פורום אוצר החכמה

איזה לשון היתה מדוברת בארץ ישראל בתקופת הגאונים, ולהיכן נעלמה הארמית הארצישראלית?
ראיתי בפירוש רס"ג לאיוב (פרק ו, פס' ו) שכותב, שבארץ ישראל (אלשאם) קוראים לצהוב הביצה 'חלמון', כלשון המשנה. ונתעוררתי מתוך כך לברר באיזה שפה דיברו אז בא"י, וממה שראיתי (בעיקר תשובות גאוני ארץ ישראל) נוכחתי לדעת שהשפה המדוברת אז בין היהודים היתה, ככל הנראה, לשון הקודש, כלשון המשנה. גם אגרת הרמב"ם לר' יפת הדיין מארץ ישראל כתובה בלשון הקודש (וזה לכאורה מוכיח שכנראה גם ערבית לא דיברו היהודים אז בארץ ישראל). וכן הלכות ראו, שהם תרגום מארמית ללשה"ק של הלכות פסוקות דרב יהודאי, נכתבו למען היהודים שבא"י.

ושני דברים מעניינים יש כאן: א. היעלמות הארמית הגלילית של התלמוד הירושלמי, ב. החייאת הדיבור בלשון הקודש כשפה מדוברת וחיה.

ושאלתי, מדוע ומתי נעלמה הארמית הגלילית? וכן האם מישהו יודע עוד מקורות או מחקרים בענין הדיבור בלשון הקודש בארץ ישראל בתקופה זו?

ראה באגרות קודש לאדמו''ר הרש''ב מליובאוויטש חלק ב' בעין הנ''ל בארוכה ובהלכו תלמוד תורה לרבינו הזקן בקונטרס אחרון[אם כי לענין הגאונים בפרטיות איני יודע אם מדבר שם]

בזמן רס"ג דיברו כבר בערבית.

תלמיד-חכמים כתב:ושאלתי, מדוע ומתי נעלמה הארמית הגלילית? וכן האם מישהו יודע עוד מקורות או מחקרים בענין הדיבור בלשון הקודש בארץ ישראל בתקופה זו?

ישנו ספר של אילן אלדר: תולדות הלשון העברית. שם בכרך ראשון פרק שלישי תמצא מן הסתם תשובות למה שמעניין אותך. אין בידי ספר זה. לבינתיים אעתיק עבורך קטע מדברי אברהם גרוסמן במאמרו על ישיבת ארץ ישראל בזמן הגאונים. יועיל לך לעיין בדברי מרגליות המצויינים אצל גרוסמן.
מתנצל שהתמונה העליונה במקור מוצגת כאן שניה - איני יודע כיצד לסדר זאת.

תלמיד-חכמים כתב:גם אגרת הרמב"ם לר' יפת הדיין מארץ ישראל כתובה בלשון הקודש (וזה לכאורה מוכיח שכנראה גם ערבית לא דיברו היהודים אז בארץ ישראל)

ר' יפת מעכו, יתכן שארץ מוצאו היתה במערב או דרום אירופה ושפתו לא היתה ערבית.
הרמב"ם כתב למספר חכמים שישבו באזור, כמו במצרים ובסוריה, בשפת לשון הקודש, מן הסיבה ההיא.

א. חיים, ייש"כ! אך קצת קשה לומר שבדיוק אותם חכמים שהרמב"ם כתב אליהם היו מאירופה או מן המערב.

חד ברנש: מנין לך שבזמן רס"ג דיברו בערבית? האם הערבים שלטו אז גם בארץ ישראל?

תלמיד-חכמים כתב:א. חיים, ייש"כ! אך קצת קשה לומר שבדיוק אותם חכמים שהרמב"ם כתב אליהם היו מאירופה או מן המערב.

חד ברנש: מנין לך שבזמן רס"ג דיברו בערבית? האם הערבים שלטו אז גם בארץ ישראל?

ארהיב עוז לענות בעצמי
אנחנו יודעים מי הם החכמים שהרמב"ם כתב להם בעברית, ואנחנו יודעים על רובם שהם אכן לא דברו ערבית.
והרי הרמב"ם באמת כתב את אגרותיו בערבית לכל מי שדבר ערבית.

אכן, הערבים שלטו בא"י בזמן רס"ג. (והרבה לפניו)

דומני שהספרות היחידה בתקופת הגאונים בא"י שנכתבה בארמית היא המסורה למקרא.

א. חיים כתב:ישנו ספר של אילן אלדר: תולדות הלשון העברית. שם בכרך ראשון פרק שלישי תמצא מן הסתם תשובות למה שמעניין אותך. אין בידי ספר זה. לבינתיים אעתיק עבורך קטע מדברי אברהם גרוסמן במאמרו על ישיבת ארץ ישראל בזמן הגאונים.

