פורום אוצר החכמה

ישנה תופעה מוזרה קצת בלימוד מרן הבית יוסף והשולחן ערוך, לעיתים הבית יוסף מאריך מאוד ביאור שיטה אחת מהראשונים, האם הלשון שנקט היא בדוקא או לא, אני הייתי מצפה מאדם שעמל להבין את דברי רבותיו שכאשר הוא יבא לכתוב ספר הלכות משלו הוא 'יטפל בבעיה' של חוסר הדיוק ויתקן בספרו את הלשון, דא עקא שכל לומד בבית יוסף יכול למצוא פעמים רבות שהוא מאריך מאוד בביאור שיטה מסוימת ומביא שתי דרכים להבינה ובשו"ע הוא חוזר ומעתיק את הלשון המשתמעת לשני פנים (ובד"כ נחלקו האחרונים בכוונתו], מה הפשט בזה?

[ראה לדוג' יו"ד סי' צב סעיף ב]

בדרך כלל מה שבבית יוסף נכתב דרך פלפול לא מוזכר בשו"ע

במקום גדולתו שם ענוותנותו של מרן.
עשה עצמו 'שקוף', לדברי הראשונים ז"ל. מחד גיסא - בלי הנגיעה האישית להוסיף איזה קנייטש או הדגשה. ומאידך - מדגיש את העיקר, מעלים את מה שאינו בכלל זה. במלאכת מחשבת שהיא אומנות של ממש.
ולכשתמצי לומר, זהו סוד ההצלחה, הן מבחינה רוחנית של סייעתא דשמיא, והן מבחינה פרקטית של איכות ונוחות הלימוד.

לענין כתב:במקום גדולתו שם ענוותנותו של מרן.
עשה עצמו 'שקוף', לדברי הראשונים ז"ל. מחד גיסא - בלי הנגיעה האישית להוסיף איזה קנייטש או הדגשה. ומאידך - מדגיש את העיקר, מעלים את מה שאינו בכלל זה. במלאכת מחשבת שהיא אומנות של ממש.
ולכשתמצי לומר, זהו סוד ההצלחה, הן מבחינה רוחנית של סייעתא דשמיא, והן מבחינה פרקטית של איכות ונוחות הלימוד.

הרב לענין
כמדומה שעדיין הדברים מתמיהים.
פעם אחר פעם מנסה הבית יוסף לדון בלשון סתומה של הראשונים ולבארה אל נכון, ואחר כך הוא עצמו, בשולחן הערוך שלו, האמור לפרוס לפני הקורא את כל רוחב היריעה, משתמש באותם לשונות סתומים שאי אפשר להסיק מהם הלכה למעשה.

הערה יפה.
גם אני הקטן הבחנתי בזה מזמן, ומזה כמה שנים שאני עוקב אחר התופעה.
אוכל להוסיף שבעיקרון גם הרבה פעמים נמצא להפך, שהלשון בשו"ע מדויקת ומדוקדקת בהתאם למה שדן והעיר בב"י (כלומר הגם שהוא מעתיק את לשון קודמיו - הרמב"ם או הטור - מ"מ הוא משנה ומזקק את הניסוח בהתאם להערותיו שבב"י).
אכן בכמה מקומות משום מה חוסר הדיוק או חוסר הבהירות בלשונות (לפי הערותיו שבב"י) חוזרים ונשנים בשו"ע. דוגמה קיצונית לכך ניתן לראות בשו"ע או"ח סימן תרמו סעיף ב, שכל הסעיף שם הוא העתק לשון הרמב"ם, אולם בב"י ובכס"מ שם העיר שזוהי גרסה מוטעית ברמב"ם (שיש בה בעיה כפולה: א, תנאי המופיע בגמרא לא מובא ברמב"ם; ב, ישנו ברמב"ם תנאי מוזר שאין לו פשר ושחר וכמובן שאין לו שום מקור כלל), ולאור זאת כתב בב"י ובכס"מ שרואים בדברי המגיד משנה על אתר שהייתה לו גרסה אחרת ברמב"ם אשר לפיה נפתרות כל הבעיות, ועל כרחך שזו הגרסה הנכונה. אולם משום מה בשו"ע חוזרת הגרסה המוטעית. וכבר צווחו על כך כל האחרונים על אתר.

