פורום אוצר החכמה

דרוש מתרגם מלאדינו לעברית.

בשו"ת מהרי"ט מהדו"ח בהוצאת בית הספרים בני ברק חזון איש 15 יש תרגומים מלאדינו, תברר אצלם מי עשה להם את זה, פעם ביררתי וכמדומני שענו לי (בסופו של דבר לא הוצרכתי).

כמדומה לא קיים בית לספרים ברח' חזו"א 15, כבר איזה שנים

אולי כוונתו לחנות שהיתה שם בבעלות הר' לזר, כיום ברח' השומר חנות ספרים "למדן".

שו"ת מהרי"ט הנדמ"ח שייך לר' שריה לנדו, הגם ששם בית הספרים ('למדן') מופיע שם.
יש היום שרותי תרגום מקצועים בתשלום, מכל שפה לכל שפה.

כן, אבל לך תמצא מתרגם מלאדינו שגם מבין עניין, ולא א שטיקעל גוי.

לאדינו היתה שפה של המון העם ולא של ת"ח (בשונה מאידיש) ולכן שום דבר תורני רציני לא נכתב בלאדינו (ואם יש בספרי הפוסקים קטעים בלאדינו הרי זה עדויות וכו', כל השאר ספרי דינים לנשים וע"ה, סיפורי מעשיות, שירים ומחזות). כך שאין מה לחוש.

איש_ספר כתב:לאדינו היתה שפה של המון העם ולא של ת"ח (בשונה מאידיש)

גם באידיש לא נכתבה (כמעט) ספרות תורנית רצינית. כמדומני שהלקוטי-שיחות בחלקים ט"ו-כ"ט, הם הספרים היחידים באידיש שלא נועדו לנשים וע"ה.

כונתי היתה בניגוד לאידיש שהיתה גם שפתם של הת"ח, ודומה אני שת"ח כלל לא דיברו בלאדינו, אבל אולי טעות בידי.

איש_ספר כתב:לאדינו היתה שפה של המון העם ולא של ת"ח (בשונה מאידיש) ולכן שום דבר תורני רציני לא נכתב בלאדינו (ואם יש בספרי הפוסקים קטעים בלאדינו הרי זה עדויות וכו', כל השאר ספרי דינים לנשים וע"ה, סיפורי מעשיות, שירים ומחזות). כך שאין מה לחוש.

'ילקוט מעם לועז' לר' יעקב כולי נכתב במקורו בלאדינו. אמנם ניתן לומר שספר זה נועד לנשים, כמו מקבילו 'צאינה וראינה' שנכתב ביידיש. אמנם אינני מכיר שום דבר תורני רציני (שיועד לת"ח) שנכתב במקורו ביידיש.

איש_ספר כתב:לאדינו היתה שפה של המון העם ולא של ת"ח (בשונה מאידיש) ולכן שום דבר תורני רציני לא נכתב בלאדינו (ואם יש בספרי הפוסקים קטעים בלאדינו הרי זה עדויות וכו', כל השאר ספרי דינים לנשים וע"ה, סיפורי מעשיות, שירים ומחזות). כך שאין מה לחוש.

דווקא יש.

אין לי בעיה לפנות לחברות האלה, אבל אני צריך אדם ירא שמים.

איש_ספר כתב:כונתי היתה בניגוד לאידיש שהיתה גם שפתם של הת"ח, ודומה אני שת"ח כלל לא דיברו בלאדינו, אבל אולי טעות בידי.

וכי מה דיברו חכמי טורקיה ו(חלקים מ)יון? אידיש?

אני יודע לאדינו היטב.

(לדבר בקושי, אבל להבין מצויין).

לגבי יראת שמים, לצערי אני לוקה, אבל מצד שני מנסה מאד לשפר. זה מספיק?

אם אתה לא שואל כמה תקבל לשעה/פרק מצבך טוב..

לגופו של עניין,
האם אכן להוציא ליקוטי שיחות, (וכמובן גם ספר הזכרונות...) אין חומר תורני המיועד לת"ח, הכתוב אידית?

איש_ספר כתב:לאדינו היתה שפה של המון העם ולא של ת"ח (בשונה מאידיש) ולכן שום דבר תורני רציני לא נכתב בלאדינו (ואם יש בספרי הפוסקים קטעים בלאדינו הרי זה עדויות וכו', כל השאר ספרי דינים לנשים וע"ה, סיפורי מעשיות, שירים ומחזות). כך שאין מה לחוש.

דברים בטלים.
http://btjerusalem.com/aspamia.htm
לאדינו ואידיש שווין זה לזה במתכונתם.
אם נתחקה אחר היחס הפרופרציונאלי של כמות היהודים בספרד ובאשכנז,
נמצא כי כמות ה"דברי תורה" שנכתבו באידיש שווה ללאדינו.
תלמידי חכמים כתבו שאלות ותשובות בעיקר לתלמידי חכמים, והם השתמשו בלשון הקודש
ביניהם בין באשכנז ובין בספרד. גם הב"ח, הט"ז, והש"ך, ידעו אידיש וכתבו בלשה"ק.
שפה זרה [גם מה שקוראים "אידיש" שהוא שפה גרמנית עם מעט שינויים
שנכנסו מלשון הקודש וכו'], בכל מקום שהוא, תמיד הייתה שפתם של 'העם', ובד"כ הת"ח נאלצו להשתמש בה לא פעם.
כמו כן, הת"ח בדרשותיהם, בין באיטליה, בין בספרד ובין באשכנז דיברו בשפת העם, כך שלומר ש'אידיש' הייתה
שפה של ת"ח, זה כמו לומר שצרפתית בזמן רש"י הייתה שפה של ת"ח. ואכמ"ל.

