פורום אוצר החכמה

יש אומרים, שהתינוק בוכה בשעת הלידה, משום שבכך פוסק מללמוד עם המלאך (עי' נדה לא),
מישהו יכול להפנות אותי למקור (ועדיף קדום ככל האפשר).

בתודה לכל סיוע.

שמעתי פעם מחכם א' שכמה שהתינוק בוכה יותר, הוא יהיה יותר חכם (אבל זה גם אחרי הלידה),
שאלתי אותו מי מהילדים שלו בכה הכי הרבה, והוא התחיל לחשוב, אבל אז הוא עלה מה בכוונתי לדעת, וענה לי בחיוך שהוא מעדיף שלא לומר.

בדקת בספר הברית - זכור לי משהו מפעם.

אין דיעה שהתינוק בוכה משום שהמלאך מכהו על פיו כדי לשכחו את התורה שלימדו?
ולשתי הדיעות מעניין מדוע תינוק גוי בוגכה גם..וכי לומד את התורה?

מורה צדק כתב:שמעתי פעם מחכם א' שכמה שהתינוק בוכה יותר, הוא יהיה יותר חכם (אבל זה גם אחרי הלידה),
שאלתי אותו מי מהילדים שלו בכה הכי הרבה, והוא התחיל לחשוב, אבל אז הוא עלה מה בכוונתי לדעת, וענה לי בחיוך שהוא מעדיף שלא לומר.

בספר אמרי פינחס לר"פ מקאריץ, כתוב, שהבכי מנקה את הלחות מהמוח, ובעקבות כך התינוק יחכים.
אבל זה כבר מצוי בספרים קדומים יותר, כדומני כבר בספרו של אבי הרלב"ג, שער השמים, וכנראה מקורו מחכמי האומות וכו'.

אך מדוע להסיט את האשכול משאלתי.
מישהו יודע מקור כתוב (+הפנייה ברורה...) לסיבה הנזכרת לבכיית התינוק?

ילקוט שמעוני פרשת פקודי:

"...ואינו רוצה לצאת משם עד שמכהו ומכבה לו את הנר שהוא דלוק על ראשו ומוציאו לאויר העולם בעל כרחו מיד שוכח התינוק כל מה שראה ביציאתו וכל מה שהוא יודע ולמה התינוק בוכה ביציאתו על מה שאבד מקום הנחה והרוחה ועל העולם שיצא ממנו באותה שעה מתחלפים עליו שבעה עולמות..."

חכם באשי כתב:

מורה צדק כתב:שמעתי פעם מחכם א' שכמה שהתינוק בוכה יותר, הוא יהיה יותר חכם (אבל זה גם אחרי הלידה),
שאלתי אותו מי מהילדים שלו בכה הכי הרבה, והוא התחיל לחשוב, אבל אז הוא עלה מה בכוונתי לדעת, וענה לי בחיוך שהוא מעדיף שלא לומר.

בספר אמרי פינחס לר"פ מקאריץ, כתוב, שהבכי מנקה את הלחות מהמוח, ובעקבות כך התינוק יחכים.
אבל זה כבר מצוי בספרים קדומים יותר, כדומני כבר בספרו של אבי הרלב"ג, שער השמים, וכנראה מקורו מחכמי האומות וכו'.

אך מדוע להסיט את האשכול משאלתי.
מישהו יודע מקור כתוב (+הפנייה ברורה...) לסיבה הנזכרת לבכיית התינוק?

תודה על המקור.
האם זה גם במבוגרים?

מורה צדק כתב:

חכם באשי כתב:

מורה צדק כתב:שמעתי פעם מחכם א' שכמה שהתינוק בוכה יותר, הוא יהיה יותר חכם (אבל זה גם אחרי הלידה),
שאלתי אותו מי מהילדים שלו בכה הכי הרבה, והוא התחיל לחשוב, אבל אז הוא עלה מה בכוונתי לדעת, וענה לי בחיוך שהוא מעדיף שלא לומר.

בספר אמרי פינחס לר"פ מקאריץ, כתוב, שהבכי מנקה את הלחות מהמוח, ובעקבות כך התינוק יחכים.
אבל זה כבר מצוי בספרים קדומים יותר, כדומני כבר בספרו של אבי הרלב"ג, שער השמים, וכנראה מקורו מחכמי האומות וכו'.

