הנה, אף אם אין ענין ההילולא אלא מנהגא בעלמא, מ"מ המקיימו מקיים מצות עשה של כבוד תלמיד חכם לאחר מותו. [דזהו עניין ההילולא לכבד הנפטר ע"י הדלקת המדורות ובסעודות ובנדרים ונדבות שנודרים שם וכו'].
ולפי"ז העוסק בהכנות להילולא וכדו' פטור מן המצוה, ואינו צריך להפסיק באמצע לתפילה וכדו'.
והנה, יש להתבונן למה דוקא גבי רשב"י נהגו לכבדו בהילולא גדולה וכו'. ומדברי הרח"ו משמע שהיה מנהג זה שנים רבות קודם תקופת האר"י, וא"כ אז עוד לא נתפשט כ"כ לההמון ענין כתיבת הזוהר ע"י רשב"י וכו', וא"כ למה נהגו דוקא בו כבוד גדול כל כך. [אשמח לשמוע מן 'החוקרים' שבינינו, האם יש איזו הקבלה היסטורית בין תקופת התגלות תורת הרשב"י שבנסתר לבין מנהג ההילולא, או שאין שייכות ביניהם, וכמו שכתבתי].
וחשבתי, שהרי חטאם של תלמידי ר"ע היו שלא נהגו כבוד זה בזה, והיינו שפגמו בכבוד תלמידי חכמים [ולכן התעוררה עליהם התביעה דוקא בין פסח לעצרת שאז עלינו למנות הימים ולצפות ולכבד את התורה], ולכך דוקא ביום ל"ג בעומר שהשלימו כפרתם ופסקו מלמות, אנו מדקדקים לכבד החכמים ולהשתתף בשמחתם, לתקן עניין זה של כבוד ת"ח. -ובפרט, דעיקר שמחת רשב"י ביום זה על אשר הוא עצמו לא מת במגיפה וזכה לקבל סמיכה מר"ע במקום אותם תלמידים, וכמוש"כ הפרי חדש,
וא"כ צריכים אנו לתקן הקלקול אשר היה בתלמידים הקודמים שלא כיבדום, ולהשלים התיקון שנעשה ע"י סמיכת רשב"י ע"י הזהירות בכבוד תלמיד(י) רבי עקיבא.
והנה, נהגו שלא להסתפר ולישא אשה בימי מיתת תלמידי ר"ע, ולא מצאתי בשום ספר מוסר או חסידות (כמה שהצלחתי לחפש באוצר...) שמעורר על צער הלב שצריך להצטער על פטירתם ולהתבונן על חסרונם וכו', וזה פלאי.
אבל הענין שמהות האבלות אינה צער הלב אלא כבוד המת, וכדברי רש"י הנודעים בסוכה שאין מצוה על המת להצטער, ואין אנו באים להצטער על חסרון תלמידי ר"ע אלא לכבדם לאחר מותם ע"י האבלות, ובזה לתקן הפגם אשר נפגם כשלא נתכבדו תלמידי ר"ע. ודו"ק.
- - - - - - - - - -
מוקדש לישראל בר כסף שכתב כך:
"באמת אותנו האברכים הליטאים היום הזה 'תוקע' קצת כי בשביל ילדינו הרי יום זה הוא יום גדול וא"א להתעלם ממנו, אבל כשאני יורד למדורה אני ממש לא יודע מה אני אמור לעשות שמה. לא שאני בטוח שכל שכיני היקרים המשתייכים לקהילת החסידים כן יודעים אבל הרגש החם פועם בלבבם. ואצלי לא."
תכוין לקיים מצות עשה דאורייתא של כבוד תלמידי חכמים (ועוד איזה תלמיד חכם!!)
תתרגש ותצטרף בכל עוז לכבוד התורה ולומדיה.
ובזה תשלים התיקון לתקופה זו של פרוס מתן תורה
הניתנת למצפים לה ומכבדים אותה.