' אז בן ל"ה (חצי שנותיו של אדם).

עיין בס' אברהם את עיניו (פלאג'י) בסוגיא דברים נפלאים.

המהלך הגאוני שהביא שם בספר אא"ע בשם ספר ש"ח שת"ח כבר מצוי בספר כ"י קדמון משנות התי"ו. ושם בספר אא"ע בסוף דבריו רמז דברי הרב עיון יעקב דלעיל.

בעצם הדברים דלעיל גבי חצי ימיו הנני מעתיק מהרשום אצלי ברשימותי:
יש להעיר ממה שכתב המפרש (המיוחס לרש"י) דברי הימים ב' סימן לה פסוק כה: "... עליו ניבא עמוס [ח ט] והבאתי את השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור, זה יומו של יאשיהו שמת בן תשעה ושלשים שנים בחצי ימיו, דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה". ונראה כי הרב המפרש תפס לפי חצי של בין שבעים שנה לבין גבורות שמונים. ועיין מדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן ג. ומה שאמרו שם: "שיכול בן עשרים שנה לומר...". הרואה יראה מה שיש לצדד בזה. ודוק.