אך מדוע להסיט את האשכול משאלתי.
מישהו יודע מקור כתוב (+הפנייה ברורה...) לסיבה הנזכרת לבכיית התינוק?

תודה על המקור.
האם זה גם במבוגרים?

ז"ל אמרי פנחס (לקוטי ש"ס אות צ"ג):

כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה (קדושין ס"ב ע"ב), כי תינוק שהוא בוכה סימן שיהיה חכם, כי דמעות הם פסולת המוח וכשהוא בוכה הרבה סימן שנתברר המוח ושאינו בוכה סימן שהוא שוטה שלא נתברר המוח, ושאר בעלי חיים אינם בוכים כי מי שיש לו דעת בהעלם הוא בוכה ועי"כ נתברר, וכן בת"ב שיש בו בהעלם אור גדול של משיח שנולד בו משיח ומי שבוכה נתברר (וכו') [הפסולת] ואח"כ התגלות משיח:

חכם באשי כתב:בספר אמרי פינחס לר"פ מקאריץ, כתוב, שהבכי מנקה את הלחות מהמוח, ובעקבות כך התינוק יחכים.
אבל זה כבר מצוי בספרים קדומים יותר,

חוה"ל שער הבחינה , כמדומני.

לענ"ד דעתי, אפילו אם תמצאו בספרים הקדושים כל מיני רעיונות משונים. אין זה אלא בתורת אסמכתא בעלמא ואולי בתורת בדיחותא בעלמא, וכמובן שואינם עיקר.
אבל הטעם האמיתי שתינוק בוכה אחר הלידה הוא טבעי לחלוטין ואינו שייך לפורום הזה, מפני שהוא חש חוסר מנוחה, רעב, צמא. היציאה מרחם אמו הסיבה לו כאבים וחוסר נוחות גופנית. ועוד כיוצא בזה כיד הדמיון הטובה.
הענין של הבכי שמנקה את הלחות מהמוח מתקבל מסתבר מאד, ואין בזה סתירה כמובן למה שכתבתי לעיל.

שמח תשמח כתב:לענ"ד דעתי, אפילו אם תמצאו בספרים הקדושים כל מיני רעיונות משונים. אין זה אלא בתורת אסמכתא בעלמא ואולי בתורת בדיחותא בעלמא, וכמובן שואינם עיקר.
אבל הטעם האמיתי שתינוק בוכה אחר הלידה הוא טבעי לחלוטין ואינו שייך לפורום הזה, מפני שהוא חש חוסר מנוחה, רעב, צמא. היציאה מרחם אמו הסיבה לו כאבים וחוסר נוחות גופנית. ועוד כיוצא בזה כיד הדמיון הטובה.
הענין של הבכי שמנקה את הלחות מהמוח מתקבל מסתבר מאד, ואין בזה סתירה כמובן למה שכתבתי לעיל.

לדבריך, דברי המדרש הנ"ל (בהודעת קלונימוס) אינם אלא אסמכתא או בדיחותא בעלמא???

חוץ מכל הטעמים האלו הוא פשוט בוכה . כי אינו יודע באיזה דרך ילך . ומתחילה דרך ארוכה לפניו . ושערי דמעות לא ננעלו . ואע''פ שהוא לא
חזי מזלא חזי .

ומדוע בוכה התינוק בשעת הברית? יש לבאר שמפני שנכנסת בו נפשו האלוקית, כמבואר בשו"ע התניא מהדו"ב בתחילתו, הרי פועל אצלו גילוי המוחין בהעלם, מבחי' גלגלתא שלמעלה מן מוחין בגילוי, והוא בסוד "וישק יעקב לרחל ויבך".

ובכן, כשאני כותב את הדברים - זה פשוט שטויות, אבל אם זה היה כתוב בספרי צדיקים, וכש"כ ראשונים זו אמת לאמיתתה!

במילים אחרות: אי אפשר להמציא הסברים כאלה, או שיודעים את זה (ואני לא מבין מה הפירוש בזה, וכדאיתא בסוטה לגבי כמה עניינים "סוד ה' ליראיו"). או שזה פשוט שטויות.

אם קבלה היא - נקבל, ואם לדין יש תשובה.
מכאן ועד לאסמכתא ובדיחותא - הדרך רחוקה, רחוקה מאוד.

