פורום אוצר החכמה

דרושות לי הפניות על חילופי עי"ן באל"ף (כלומר, במקרא כתוב בעי"ן והוא נדרש כאילו כתוב באל"ף) במדרשים ובירושלמי.
תודה רבה!

שבת ע"ז א'

חלב כדי גמיעה:
איבעיא להו כדי גמיאה או כדי גמיעה א"ר נחמן בר יצחק (בראשית כד, יז) הגמיאיני נא מעט מים מכדך איבעי' להוגראינין או גרעינין אמר רבא בר עולא (ויקרא כז, יח) ונגרע מערכך איבעיא להו אוממות או עוממות אמר רב יצחק בר אבדימי (יחזקאל לא, ח) ארזים לא עממוהו בגן אלהים איבעיא להו מאמצין תנן או מעמצין א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן (ישעיהו לג, טו) ועוצם עיניו מראות ברע ת"ר אהמוציא חלב של בהמה כדי גמיאה חלב של אשה ולובן של ביצה כדי ליתן במשיפא של קילור [קילור] כדי לשוף במים בעי רב אשי כדי שיפה או כדי אחיזה ושיפה תיקו:

תודה רבה לך.
אבל אני צריך דווקא מקורות מדרשיים ארץ ישראליים, היינו: התלמוד הירושלמי והמדרשים.

ברכות לב ע"א
ואמר רבי אלעזר: משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: ויתפלל משה אל ה', אל תקרי אל ה' אלא על ה', שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן.

חד ברנש כתב:המדרשים.

בראשית רבה פ"כ
בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור

יש על זה בספרו של אליצור, שמות מקומות בא"י וכו', ושם מצוינים מקורות. ראה לפי המפתח, חילופי א>ע ע>א.

תודה לך, הרב במסתרים.

הרב לוצאטי, אין שם במפתח עיול זה.

כמדומני בזהר איתא עה"פ יכרסמנה חזיר מיער דלעתיד יהיה חזיר מיאר, והובא בספרי החת"ס.

חד ברנש כתב:הרב לוצאטי, אין שם במפתח עיול זה.

כתבתי מהשערה ולא קלעתי. ראה עמ' 509 ערך ע: השתמרותה / אובדן הגייתה.

אולי יעזור גם זה (מצאתי באתר הנקרא לשון חז"ל):

חלשות העיצורים הגרוניים בהגייה וכתיב
היחלשות העיצורים הגרוניים מתבטאת בכמה תחומים: שיבוש בהגיית הגרוניים, חילופי כתיב של הגרוניים, נשילת הגרוניים.

א. שיבוש בהגיית העיצורים הגרוניים

ההתערערות של העיצורים הגרוניים בהגייה התרחשה עוד לפני חורבן בית שני, והיא באה לביטוי בכתיבה במגילות קומראן ובתורה השומרונית. אשר לתקופת התנאים שלאחר חורבן הבית השני, קיימות עדויות ישירות להתערערות זו ודוגמות רבות לחילופים בכתיבה של עיצורים אלו, בשל שיבוש בהגייה.

הכתיב הוא שמרני מטבעו, ורב הוא כתיב היסטורי, ואין הוא מבטא את השינויים בפונטיקה, ולכן כל כתיב חריג מבחינה פונטית, ערכו רב לחקר מבטאה של העברית בתקופת התנאים.

הויכוח בין בחוקרים הוא לגבי מידת העמקה של תופעה זו של התערערות העיצורים הגרוניים. בתלמוד מוזכרים מקומות כמו בית שאן, טבעון, חיפה; מקומות שהייתה בהם, כנראה, השפעה רבה של השפה היוונית שגרמה להיחלשות הגרוניים.

ישנו סיפור בתלמוד על בן גליל שהיה מהלך בחוצות ירושלים ומכריז : אמר למי? אמרו לו: גלילאי שוטה! חמר למרכב או חמר למשתה, עמר למילבש או אימר לאיתכסאה (לשחיטה)?

משעה זה מעיד על התערערות מוחלטת של הגרוניים. המילה הארמית אמר יכולה להישמע ולהתפרש כ: חמר= חמור או יין, או עמר (צמר), או אמר (שה).

