פורום אוצר החכמה

עזריאל ברגר כתב:זכור לי שלכבוד שבת, דהיינו הפסד סעודת שבת, דינו כהפסד מרובה.

לפעמים כתבתי להקל בהפסד מרובה או לעני בדבר חשוב או לכבוד שבת, והוא מטעם כי באותן המקומות היה נראה לי כי היתר גמור אליבא דהלכתא, רק שהאחרונים ז"ל החמירו בדבר, ולכן כתבתי שבמקום דלא אפשר יש להעמיד הדבר על דינו, וכן מצינו בקמאי ובתראי דעבדי הכי....

ג ושעת הדחק היינו דוקא במקום הפסד מרובה או בהפסד מועט לעני בדבר חשוב [דהוי "מרובה"] או לעשיר לכבוד שבת ויום טוב או לכבוד אורחים.

לא מיקרי "לכבוד שבת" כשהיה שהות לשחוט ולהכין בשר אחר בריוח. אם בודאי לא יכינו אחרת לשבת, הוי שפיר לכבוד שבת קודש.

ובערב שבת ובשעת הדחק נוכל לסמוך לבשל בקדירה כזו. ואף בחול אחר כך תו שרי, דלא מסתבר לאסור אחר כך. וכן כל היכא דמתירין לצורך ערב שבת, אי ניתותר לחול לא מסתבר לאסור אחר כך הואיל ואשתרי אשתרי.

כמעיין המתגבר כתב:מהר"ם מינץ סי' טו
עני כל השנה ועשיר בערב שבת, שוים הם, ויש לומר את הטעם, לזה מפני עניו ולזה מפני כבוד שבת, כדי שלא יתמהו שלפעמים אוסר ולפעמים מתיר,
וכן בכנה"ג סי' צב בהגה"ט ס"ק כז, זב"צ ס"ק מד ומ"ה וכה"ח סק"ע. וכן הוא בחו"ד ס"ק כא, מש"ז ס"ק כב.

זקן ששכח כתב:

כמעיין המתגבר כתב:מהר"ם מינץ סי' טו
עני כל השנה ועשיר בערב שבת, שוים הם, ויש לומר את הטעם, לזה מפני עניו ולזה מפני כבוד שבת, כדי שלא יתמהו שלפעמים אוסר ולפעמים מתיר,
וכן בכנה"ג סי' צב בהגה"ט ס"ק כז, זב"צ ס"ק מד ומ"ה וכה"ח סק"ע. וכן הוא בחו"ד ס"ק כא, מש"ז ס"ק כב.

ייש"כ.
שאלתי היא האם אכן ניתן לקבוע שכל מקום שיש הפסד מרובה נחשב כעני?

כמעיין המתגבר כתב:

זקן ששכח כתב:

כמעיין המתגבר כתב:מהר"ם מינץ סי' טו
עני כל השנה ועשיר בערב שבת, שוים הם, ויש לומר את הטעם, לזה מפני עניו ולזה מפני כבוד שבת, כדי שלא יתמהו שלפעמים אוסר ולפעמים מתיר,
וכן בכנה"ג סי' צב בהגה"ט ס"ק כז, זב"צ ס"ק מד ומ"ה וכה"ח סק"ע. וכן הוא בחו"ד ס"ק כא, מש"ז ס"ק כב.

ייש"כ.
שאלתי היא האם אכן ניתן לקבוע שכל מקום שיש הפסד מרובה נחשב כעני?

כתוב, שוים הם.