פורום אוצר החכמה

תיקונים והערות בר"י מגאש עמ"ס בבא בתרא (מהד' תשע"ה)

במהדורה חשובה זו נוספו עשרות קטעים חדשים, שורות ומילים חדשות, שמעולם לא נדפסו, ועוד בה הרבה מעלות טובות, ומ"מ עי' מנחות כט. מנורות שעשה שלמה המלך הכניסם לכור אלף פעמים.

פרק חזקת הבתים

[עמ' קז] טור ב סוף קטע א
דבעידנא דאיתיה להך נגיחה ליתיה 'בהך' נגיחה.
דבעידנא דאיתיה להך נגיחה ליתיה להך נגיחה.

[עמ' קי] טור א
דכיון 'דהא אחזיק' סתמיה דבליליא דייר.
נדצ"ל דכיון דהאי מחזיק סתמיה דבליליא דייר.

[עמ' קיא] טור ב
פי' איטרא. שטרא, מלשון שמירה, לפי שהשטר שומר את הדבר הוא שלא ישכח. ובהערה 66 וצ"ב מאיפה היה ברור לרבינו דשטרא הוא לשון שמירה.
נראה דכוונת רבינו דאיטרא מל' שמירה, ולא דשטרא מל' שמירה. ובתחילה כתב דפי' איטרא הוא שטרא, ואח"כ הסביר למה איטרא הוא שטרא, משום דאיטרא הוא ל' שמירה, והשטר שומר כו'.

[עמ' קיב] סוף טור ב
אין 'דאבהתיה' היא.
צ"ל אין דאבהתיך היא.

[עמ' קיח] טור א שורה 13
ואכתי ליכא ראיה 'בהדי'
נדצ"ל ואכתי ליכא ראיה ברורה

[עמ' קיט] טור א שורה 18
ולזילותא דבי דינא 'קא מיפלגי'
אולי צ"ל ולזילותא דבי דינא לא חיישינן

[שם]
אבל אילו מודו תרויהו דמצרפי עדותן 'כ"ע,' אע"ג דאחתיניה אמש מסקינן ליה היום.
נדצ"ל אבל אילו מודו תרויהו דמצרפי עדותן, [ל]כו"ע אע"ג דאחתיניה וכו'.

[עמ' קכז] טור ב
ואם היו 'נטועין' כגון שלא היו נטועין.
צ"ל ואם היו נטיעות.

[עמ' קכח] טור א
ר' שמעון אומר כרם ורואין את האמצעיות כאילו אינן. ובהערה 247 וכ' הפני שלמה דאפ"ל דכך היתה גי' הרמב"ם פ"ז כלאים ה"ב.
בר"ן כתב "וכיון דאוקימנא למילתיה בתנאי וקם ליה רבא כר' שמעון, הכי קיי"ל דאינו כרם ואינו צריך להרחיק ממנה אלא ו' טפחים כו' וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות כלאים. וכ"כ במאירי עירובין ג:

[עמ' קמא] טור ב
כדאמרינן דאי חזינן דליכא למיחש כו'
היכא אמרינן כן?
ונראה דכך צ"ל אלמא חששא בעלמא הוא כו' כדאמרינן, (דאי) [ואי] חזינן דליכא למיחש כו'.

שבועות י:
תמידין שלא הוצרכו לציבור וכו'.
ממה שכתב הר"י מגאש "כגון שקנו תמידין וכו' ונגמרה השנה ונשאר וכו'" משמע דלא פירש כרש"י דבכל שנה ושנה נשארו ד' בהמות,
וכן משמע במל' הרמב"ם פ"ד מהל' שקלים הי"א "ויש עמהן בהמות" ע"ש (ובשקל הקדש לא עמד בזה). ומשמע דסבירא להו דאפשר לבקר לפני הקדשן.

וי"ל דרש"י פי' כן כיון דנקט הגמ' תמידין משמע דתלוי בדין השייך דוקא בתמידין (אין פוחתין מששה טלאים), והר"י מגאש יפרש דנקט תמידין כיון דצריכין תמידין כל יום שכיחא שיקנו הרבה וישארו משא"כ שאר הקרבנות.

