פורום אוצר החכמה

במדרש תנחומא פרשת נח אות ט

אמר רבי יוחנן בשם רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי פעם אחת שהה נח לזון את הארי הכישו הארי ויצא צולע שנאמר וישאר אך נח,
אך שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן

משמע שהוכש בעודו תיבה.
ומאידך במדרש תנחומא ריש ואתחנן

רבי פנחס בשם רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: נח עם כשהוא יצא מן התיבה הכישו הארי ושברו ולא היה כשר להקריב קרבן והקריב שם בנו תחתיו וכו' זה מת צולע

האם הוכש פעמיים? או שמא שהה הארי להכישו עד שיצא?

-

מעניין לעניין, מה פירוש תיבת 'הכיש'? הלשון מצוי אצל נחש, האם מדובר בעקיצה? בנשיכה?

היה ברור לי שנח קיבל בעיטה מן הארי, אך כאשר שניים מילדיי סיפרו שהארי נשך אותו - קלטתי שיתכן והם צודקים. אשמח למקורות לתרגום פעולת ההכשה.

לישנא דגמ' גבי המוליך בהמה: "הכישה במקל".

וכן:
מסכת בבא בתרא נד ע"א:
איתמר שדה המסויימת במצריה אמר רב הונא אמר רב כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה כולה ושמואל אמר לא קנה אלא מקום מכושו בלבד.

לפי המובא בחמדת הימים הכשה זו ככל הנראה פירושה נשיכה שהרי כותב

ויש פירש נהם הארי על החיות לצאת תחילה והכהו נח במקל, עמד והקישו ושמט יריכו, אמר לא דייך שהיה מאוכלי בשר והאכלתני תבן אלא שאתה מכה אותי

אישצפת כתב:האם הוכש פעמיים? או שמא שהה הארי להכישו עד שיצא?

ואולי, יותר פשוט, והרבה יותר מסתבר, מדרשים חלוקים?

חרט כתב:ואולי, יותר פשוט, והרבה יותר מסתבר, מדרשים חלוקים?

השמטת את השמות, ואז אין יותר פשוט ממדרשים חלוקים, הפלא ופלא!
כפי שהביא השואל, שתיהם זה מדרש תנחומא בשם רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי.

אישצפת כתב:לפי המובא בחמדת הימים הכשה זו ככל הנראה פירושה נשיכה שהרי כותב "ושמט יריכו"

לא זכיתי להבין הראי' מכך, ואת"ל - אדרבא, מכאן משמע דבבעיטה הכהו.

דמשק כתב:כפי שהביא השואל, שתיהם זה מדרש תנחומא בשם רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי.

אף בגמ' מצינו שהעמידו הלכות חלוקות ב'תרי תנאי אליבא דר"א' וכיו"ב. אך ודאי דאפושי פלוגתא לא מפשינן, אף במילי דאגדתא (ראה כעי"ז באבות פ"ב מ"ט ובמפרשים שם).

לבי במערב כתב:

אישצפת כתב:לפי המובא בחמדת הימים הכשה זו ככל הנראה פירושה נשיכה שהרי כותב "ושמט יריכו"

לא זכיתי להבין הראי' מכך, ואת"ל - אדרבא, מכאן משמע דבבעיטה הכהו.

דמשק כתב:כפי שהביא השואל, שתיהם זה מדרש תנחומא בשם רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי.

אף בגמ' מצינו שהעמידו הלכות חלוקות ב'תרי תנאי אליבא דר"א' וכיו"ב. אך ודאי דאפושי פלוגתא לא מפשינן, אף במילי דאגדתא (ראה כעי"ז באבות פ"ב מ"ט ובמפרשים שם).

לתומי הבנתי כי שמיטה היינו שנתלשה ממנו כשמיטה זו שאינה מחוברת. ושמא כדברי כת"ר שרק נשמטה העצם ממקומה?
דרך אגב גם בבראשית רבה (פרשה ל סימן ו, פרשה לו סימן ד) מופיע ענין הכשת נח על ידי הארי אלא ששם הובא זה משמו של רב הונא, ולעומת זאת בויקרא רבה (ריש פרשה כ) הובא זה בשם רבי יוחנן כגירסת התנחומא. אולם הצד השווה שבכל שלשת המקומות שנזכר זה במדרש רבה איתא

כשיצא/כשהיה יוצא מן התיבה

במדרש אגדה מארם צובא איתא

פעם אחת איחר מאכל האריה והכישו על רגליו

מלשון זה משמע יותר שמדובר בהכאה.

בזהר חדש דף כג ע"א

אמר רבי יהודה בן פזי, מה היה עונשו של נח, שיצא חגר ברגליו מן התיבה, ושכב ונתבזה והתלוצץ עליו בנו, ועשה לו מה שעשה.

משמע שכבר בתוך התיבה נתחגר.

לכאורה כל הנ"ל תלוי בהטעם שהכישו הארי, כי הלא קשה למה הוצרך נח לזון את הארי כי הלא ניזון בעצמו מחומו, אלא יש ע"ז הרבה תירוצים ועולים עם השני זמנים שמובאים במדרש ובזוהר

ראיתי מביאים בשם האדמו"ר מליובאויטש בליקוטי שיחות שכותב שהארי נשך את נח.
אשמח אם מי מהכותבים ימצא מקומו ויעלהו לכאן.

שיחתו בזה נדפסה בלקו"ש ח"ה ע' 47 ואילך (וראה גם 'שיחות קודש' תשמ"א ח"א ע' 336).

אגב, במדה"ג (ובכמה כת"י של מד"ר. ראה מאגרים) הגירסא 'הקישו' האריה, ונשיכת הנחש והכלב נקראת שם הכשה. [אמנם יש לשון כזו גם אצל נחש].

וב'ענף יוסף' (על התנחומא, נח שָׁם) כ', דצ"ל 'אכשו ארי' (צויין בלקו"ש שם ע' 52 הע' 40).

ולכאו' בכולם הענין אחד הוא.

בעניין אם נשכו או הכהו תשים בחיפוש באוצר החכמה נשכו הארי נח ויוצאים כמה מקורות מאחרונים שכתבו נשיכה. [וזה מעניין גם לימדו אותי ככה בגן].