פורום אוצר החכמה

אמרתי לרכז בזה מה שכתבו והורו גדולי הדורות על מזמורים מסויימים מתוך התהלים שראוי לאומרם בעת מיוחדת הזקוקה לישועה.

אין כוונתי על רשימות ארוכות שנאמרו לעליה בבית עלמין או לחולה פרטי ל"ע, אלא על רשימה קצרה של פרקים בודדים שראו בהם חשיבות יתירה למצב של 'עת צרה' שחש בה הציבור כולו.

ובעיקר כוונתי לברר את המקור הראשון של כל מזמור והטעם באמת שבחרו דוקא במזמור זה.

כמדומה שבכל תפוצות ישראל פשוט שהמזמור הכי ראוי לאמירה בעת צרה הוא מזמור כ', על שם הפסוק "יענך ה' ביום צרה גו'".

מי המקור הראשון ששם דגש על אמירת מזמור זה?

עוד ראיתי נוהגים לומר - לאחר מזמור כ' - מזמור ק"כ, "מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' גו'".

מה המקור הראשון ליחודיותו של מזמור זה למצב של 'עת צרה' שלא תבוא?

יש שכתבו כ, כב, סט, ואינני יודע מה המקור הקדום ביותר לזה.

דבר נפלא כדאי לציין על סגולת קפיטול לח שמקורו מן הראשונים
כתב ברש"י תחילת קפיטול "לח" ד"ה מזמור לדוד וז"ל "לאומרו בשעת צרה" להזכיר צרתם של ישראל לפני הקב"ה , וכנגד כל ישראל אמרו עכ"ל. וכנראה הוא דבר פלא כי כתוב כאן שמזמור הזה מסוגל לומר בעת צרה אשר בדרך כלל לא מצינו ברש"י שיכתוב דברים כאלה כי רש"י בדרך כלל הוא רק מפרש, ועי' ברד"ק שם שכתב יותר מפורש ז"ל ולפי דעתי כי המזמור הזה חברו דוד להתפלל בו כל איש מדוכה בחליים ובצרת נפשו , וזהו להזכיר ולהודיע לכל אדם נדכה ונשבר שיתפלל בו