המדרש מסביר למה מבחינה רוחנית העולם מתנהל כך שהתינוק בוכה בעת יצאתו ואין לזה שייכות לטעמים הטבעיים שעליהם דיבר שמח תשמח והבחין בזה שאין לבלבל בין השניים.

איני יודע לאיזה בכי בדיוק אתם מתכוונים אבל מפורסם הוא שהבכי הראשון או הצעקה הראשונה (מדידת האפגר) הם בעצם תוצאה של העובדה שהוא נושם את נשימתו הראשונה, ולכן יש בה להעיד על כוחו ומצבו הבריאותי.

אותו דבר על מה שכתב אדג,
התינוק בוכה בשעת הברית כי כואב לו.

ביאורים רוחניים הם למה כך צריך להיות.

אין אני חולק ח''ו ואין לי שום הרהור על דברי הרב נבג''מ זי''ע אך התינוק כידוע בוכה גם כשעושים פאשלען קודם הברית . ועד הברית הוא כבר בכה כמה מאות פעמים .

ושאלתך זו מחזקת את דברי שאין לערבב בין השנים יש סיבות רוחניות לדברים והם הסיבה השכלית האמיתית שדברים צריכים להיות, וע"ז אי אפשר להקשות הרי זה קורה בלאו הכי מסיבות אחרות, כי אין זה טבע אלא טעם הדברים האמיתי, ויש סיבות טבעיות, ובעקרון הזה מאריך המהר"ל בכמה מקומות ובזה מבאר הרבה מאגדות חז"ל הנראות תמוהות ללא ההבנה הזו.

אוצר החכמה כתב:המדרש מסביר למה מבחינה רוחנית העולם מתנהל כך שהתינוק בוכה בעת יצאתו ואין לזה שייכות לטעמים הטבעיים שעליהם דיבר שמח תשמח.

התלונה על 'שמח תשמח' היתה, שמלשונו משמע שאינו מתיירא שמא יכוה וכו', וכאילו מה שמוצאים בספרים, הם "רעיונות משונים", "אסמכתא בעלמא", "בדיחותא בעלמא", וכו', חס מלהזכיר.

בודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אבל אפשר להסביר, כמו שעשה אלופינו האוצר, בשפה ברורה ובנעימה.

כותב כתב:התלונה על 'שמח תשמח' היתה, שמלשונו משמע שאינו מתיירא שמא יכוה וכו', וכאילו מה שמוצאים בספרים, הם "רעיונות משונים", "אסמכתא בעלמא", "בדיחותא בעלמא", וכו', חס מלהזכיר.

מלשוני משמע שאיני מתיירא שמא אכווה? על זה התלונה?
לא ידעתי שאי אפשר לומר רעיון משונה על דברי חז"ל?
לא ידעתי שאי אפשר לומר אסמכתא בעלמא?
ואפילו בדיחותא לא ידעתי שאסור לומר.
אז קודם כל תאמר לי מה המקורות שלך לאיסורים הללו, ואדרבה אם תביא מקורות ראויים לדבריך, אחזור בי מלשוני הנ"ל.

עריכה קטנה, שלא יובן לא נכון. אני לא פסקתי שדברי חז"ל משונים. אני אמרתי שאם נמצא דברי חז"ל משונים בעניין זה, אז ההסבר הוא שזה אסמכתא בעלמא, דהיינו שאינו הטעם הפשוט.

[quote="אדג"]ומדוע בוכה התינוק בשעת הברית? יש לבאר שמפני שנכנסת בו נפשו האלוקית, כמבואר בשו"ע התניא מהדו"ב בתחילתו, הרי פועל אצלו גילוי המוחין בהעלם, מבחי' גלגלתא שלמעלה מן מוחין בגילוי, והוא בסוד "וישק יעקב לרחל ויבך".
ובכן, כשאני כותב את הדברים - זה פשוט שטויות, אבל אם זה היה כתוב בספרי צדיקים, וכש"כ ראשונים זו אמת לאמיתתה!
לדעתי כיון שדברי הרב נ''ע הם דברים רוחניים כמובן ולמעלה מהשגתי והבנתי . ממילא לא צריך בפועל ממ''ש למטה מעשרה טפחים בעולם הזה
הגשמי בכי' גשמית . כי הדבר נפעל ברוחני . ממילא גם הבכי' היא רוחנית . או אולי אפשר לומר כמו שבמצוה גשמית אע''פ שהדבר מרמז ברוחני
ופועל ברוחני כמובן וגם פשוט . אך השי''ת ירד ושילשל את המצוה בדבר גשמי כמו למשל תפילין וציצית וכו' וכו' אולי גם הבכי' צריכה להיות במצב
גשמי . והבוחר יבחר ויאיר עינינו .