רבינוביץ הנחמד, שמא תוכל לפרט לפחות ג' חיבורים תורניים שנכתבו בלאדינו (לא אגדות, לא מחזות, לא שירים, ולא דברי מוסר).
דפדפתי בלינק שצרפת ולא מצאתי.

לגבי שפת הדיבור, אני לא יודע בדיוק, אבל כפי המונח בזכרוני הרי שדרשות ושיעורי תורה שנאמרו במדרשות ובישיבות, נאמרו בלשוה"ק ולא בלאדינו, ובזה הם שונים מהאשכנזיים שחוץ מתפילה הכל היה באידיש, והלא אין להכחיש כי לשוה"ק שבפי חכמי 'הספרדים' מתוקנת יותר מזו השגורה אצל חכמי האשכנזים. וכנראה זו סיבת הדבר.

בידי 2 ספרים הכתובים בלאדינו, ספרים חשובים מאוד ונחמדים ביותר מהרבה ספרים שנכתבו בלשון הקודש, ואני מאמין שישנם עוד רבים כאלה.
וזאת מלבד כמה וכמה דרשות ותשובות של מהר"ח פלאג'י שנכתבו בלאדינו.

לגבי שפת הדיבור שאלתי שכן שגדל במרוקו, ואמר לי שכל הדרשות וגם הדיבור בלימוד היה בערבית, כעין שנהגו האשכנזים ביידיש. (וגם היה עושים טייטש לילדים לחומש בערבית)

איש ספר
בתשובות הרלב"ח סי' קה נראה כי מהר"י בי רב אמר שיעור ברמב"ם בו נוכחו תלמידיו (כמוכח מהמשך התשובה), בשפת לאדינו, ואחרי השיעור התפתח ויכוח בין הר"י בי רב לרלב"ח בלאדינו:

הדבר אשר באנו עליו למחלוקת אני והחכם כה"ר יעקב בי רב היה זה כי יום אחד בהיותו אומ' פסק בב"ה כמנהגו והיה לומד בהלכות שבת להר"מ ב"ם (פ"ו) בדין הנותן אגר' לגוי וכו' בהיותו מפרש מה שכתב הר"ם ב"ם והוא שיהיה שהות ביום כדי שיגיע לבי' הסמוך לחומה קודם השבת שמא זה וכו' ביתו סמוך לחומה אמר בלשון לעז בפירוש זה הלשון קיס"א אישט"י טורא אליי"א לישוש אל קאב"ו דיל"א טיי"רא גוט"ו קו"ן ל' סיר"קא. ואני כששמעתי דבריו תמהתי כי ידעתי שזה נאמ' בגמ' לקולא כי היא סברת ב"ה החולקים על ב"ש שאמרו שצריך שיהיה שהות ביו' עד כדי שיגיע לבית הבי דוא' ממש ובה"א שמספיק כשיהיה שהות להגיע עד הבית היות' קרוב הסמוך לחומה וח"ו שאמרתי לו אז דבר אבל אחרי שהשלים ואמרו קדיש והציבור משלימים התפלה ואמרתי לו לאזניו כי היינו יושבי' ביחד בלשון לעז ולשון כבוד מיראד שיניור קי לדעתי מ"ש עד שיגיע לבית הסמוך לחומה פור קולא שידיזי אין לה גמרא.

דרוש לצורך הגהה ותרגום ספר, מעברית לצרפתית, כמו"כ מבין בהפקה ועיצוב של ספר בצרפתית בן זמנינו.

א .אמר לי פעם מומחה גדול ללאדינו, אולי גדול המומחים כיום לשפה זו, שאין מקום כלל להשוואה כמותית בין הספרות הענפה שנכתבה ביידיש לבין זו המצומצמת בהרבה בהיקפה שנכתבה בלאדינו. מספר דוברי היידיש גדול לאין ערוך ממספר דוברי הלאידנו וגם ימיה ארוכים יותר [היידיש קיימת כאלף שנה ועודנה מדוברת בקהילות מסוימות, הלאדינו לעומתה התקיימה כחמש מאות שנה וכיום למעשה כבר קשה להגדיר אותה כשפה חיה]. עכ"ד.

ב. על הספרים שנדפסו בלאדינו -
‏ אוצר הספרים בלאדינו : 1960-1490 : ביבליוגרפיה מחקרית מוערת / דב הכהן ; עורך מדעי: יצחק יודלוב. ירושלים תשפ"ב.

‏ ביבליוגרפיה מקיפה, מפורטת, מעודכנת, וביקורתית של הפרסומים בלאדינו (ספרדית-יהודית) שמציגה סקירה חדשה ונרחבת של ספרי הדפוס בלאדינו בהקשרם ההיסטורי והגאוגרפי. עם 4,000 פריטים כמעט, זאת הביבליוגרפיה המקיפה ביותר של דפוסי לאדינו שיצאה לאור.בספר מובאים פרטים על כל הדפוסים בלאדינו הידועים לנו כיום ברחבי העולם. כל ערך כולל ניתוח ביבליוגרפי מעמיק של ספר, עיתון, חוברת או עלון מודפס, ומשקף מחקר פורץ דרך. בספר ערכים החושפים פריטים רבים שלא תועדו עד כה – חלקם קדומים מאוד – שאותרו בספריות ובאוספים יהודיים וכלליים, ציבוריים ופרטיים, במדינות רבות בעולם.

בהקדמה לספר זה מנומקת הבחירה בלאדינו ולא ביידיש בכך שכמות הכותרים ביידיש גדולה בהרבה ועריכת ספר דומה על אודות הפרסומים בשפה זו דורשת עבודה רבה מאד.