תופעת ערעור הגיית הגרוניות ידועה הייתה בעיקר בגליל ובערים של מתייוונים, וזה מלמד שיד היוונית בדבר. היוונית אינה מכירה בעיצורים גרוניים, ודבר השפיעה על היהודים בדיבורם וגם על הארמית הגלילית.



ב. חילופי כתיב של הגרוניים

ערעור הגרוניים המבטא אף בחילופי כתיב ביניהם:

א \ ע

השורש אכ"ל שימש מלכתחילה לאכילת המזון ולפעולות המעיים בכתבי יד קדומים: "עד שיתאכל המזון במעיו" (ברכות ח ז). אולם, במשך הזמן החלו הסופרים לכתוב עי"ן בבניינים הכבדים[1] .

מאוחר יותר הקבל הכתיב בעי"ן על מנת להבדיל בין שתי הפעולות – אכילה ופעולת מעיים.

במקרא אין פועל המסמן את פעולת המעיים לעיכול. הפועל "אֻכַּל" בפועל משמעותו להישרף:"והסנה אינו אֻכַּל" (שמות ג').

אמד / עמד מופיע במשמעות להעריך, לשער את גודלו וטיבו ש דבר רק בלשון חכמים. אבל הכתיב אינו אחיד: "אמדוהו לקבל ארבעים (מכות ג', יא). "עמדוהו למיתה" (ירושלמי נזיר נח, א).

וכן רק בלשון החכמים נמצא: רעוע \ ראוע; קימאה \ קימעה; עדיין\ אדיין; גמיאה\ גמיעה.



ח \ ע

בלשון חכמים השורש חו"ג שהיה במקרא השנה ל-עו"ג, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסיפור על חוני המעגל:" עג עוגה ועמד בתוכה" (תענית ג' ח).

וכך נמצא בלשון החכמים: הסיע את דעתו במקום – הסיח את דעתו : "מי שהיה טהור והסיע את ליבו מלאכול" (טהרות ז, ח). "בהסיע דעתו" (ירושלמי ברכות יא ג).



א \ ה

איכן \היכן; אבטחה \הבטחה; אונאה \ הונאה.





ג. נשילת הגיים גרוניים

נשילת אל"ף

כאשר אל"ף נהגית בין שווא לתנועה היא עשויה לנשול בהגייה ויש דוגמה מהמקרא: "והנה תומים בבטנה" (בראשית כה, כד). "ואלוהי ישראל ייתן את שלתך (ש"א א, יז).

בלשון החכמים האל"ף נושלת הרבה פעמים:

מקרא

לשון החכמים

לאכול

לאמור

לאסור

לאפות

לוכל

לומר

לוסר

לופות



האל"ף נושלת גם בנסיבות אחרות בראש מילה ובאמצעה.

· מקרא- אליעזר, אחיה לשון חז"ל- ליזר, חייא

ליזר הופיע גם בכתובת בירושלים, מופיע ביוספוס ובתעתיקים יווניים. זהו סימן נוסף לתיקוני המעתיקים שכן אין בדפוסים צורות קצרות.

· מקרא- קרואים, מחבואים, חטאם לשון חז"ל- קרויין, מחבויין, חטין.

· לשון חכמים: אפילו (אף אילו); מניין (מן איין); שני (שאני); שיני (שאיני).

נשילת הה"א

בדומה לאל"ף, הה"א שנהגית בין שווא ולתנועה עלולה לנשול. כך קרה בלשון המקרא לה"א הידיעה, כשלפניה באות אותיות ב,כ,ל: בְּהַבַּיִת- בַּבַּיִת, וכן בבניין הפעיל: מְהַכְתִּיב- מַכְתִּיב.

בלשון חכמים: ר' יודה (יהודה), יושוע (יהושע), ספר תלים (תהילים), וכן בשם הפועל: לעלות (להעלות), ליתכסות (להתכסות), ליעשות, לישבע, ליבדל, לישרף.


[1] הבניינים ה"כבדים" או ה"דגושים" הם אלה שבהם יש דגש חזק תבניתי: פִּעֵל, פֻּעַל והִתְפַּעֵל

תודה רבה לכולם.
אבל הרבה החליפו כאן בין החלפת אותיות לצורך דרשני לבין החלפה עיצורית (הגם שכמובן ההחלפה הדרשנית נבעה בהרבה מהחלפה העיצורית).