קלונימוס הזקן,
תודה על המקור המפורש
(ושהשאר ימשיכו להתגושש ביניהם...).

חכם באשי כתב:קלונימוס הזקן,
תודה על המקור המפורש
(ושהשאר ימשיכו להתגושש ביניהם...).

לא הבנתי, הרי אין כאן שום מקור מפורש. לא כתוב שהוא בוכה בגלל שהפסיק ללמוד עם המלאך. אלא בגלל שאבד מקום הנחה והרווחה.

שמח תשמח כתב:

כותב כתב:התלונה על 'שמח תשמח' היתה, שמלשונו משמע שאינו מתיירא שמא יכוה וכו', וכאילו מה שמוצאים בספרים, הם "רעיונות משונים", "אסמכתא בעלמא", "בדיחותא בעלמא", וכו', חס מלהזכיר.

מלשוני משמע שאיני מתיירא שמא אכווה? על זה התלונה?
לא ידעתי שאי אפשר לומר רעיון משונה על דברי חז"ל?
לא ידעתי שאי אפשר לומר אסמכתא בעלמא?
ואפילו בדיחותא לא ידעתי שאסור לומר.
אז קודם כל תאמר לי מה המקורות שלך לאיסורים הללו, ואדרבה אם תביא מקורות ראויים לדבריך, אחזור בי מלשוני הנ"ל.

עריכה קטנה, שלא יובן לא נכון. אני לא פסקתי שדברי חז"ל משונים. אני אמרתי שאם נמצא דברי חז"ל משונים בעניין זה, אז ההסבר הוא שזה אסמכתא בעלמא, דהיינו שאינו הטעם הפשוט.

חכם הזהר בדבריך, המהר"ל אם שהסביר ברוב המקומות דברי חז"ל שלא על פי פשוטן, כתב בכמה מקומות שהן הן הדברים שהיו צריכין לדבר ולכתוב, והוא אמיתות ופשטות הענין... וכדומה בדברים אלו

מעיין כתב:

שמח תשמח כתב:

כותב כתב:התלונה על 'שמח תשמח' היתה, שמלשונו משמע שאינו מתיירא שמא יכוה וכו', וכאילו מה שמוצאים בספרים, הם "רעיונות משונים", "אסמכתא בעלמא", "בדיחותא בעלמא", וכו', חס מלהזכיר.

מלשוני משמע שאיני מתיירא שמא אכווה? על זה התלונה?
לא ידעתי שאי אפשר לומר רעיון משונה על דברי חז"ל?
לא ידעתי שאי אפשר לומר אסמכתא בעלמא?
ואפילו בדיחותא לא ידעתי שאסור לומר.
אז קודם כל תאמר לי מה המקורות שלך לאיסורים הללו, ואדרבה אם תביא מקורות ראויים לדבריך, אחזור בי מלשוני הנ"ל.

עריכה קטנה, שלא יובן לא נכון. אני לא פסקתי שדברי חז"ל משונים. אני אמרתי שאם נמצא דברי חז"ל משונים בעניין זה, אז ההסבר הוא שזה אסמכתא בעלמא, דהיינו שאינו הטעם הפשוט.

חכם הזהר בדבריך, המהר"ל אם שהסביר ברוב המקומות דברי חז"ל שלא על פי פשוטן, כתב בכמה מקומות שהן הן הדברים שהיו צריכין לדבר ולכתוב, והוא אמיתות ופשטות הענין... וכדומה בדברים אלו

איני מבין איזה סתירה לדברי מצאת בדברי המהר"ל.

שמח תשמח כתב:

חכם באשי כתב:קלונימוס הזקן,
תודה על המקור המפורש
(ושהשאר ימשיכו להתגושש ביניהם...).

לא הבנתי, הרי אין כאן שום מקור מפורש. לא כתוב שהוא בוכה בגלל שהפסיק ללמוד עם המלאך. אלא בגלל שאבד מקום הנחה והרווחה.

