פורום אוצר החכמה

מבואר בספרי קבלה כי הכריכות על האצבע הם כנתינת טבעת קידושין, כמבואר בספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק ו אות פב), הובא בשל"ה (מסכת חולין פרק נר מצוה אות לא).
אשמח לעוד מראי מקומות בזה.

לכאורה לפי זה יש להיזהר שלא להוריד הכריכה מהיד גם במשך היום? (לנוהגים להניחו לא רק בשעת התפלה).

והנה הכף החיים (סי' קכח אות פא) דן לגבי כהנים הנושאים כפיהם, אם הרצועה על היד חוצצת בין האצבעות, וסיים בזה"ל: וכן הדעת נוטה דלא שייך איסור חציצה בזה, ואדרבא יותר טוב שיהיו כרוכים על האצבע בעת ברכת כהנים, כיון שיש בכריכות אלו טעם בסוד כמבואר בשער הכוונות (דרוש ה' דתפילין דף יו"ד ע"ג). ואם כן למה לא תהיה בחינה זו בעת נשיאות כפים, יעו"ש ודו"ק. ע"כ.

ובזה הבנתי מה שראיתי בספר תפארת שמואל על מרן הגרש"א זלה"ה (שער א אות כט עמוד כא): "פעם אחת כשקיבלתי הגבהת הספר תורה, הסרתי הרצועות מן היד כמנהג העולם, ורבינו סימן לי שלא לעשות כן, וכן שמעתי מאחרים שכן הורה".

אולי יש ענין מיוחד להיזהר דוקא בהגבהת ס"ת, לפי הטעם הנ"ל?

יש"כ למסייעים

ספר מצת שימורים - שער תפילין
והנה הטעם שאנו עושים שלשה כריכות באצבע צרדה והוא בסוד טבעת קידושין להורות על ג' יסודות הנזכר שיש לה במצחה, שהוא סוד המקיף הנעשה מן החתן לכלה בשעת קדושין כנודע. ולכן טבעת קידושין הוא עגול שהוא סוד המקיף המסבב כל ראשה, ואז כבר היא מקודשת. ואח"כ כשהוא באה בפנים משפיע בה שני נמופ"א. הראשונה היא כ"ב אתוון שהוא בסוד שטר כתובה. פצנמו"ץ השניה היא סוד צשמת"ץ. או נוכל לומר כי אחר שאנו מקדשין אותה בטבעת קידושין אח"כ אנו קוראין התפלה שהיא סוד קריאת הכתובה, ואח"כ בנפילת אפים שהוא סוד נפילת זעיר על פניו והם טוחות בקרקע, שהיא מלכות, ואז מקדש אותה בחיבור ומשפיע בה כל השפע כמ"ש לקמן ב"ה:

viewtopic.php?t=40394#p461764
הכל יש כאן.

דרופתקי דאורייתא כתב:מבואר בספרי קבלה כי הכריכות על האצבע הם כנתינת טבעת קידושין, כמבואר בספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק ו אות פב), הובא בשל"ה (מסכת חולין פרק נר מצוה אות לא).

לכאורה לפי זה יש להיזהר שלא להוריד הכריכה מהיד גם במשך היום? (לנוהגים להניחו לא רק בשעת התפלה).

איך נמשכה זהירות זו מטעם זה?
ולולי טעם זה אין ליזהר? למה דווקא בעת התפלה תהיה הכריכה חשובה?

במסתרים כתב: . . למה דווקא בעת התפלה תהיה הכריכה חשובה?

צוטטו לעיל ד' המצ"ש.

יש כאן נושא ע"פ נגלה השייך לעצם הקשירה בשל יד עם הוא בהכריכה העליונה או בזו שעל האמה.
עי' פמ"ג על דברי הט"ז בסי' לג' והרחבת דברים בשו"ת משכנות יעקב סי' נח' [אלי יואיל אחד החכמים להעתיק כאן] ואגב לפלא ייחשב סתירת דברי המ"ב בזה שבסימן כה' ס"ק לח' הביא המשכ"י הנ"ל ובסי' כח' ס"ק ה' הביא המג"א דבעת חליצת התפילין יסיר תחילה הכריכות מאצבע האמה ולהמש"י הנ"ל הוי כמו שחלץ השל יד כיון שהוא עיקר קשר של יד והלכה פסוקה היא שכל זמן שבין עיניך יהיו שניים. וצ"ע

הגרי''ש אלישיב זצ''ל נהג לכרוך הרצועות על האצבע, ולקשור לפני הנחת תפילין של ראש.

אולי יש ענין מיוחד להיזהר דוקא בהגבהת ס"ת, לפי הטעם הנ"ל?

יש"כ למסייעים[/quote]

אולי משום זלזול ברצועות?
עוד יש לדון אי יש בדבר משום אין עושים מצות חבילות חבילות שמקיים עם היד גם תפלין וגם הגבהה

כמדומה שמצות תפילין ניתנה בצורת מצוה תדירה,
כמו שאר המצוות שבקריאת שמע.
והחא מצטרפת לשאר המצוות, ואין בה מצוות חבילות חבילות.