שבועות יא, א סוף ד"ה לא קשיא הא דאמר לדמי עולה


ט"ס וצ"ל קדושת דמים נתקדשו ולאו קדושת הגוף (כמו שהוא בכל הדפוסים)

שבועות לא, ב


נראה דתיבת 'דבעינן' הוא טעות סופר.

שבועות לב, א


אינו מובן. וצ"ל הפסידתו, כמו שהוא בדפוסים קודמים.

במהדורת אורייתא (עם הגהות הגרמ"ש שפירא) הלכו העורכים אחר נוסח הכתב יד לטב ולמוטב. לפעמים הוסיפו עפ"י כת"י דברים בלתי מובנים (ולא ציינו כלום).

שבועות לד, א


כל המסומן נוסף עפ"י כת"י ואינו מובן.
ועוד, בדפוסים קודמים הנוסח הוא "ולא קא נפיק מאו אין דרבי אליעזר לחודא", ובמהד' הגרמ"ש הסירו תיבת לחודא, משום דליתא בכת"י.
-----

שם


תיבות "לאו עדות היא וכן כל מידי" נוספו מכת"י. אבל תיבות וכן כל מידי טעות סופר (ונשתרבב מלהלן).

למעלה כינית את המהדורה "מהדורת הגרמ"ש שפירא". שבתי וראיתי שהמהדורה היא של אורייתא, והם קבלו את הערות הגרמ"ש, וכנראה לא היה לו קשר עם ההגהה מכתב יד, לכן תיקנתי למעלה "מהדורת אורייתא".

שבועות לה, א

בד"ה פיסקא ממתניתין: "דכיון דנפק ליה מדין העדות". פשוט דצ"ל מדין שבועת העדות, וכן הוא בכת"י.

שבועות לה, ב

בדפוסים הרגילים: ילפינן השתא מכל הני שמעתא, דבין שבועה ממש בין שבועת האלה לא מיחייב בה אלא הראוי בכינוי השם כרבנן

במהד' אורייתא נדפס עפ"י כת"י כך:

ופשוט דצריך להוסיף: אלא עד דהוי בשם [או] בכינוי השם כרבנן.

שבועות לו, ב

בדפוסים ליתא לתיבות ולא אתרו בהו, ונוספו עפ"י כתב יד, אך לא קראו נכון את הכת"י ושבשו את דברי הר"י מגאש


בכת"י איתא: דחזי לאסהודי עלייהו ולאתרויי בהו,

שבועות לז, א

פשוט דצ"ל כפירת דברים, וכ"ה בדפוסים. ושינו עפ"י טעות של סופר הכת"י

י. אברהם כתב:שבועות לז, א

פשוט דצ"ל כפירת דברים, וכ"ה בדפוסים. ושינו עפ"י טעות של סופר הכת"י

גם בקטע גניזה קמברידג' TS F3.68 כתוב כפירת ממון

שבועות מז: - מח.

שיבושים בביטוי הם הכי נמי

שבועות מח.


כך צריך לומר:

י. אברהם כתב:תיקונים והערות בר"י מגאש עמ"ס בבא בתרא (מהד' תשע"ה)

[עמ' רלד] טור ב הערה 110
שכבר הקנה לו במשיכה. צ"ל במסירה.

שבועות יח.

צ"ל ותאמר לך אחר כך שהיא טמאה לא תקרב אליך ותפרוש ממנה לאלתר

שבועות כד, א

צ"ל וא"ת בכולל אותן עם דברים המותרים

שבועות כד, א

כל הקטע הזה שייך לתחילת דף כד עמוד א, ונדפס בסוף העמוד בטעות.
(ומה שנדפס ואילו הוה ליה איסור כולל, צ"ל ואילו הוה סבירא ליה)

שבועות כד, ב

מסתברא דחסר וצריך להוסיף: ואיכא בינייהו דחייל באיסור כולל

שבועות כז, ב


בר"י מגאש גורס כך:
אפילו תימא רבי יאשיה, לחלק הכא לא צריך קרא. אי אמרת בשלמא בדבר הרשות וכו'.
ולא גרס את המסומן בצהוב
ולא העירו המהדירים כלום

שבועות כח, א


צ"ל לענין ימים שמנה