ובפשוטו הנחה - פירוש המנוחה שהוא שרוי שם בבטן אמו. והרווחה - הוא שמקבל את מזונו ללא שום טרחה.
ואגב זה די מתיישב עם טעמי שכתבתי למעלה שכשהוא יוצא הוא מרגיש חוסר נוחות. ולכן הוא בוכה. וזה כלל לא מדובר במשהו רוחני, אלא באופן גשמי ממש.

שמח תשמח כתב:איני מבין איזה סתירה לדברי מצאת בדברי המהר"ל.

עיין בכל הספר באר הגולה, ותראה, וגם תתבונן באיזה אש קודש כותב דבריו, ותבין עם מה אתה משחק.

מעיין כתב:

שמח תשמח כתב:איני מבין איזה סתירה לדברי מצאת בדברי המהר"ל.

עיין בכל הספר באר הגולה, ותראה, וגם תתבונן באיזה אש קודש כותב דבריו, ותבין עם מה אתה משחק.

מעיין אני לא אעיין שם. ואני לא משחק. תפסיק לאיים ולהפחיד אותי.
ואם היית מעיין בהודעתי הקודמת, היית רואה שאין בכלל חז"ל כזה. לכן כל טענותיך ממילא נפלו לבירא.

יאיר כתב:אין דיעה שהתינוק בוכה משום שהמלאך מכהו על פיו כדי לשכחו את התורה שלימדו?
ולשתי הדיעות מעניין מדוע תינוק גוי בוכה גם..וכי לומד את התורה?

מצאתי זה:
http://www.otzar.org/crops/1002141583656689091094.html

יאיר כתב:

יאיר כתב:אין דיעה שהתינוק בוכה משום שהמלאך מכהו על פיו כדי לשכחו את התורה שלימדו?
ולשתי הדיעות מעניין מדוע תינוק גוי בוכה גם..וכי לומד את התורה?

מצאתי זה:
http://www.otzar.org/crops/1002141583656689091094.html

גם לפי ההו"א שלו שבגלל הענין עם המלאך. הכוונה היא שהמלאך מכהו, ולכן בוכה בגלל כאב המכה. אבל בגלל התורה שהפסיק ללמוד בודאי אין פירוש כזה, שהרי כתוב שם במדרש שהוא שוכח הכל, שוכח שלמד ושוכח מה שלמד.

שמח תשמח כתב:

מעיין כתב:

שמח תשמח כתב:איני מבין איזה סתירה לדברי מצאת בדברי המהר"ל.

עיין בכל הספר באר הגולה, ותראה, וגם תתבונן באיזה אש קודש כותב דבריו, ותבין עם מה אתה משחק.

מעיין אני לא אעיין שם. ואני לא משחק. תפסיק לאיים ולהפחיד אותי.
ואם היית מעיין בהודעתי הקודמת, היית רואה שאין בכלל חז"ל כזה. לכן כל טענותיך ממילא נפלו לבירא.

מה זה התרברבות אני לא אעיין...
אם רצונך להתלמד מאת רבשכבה"ג המהר"ל ובפרט בענינים אלו , ובפרט בספר זה [באר הגולה] שכל הספר מיוסד על זה [גם פירוש ענין 'אסמכתא' מבואר שם באר היטיב], תעיין [לכשתפנה...], ואם רצונך להשאר בטעותך ובהשקפת עולמך [אינני יודע ממי קבלת..] בכל הכבוד, ואתה תפסיד.

מעיין כתב:אם רצונך להתלמד מאת רבשכבה"ג המהר"ל ובפרט בענינים אלו , ובפרט בספר זה [באר הגולה] שכל הספר מיוסד על זה [גם פירוש ענין 'אסמכתא' מבואר שם באר היטיב], תעיין [לכשתפנה...], ואם רצונך להשאר בטעותך ובהשקפת עולמך [אינני יודע ממי קבלת..] בכל הכבוד, ואתה תפסיד.

עיין בהקדמת הש"ש באורך, ותראה שאני צודק.
הנה קישור:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5189&&page=5
אבל תקרא מהתחלה ועד הסוף ותבין קשוט.

קלונימוס הזקן כתב:ילקוט שמעוני פרשת פקודי:

"...ואינו רוצה לצאת משם עד שמכהו ומכבה לו את הנר שהוא דלוק על ראשו ומוציאו לאויר העולם בעל כרחו מיד שוכח התינוק כל מה שראה ביציאתו וכל מה שהוא יודע ולמה התינוק בוכה ביציאתו על מה שאבד מקום הנחה והרוחה ועל העולם שיצא ממנו באותה שעה מתחלפים עליו שבעה עולמות..."