איך אפשר לומר שקיבלנו הוראות מרן השו"ע, בו בזמן שאנו מסבירים שהוא כתוב באופן שלא מאפשר ללומד לדעת מה הורה מרן (אפילו יהא הטעם משום ענווה)?

פלוריש כתב:איך אפשר לומר שקיבלנו הוראות מרן השו"ע, בו בזמן שאנו מסבירים שהוא כתוב באופן שלא מאפשר ללומד לדעת מה הורה מרן (אפילו יהא הטעם משום ענווה)?

יש מקומות שמרן בחר לא להכריע, ולהשאיר את הנושא פתוח

ויש להוסיף:
עיקר קבלת הכרעות הב"י היא במה שמכריע בסוגיא מצד כללי הפסק וכדו' ולא בחידושים הפרטיים שלו.
ולכן אדרבא, אם היה מכניס בשו"ע את כל החידושים שלו לא היה השו"ע מתקבל כפי שהתקבל.

יש הטוענים שספר השולחן ערוך אינו ספר הלכה אלא רק ספר סיכום לדברים שהתבארו בבית יוסף, ולכן עיקר ההלכה לפי מה שנכתב בית יוסף, ופעמים רבות ניתן לראות סתירה בשלחן ערוך ואין בכך קושי כיון שמדובר בסיכום דברי הבית יוסף (כך שמעתי מהרב אריאב עוזר בשיטת הגר"א שנקט סתירות כאלו בשו"ע), לפ"ז שאלתי קצת פחות קשה, אך המעיין בכל דברי האחרונים יראה איך שטרחו להבין דברי השו"ע ולדקדק בו והחזיקו בו כספר הלכה מובהק, ונראה שהבינו שמדובר בספר עיקרי להלכה לאחר ה'הקדמה' של הבית יוסף.

גם מהקדמתו לספר שולחן ערוך מובן שהתוכנית הייתה לפסוק הלכה, ושתהיה ברורה ומחוורת:

...למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל, כי כאשר ישאלו לתלמיד חכם דבר הלכה לא יגמגם בה, אלא יאמר לחכמה אחותי את, כשם שברור לו שאחותו אסורה לו כך יהיה ברור לו כל דין שישאל עליו הלכה למעשה בהיותו שגור בפיו ספר זה הבנוי לתלפיות... והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע בהניח להם מעצבם, ויגיע[י] כפים ישעשעו נפשם בהגותם בספר זה אשר כולו מחמדים הלכה פסוקה באין אומר ואין דברים...

עני בן פחמא כתב:יש הטוענים שספר השולחן ערוך אינו ספר הלכה אלא רק ספר סיכום לדברים שהתבארו בבית יוסף, ולכן עיקר ההלכה לפי מה שנכתב בית יוסף, ופעמים רבות ניתן לראות סתירה בשלחן ערוך ואין בכך קושי כיון שמדובר בסיכום דברי הבית יוסף (כך שמעתי מהרב אריאב עוזר בשיטת הגר"א שנקט סתירות כאלו בשו"ע), לפ"ז שאלתי קצת פחות קשה, אך המעיין בכל דברי האחרונים יראה איך שטרחו להבין דברי השו"ע ולדקדק בו והחזיקו בו כספר הלכה מובהק, ונראה שהבינו שמדובר בספר עיקרי להלכה לאחר ה'הקדמה' של הבית יוסף.

על שיטת הגר"א בזה, ראה במאמרו של הרב גד מכטה בירחון האוצר לח.