אלדר כמעט ואינוו דן בשאלה, בעמ' 44 הוא כותב כי 'לשון הכתיבה של חיבורי ארץ-ישראל (ספר המעשים, החילוקים) היא עברית, ואילו לשון היצירה של חכמי בבל (ספרי השאילתות, ספרי ההלכות והמתיבות) היא כולה ארמית (הקטעים בעברית לקוחים ממקורות ארצישראליים)'.
בעמ' 45 הוא כותב: 'בתקופת צמיחתה והתגבשותה של הפייטנות הארצישראלית הייתה לשון הדיבור בארץ-ישראל ארמית (גלילית), היא הלשון העיקרית שבה נכתבו התלמוד הירושלמי ומדרשי האגדה. לאחר כיבוש ארץ-ישראל בידי הערבים (בשנת 636) נדחקה הארמית אט-אט מן הדיבור היום-יומי ואת מקומה כלשון דיבור עיקרית ירש, למן המאה השמינית, דיאלקט ערבי.'
בהע' הוא מפנה אל ספרו של יהלום, פיוט ומציאות בשלהי הזמן העתיק, עמ' 46-63.
ראה גם דבריו במאמרו על החיבור שייחס אלוני לעלי בן יהודה הנזיר:

וראה גם דברי אלוני במאמר המצורף, עמ' 88-93.

בברכה המשולשת כתב:

תלמיד-חכמים כתב:חד ברנש: מנין לך שבזמן רס"ג דיברו בערבית? האם הערבים שלטו אז גם בארץ ישראל?

אכן, הערבים שלטו בא"י בזמן רס"ג. (והרבה לפניו)

(עיקר כתיבת רס"ג הייתה בערבית, זה נכון?) אולי לא קשור לכאן, אבל הערבים שלטו אז גם בבבל? (בא"י כבר מזמן הקליר שלטו)

בתקופה המצויינת חיו בארץ המוסתערבים, ואידך זיל גמור.

פירושו של רבי נתן אב הישיבה - שנכתב בערבית - אינו בן הזמן הזה?

ההנחה הפשוטה היא שעם הכיבוש הערבי הפכה שפת הדיבור לערבית, בארץ ישראל כמו בבבל, ולא הוצרך יהלום במאמרו הנזכר אלא להביא ראיות שדיברו גם בשפות אחרות.

וראו גם במאמרו של מלאכי בית אריה, תרביץ מח, עמ' 274 והלאה, שהביא שיחון של עולה רגל מהמאה הי' שנכתב בלה"ק, וכתב שלכאורה מוכח מכך ששפת הדיבור באר"י היתה באותה זמן לה"ק, אך שוב כתב שככל הנראה השיחון נכתב על ידי עולה הרגל בהיותו באירופה כהכנה לעלייתו לארץ, מתוך הנחה שבשפה זו יוכל לתקשר עם יהודי המקום.

במוסגר יצויין, שהעילה שפתחה את האשכול על דברי רס"ג לעניין אלשאם, לכאו' אין הכרח שהם מתייחסים לארץ ישראל ואפשר שהם מכוונים לסוריה. גם היא נקראת (ועוד יותר מאר"י) בשם אלשאם, ורס"ג היה גם שם משך זמן ויכול לדעת איך מדברים שם.

חיים שאול כתב:

בברכה המשולשת כתב:

תלמיד-חכמים כתב:חד ברנש: מנין לך שבזמן רס"ג דיברו בערבית? האם הערבים שלטו אז גם בארץ ישראל?

אכן, הערבים שלטו בא"י בזמן רס"ג. (והרבה לפניו)

(עיקר כתיבת רס"ג הייתה בערבית, זה נכון?) אולי לא קשור לכאן, אבל הערבים שלטו אז גם בבבל? (בא"י כבר מזמן הקליר שלטו)

פשיטא (הם כבשו את בבל עוד לפני א"י, והמשיכו לשלוט בתקופת הראשונים גם בתקופות שא"י לא הייתה בידיהם.)

לענין כתב:פירושו של רבי נתן אב הישיבה - שנכתב בערבית - אינו בן הזמן הזה?

רב נתן אב הישיבה היה בן זמנו של רש"י ז"ל.

למי יש את הספר 'ראשית המגעים של הספרות היהודית עם הספרות הערבית במאה העשירית' ויכול לבדוק לנו אם מדובר שם מזה?

לענין כתב:פירושו של רבי נתן אב הישיבה - שנכתב בערבית - אינו בן הזמן הזה?

מלבד שרבי נתן זה מאוחר יחסית, הרי שכלל לא ברור חלקו של רבי נתן בפירוש זה. הפירוש הוא אולי תימני המבוסס על פירושו של רבי נתן.