האם בוכה משום דמזליה חזי? שהרי כרגע אין לו עדיין הבנה בטורח וקושי או במנוחה והרווחה.

ומה תאמר על זה?
http://www.otzar.org/crops/10366675359702499597.html
[מובא בר' בחיי].

יאיר כתב:ומה תאמר על זה?
http://www.otzar.org/crops/10366675359702499597.html
[מובא בר' בחיי].

כתוב שם ממש כדברי הרב פלאג'י שהבאת לעיל, שהוא בוכה בגלל שמוציאו בעל כרחו. לא כתוב מפורש בגלל שמשכיח את תורתו, שהרי כתוב במדרש שהוא שוכח הכל, וגם לא זוכר בכלל שלמד.
גם אם משמע קצת בדברי הבחיי שבגלל השכחה, כמובן שעדיף לדחוק בכוונת הבחיי מאשר שיסתור דברי חז"ל.

זקן ששכח כתב:

קלונימוס הזקן כתב:ילקוט שמעוני פרשת פקודי:

"...ואינו רוצה לצאת משם עד שמכהו ומכבה לו את הנר שהוא דלוק על ראשו ומוציאו לאויר העולם בעל כרחו מיד שוכח התינוק כל מה שראה ביציאתו וכל מה שהוא יודע ולמה התינוק בוכה ביציאתו על מה שאבד מקום הנחה והרוחה ועל העולם שיצא ממנו באותה שעה מתחלפים עליו שבעה עולמות..."

האם בוכה משום דמזליה חזי? שהרי כרגע אין לו עדיין הבנה בטורח וקושי או במנוחה והרווחה.

אבל לפי מה שאני הקטן הסברתי שהמנוחה וההרווחה הם המנוחה והרווחה הגשמיים, לא קשיא מידי.

נכון, אך שם א"א לפרש כמו שפירשת על הרווחה והנחה.

ש"ת,
לא הבנתי. האם סבור אתה שברגע הלידה לוחש אי מי לתינוק שמעתה הוא מגיע לנוה התלאות?
איפוא הוא מרגיש בגשמיות שעד עתה היתה הרווחה ומעתה יגון ואנחה?!

יאיר כתב:נכון, אך שם א"א לפרש כמו שפירשת על הרווחה והנחה.

אין משם גם סתירה, הוא פשוט לא מדבר על זה. הוא אומר שהבכי בא בגלל שמסלקים אותו משם בעל כרחו. מה הגריעותא בזה? הוא לא אומר מפורש. ואני מפרש את דברי הבחיי, שכיון שלתינוק טוב ונעים בבטן אמו, ומגרשים אותו משום בעל כרחו, למקום קור וצינה ורעב וצמא, והוא חש בזה באופן פיסי למדי, לכן הוא בוכה.

זקן ששכח כתב:ש"ת,
לא הבנתי. האם סבור אתה שברגע הלידה לוחש אי מי לתינוק שמעתה הוא מגיע לנוה התלאות?
איפוא הוא מרגיש בגשמיות שעד עתה היתה הרווחה ומעתה יגון ואנחה?!

סליחה, אם קר לך? האם אתה צריך שמישהו יאמר לך בשכל שקר? כדי שתרגיש קור? אם אתה באמצע הסעודה מפסיק לאכול? אתה צריך שמישהו יאמר לך שכרגע אתה לא אוכל?
התינוק למרות שאין לו שכל. אבל יש לו חושים והרגשות. הוא היה עד עתה ניזון 24 שעות ביממה מבטן אמו דרך הטבור. כל הזמן כל רגע ורגע. לא היה צריך לנשום. היה מקבל את החמצן מן הדם.
לא היה לו קר מידי ולא חם מידי. פתאום יוצא לעולם עם מזג אוויר מסויים שלא כמו בבטן אמו. פתאום הפסיק לבוא מזונו כהרגלו. האם אתה חושב שמישהו צריך ללחוש כל זה באוזנו, אחרת הוא לא ירגיש?

יש בחז"ל שמבעט במעי אמו ויוצא (מפני שנכנס בו יצר הרע), וזה קצת סתירה למגרשים אותו בעל כרחו.