פורום אוצר החכמה

באיכה רבתי ועוד שמתי מדבר היו מכינים לעצמם הקברים [הו' ברש"י תענית ל: ורשב"ם ומאירי ב"ב קכא.], אולם לכאו' הוא לא סתמו מעליהם הקבר בגולל ועדיין נזקקו החיים לקבור [כמובן, שזה עדיין חסך המון זמן], כך דא"ש הדמוכיח ביבמות עא: מאבותינו שקיבלו הזאה כשהן טמאים, ופרש"י שהיו טמאים שקברו אבותיהם מתי מדבר, אך הרמב"ן השיגו שכ"א היה חופר לעצמו, וכוונתו צ"ב מאחר שעדיין נזקקו לקבור כדין חובת קבורה בכ"מ.

אלא שבב"ב עד. תא אחוי לך מתי מדבר אזלי חזיתינהו ודמו כמאן דמיבסמי וגנו אפרקיד והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה, ולפשטות פשוטו הרי מבו' שאכן השאירום מגולים בקבריהם, ולא כיסום, כך שמחד תימה על רש"י [אא"כ נימא שאינו כפשוטו וכדו'], אך מאידך תימה למה לא כיסום בקבר כדין חובת קבורה,

האם חלק מעונש מתי מדבר היה שלא יקברו?.

אפילו אם באמת השאירו אותם בקבריהם, בלא לכסות, אין זה ממש שלא נקברו.
ואולי באמת השאירו אותם כך, והחולות הנודדים כיסום במשך הזמן.
משונה לומר כך, אבל בתור התחלה זה גם משהו...

מצות קבורה ודאי אינה מתקיימת בכך.

בין כך מוכרחים אנו לומר שאגדה זו אינה כפשוטה, ועיי' בהמרש"א שדורשה היטב, היטב הדק.

לכן אני שואל בעיקר מהרמב"ן.

יש מצוה להיטמא לז' קרובים בחוץ לענין הקבורה, וזה אולי ישוב לרש"י ותמיהה על הרמב"ן.

אינו אלא כשיש מה להתעסק, עד סתימת הגולל, באם המת כבר קבר את עצמו לחלוטין, או שלא אמורים לקבור ל"ש המצוה להיטמא.

לולא דברי הגמ' מה ממך יהלוך שהיו קוברים ומכסים את עצמם, בכיסוי שיש בו מספר חורים, כך שיוכלו לנשום ולא ימותו ואף יוכלו לדוחפו בקומם בבוקר, אם קמו.
אכן, כאמור זה ללא דברי הגמ', אך מאחר דכך אמרו, אף שיש לדורשו, וכנז' מהמהרש"א, הרי שאין דברי הגמ' יוצאים מפשוטם, שמתי מדבר היו מגולים.

ושמא להיפך, שנשארו מכוסים (כמו שאמר מבי מדרשא),
ומה ששנינו בב"ב הוא לאחר שהתגלו הקברים עם הזמן, ע"י הרוח וכיו"ב. ובייחוד אם נאמר שהיה הכיסוי קל, כנ"ל.

אדג כתב:בין כך מוכרחים אנו לומר שאגדה זו אינה כפשוטה, ועיי' בהמרש"א שדורשה היטב, היטב הדק.

ועיי' במהר"ל לחידושי אגדות, שביאר בצורה נפלאה היטב הדק, והדק היטב.

אדג כתב:בין כך מוכרחים אנו לומר שאגדה זו אינה כפשוטה, ועיי' בהמרש"א שדורשה היטב, היטב הדק.

מדברי היעב"ץ בספרו אם לבינה בענין תנופת הלויים משמע שהבין זאת כפשוטה.
וכן מדברי רבי עמנואל חי ריקי בענין גודל האמה באדרת אליהו מי נדה אות כד.