פורום אוצר החכמה

כן כותב רבינו תם (ספר הישר, חלק התשובות, סי' מד, מהדורת ש' רוזנטל, ברלין תרנח, עמ' 75).
ואיני יודע כיצד להבין את הדברים:
א. יותר מסתבר שהנִסוח הקשה והלא-מובן הוא המקורי, כי אותו לא 'תיקנו' המגיהים.
ב. ההסתברות שהנוסח הלא-מובן הוא המקורי, כי לא יתכן שהוא נובע מ'תקוני' סופרים שבאו לפשט את הטקסט.
ולאפשרות השניה, לכאורה יש לקרוא את דברי רבינו תם כאילו כתוב: "שתלמידים המגיהים, אינם מגיהים [ל]דברים של תימה".

אודה לכל עזרה בענין. רק אל תביאו השערות וסברות כרס. אני מעדיף מקבילות לענין.

לא סברא שלי, אלא כיצד הבינו אחרים:
ד"ר ירמיהו מלחי: נוסחאות מקוריות בתלמוד וברש"י

אין ספק שהב' הוא הנכון.
מלחי העתיק גם את הנוסח מסולוויציק. והנה דבריו במלואם:

תודה לכם!!!
אין עוד מישהו מחכמי האקדמיה המדבר בענין? זכור לי שזוסמן או אורבך עסקו (מעט) בנושא. מי יודע?

איש ספר,
בבקשה ממך, צלם לכאן את דברי סולובייציק שבהערה 12, ושכמ"ה.

אין שם דבר שתבקש, הוא מתייחס שם לביטוי 'אין אתה כח בו' ומוצא שהוא תרגום ממשפט בלטינית או באיטלקית קדומה. לכן לא סרקתי.

תודה לך!
עכשיו העירני אחד החכמים, למאמרו של א"ש רוזנטל, 'רב בן אחי ר' חייא גם בן-אחותו', ספר חנוך ילון, בעריכת ש' ליברמן ואחרים, ירושלים תשכג, עמ' 288.

מה ההגיון בזה?
הרי תמיד יש שגיאות בהעתקות, גם שגיאות לא סבירות מצד עצמם כמו כח וחלק, מאוד ייתכנו בסופר המעתיק כל היום טקסטים, ועובדה היא שכל הספרים מלאים שגיאות, וביטלנו תורת ההגהה מישראל

הגיון פשוט מאד:
באם יש לפנינו ב' נוסחאות, הרי שרק אחד מקורי (אם אין כאן ב' מהדורות) והשני הוא נוסח מתוקן/מעובד,
אין סיבה שיתקנו המגיהים לנוסח קשה, כי המתקן יורד לתקן, משום שהוא רוצה להקל את הנוסח ולא להכבידו.

וגם טעות אי אפשר לתלות סתם כך. טעות אמורה להיות או בחילוף אותיות, או בדילוג הדומות, או משפט שנדד ממקום אחר, או גליון שנכנס.
קביעה על משפט שהוא טעות, כשאין לך את ההסבר כיצד התרחשה הטעות, זו לא הגהה אלא הצעת נוסח חדשה.

נדירות הם השגיאות שאין להם כל פשר! ישנם, אבל אך מעט. כלומר, לא תמצא במקום "חיים" "כיים", כי המעתיק לרוב טועה בדומות לו, או בעיניו או במוחו. לעיתים, יחלה הסופר בשכיול (...) אותיות, אך לרוב, בדילוגי מילים, שורות והפיכת סדר הדברים. שינוי המילה עצמה ברוב המקרים למילה בעלת משמעות המתקשרת למקום הדברים, ובד"כ (וזהו למעשה כללו של ר"ת) למשמעות פשוטה.

ר"ת דיבר על תיקונים שבמודע, אך למעשה הוא הדין גם לתיקונים שלא במודע אלא שבלא משים.
(אגב רוב דילוגי מילים, שאינם קשורים לטעות הדומות, גם הם כביכול עומדים במבחן ההגיון).

יעויין כאן הערה 18 הו19 שזיווג דברי רת"ם עם קילוס הרמב"ן לירושלמי שלא עבר עליו קולמוס מגיהים
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?143607&&page=15