פורום אוצר החכמה

אני מהדיר כעת כמה פרקי הלכה ומנהג בענייני תפילין, מתקופת הראשונים, ונתקלתי בכמה הלכות מחודשות שלא מצאתי להם מקור או מקבילה,
ברצוני להציג אותם לפני תלמידי החכמים דפה, ואין לי ספק שיהיה בידם לסייע.

[א] ורצועה של יד, צריכה שתהא ארוכה כדי לשלש סביב אמה ג' פעמי'ם, ויש אומרי'ם: סביב אצבע.

לשיטה האחרונה לא מצאתי מקור מפורש. וכתבתי בהערתי כך:

איני מכיר דעה כזו בראשונים. וכנראה שיטה זו מבוססת על פירוש רש"י בכמה מקומות בתלמוד, ש"אצבע צרדה" היא האצבע הסמוכה לאגודל (והיא הנקראת 'אצבע'), והוא סובר כן גם בנוגע לשיעור אורך הרצועות, הנידון בבבלי, מנחות לה ע"ב: "וכמה שיעורייהו?... עד אצבע צרדה", היינו, ששיעור הרצועות נמדד לפי האצבע הסמוכה לאגודל (עי' בפירוש רש"י שם, ד"ה 'פשוט'), אלא שבשונה מדעת רש"י, במנחות שם, שמדובר בשיעור אורך רצועות תפילין של ראש, בעל השיטה שהביא מחברנו סובר כרוב הראשונים (שמעט מהם הובאו לעיל, הערה 17), ש"כמה שיעורייהו..." מדבר באורך רצועות תפילין של יד, והסב אליהן את שיטת רש"י.

יישר כוח גדול.
ה'שמא' הוא אכן שמא גדול.... וממש חבל שהכותב לא פירש את דבריו כראוי, שכן ניתן להסביר את דבריו כנסובים על אצבע האמה, כפי שיראה לנכון המעיין שם.

לא הייתי סומך על העתקת רמ"י בלוי, לכן נסיתי לאתר את הקטע בכתה"י של ספר המאורות (הוא כת"י גינצבורג, הזמין ב'כתיב' - https://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew ... 90205171-1), אבל לא הצלחתי לאתר שם את הלכות קטנות הלכות תפילין בשלמותם. כתה"י נכרך כנראה בבילבול גדול, ורק מצאתי שעמ' 130 ב'כתיב' הוא מהלכות קטנות הלכות תפילין.

כך בדיוק מופיע אף בכתה"י (ע' 179 בצילומו שב'כתיב'), כמוסג"פ:

אני ממש אסיר תודה, כי חיפשתי הרבה זמן ולא מצאתי את הקטע (ר' עדיאל ברויאר אמר לי, שכנראה בסריקות התבלבלו העמודים).
רוב תודות!

במרדכי כתב אליבא דרש"י שה"ה תפילין של יד.

בפהמ"ש להרמב"ם יומא א ז פי' צרדה כרש"י, ולכאו' סותר את מש"כ בהל' תפילין.

ר' יאיר,
לא הבנתי על מה נסובים דבריך.

הוא יכול להיות מקור נוסף להלכה שרצועה של יד אורכה עד ה'אצבע'. אולם אין שם מענין הכריכה (רק עכשיו הבנתי שזהו עיקר החידוש שבאת לציין).

הנה הלכה נוספת, שלא מצאתי לה מקור ברור:

[ב] ב'אור זרוע' כתב, שאין די לשים זרועו על ראשו כשמברך בגילוי הראש, אלא ישים טליתו עליו, או יכסנו בזרוע וידו.

מדובר במניח תפילין של ראש ומפני כך נצרך לגלות את ראשו.
וכתבתי בהערה:

ואשמח לכל הערה ותוספת בעניין!

הגאון משנ"נ,
יישר כוחך.
כמו תמיד, דבריך נכוחים ומעשירים.
אבל האם מצאנו כסברתך, שכיסוי ביד אינו מועיל משום שזה דרך כיסוי?

חד ברנש כתב:הנה הלכה נוספת, שלא מצאתי לה מקור ברור:

[ב] ב'אור זרוע' כתב, שאין די לשים זרועו על ראשו כשמברך בגילוי הראש, אלא ישים טליתו עליו, או יכסנו בזרוע וידו.

מדובר במניח תפילין של ראש ומפני כך נצרך לגלות את ראשו.
וכתבתי בהערה:

תפילין הערה123.jpg

ואשמח לכל הערה ותוספת בעניין!

יתכן שהדיון מתעורר דווקא בנוגע לזמן הנחת תפילין של ראש משום שכדי להניחן צריך להסיר את עיטוף הבגד שעל הראש. כדאי לברר את צורת הלבוש באותו זמן ואיזור כדי להבין את ההקשר טוב יותר.

הרי כתבתי "מדובר במניח תפילין של ראש ומפני כך נצרך לגלות את ראשו".
אבל אתה הוספת שאולי זה תלוי בצורת הבגד.
איני מומחה לעניין, אבל באוסטריה (מקומו של אור זרוע) הלכו כנראה עם 'מטרון' (כמו בגרמניה), שזה (עד כמה שהבנתי) כמו הבגד הנקרא היום 'קפוצון'. ואם באמת כך הם לבשו, מובן מדוע על המניח תפילין של ראש להסיר את הכובע וממילא לעמוד בגילוי ראש.
ויבואו הבקיאים בלבושי אותם הימים ויוסיפו.

חד ברנש כתב:הנה הלכה נוספת, שלא מצאתי לה מקור ברור:

[ב] ב'אור זרוע' כתב, שאין די לשים זרועו על ראשו כשמברך בגילוי הראש, אלא ישים טליתו עליו, או יכסנו בזרוע וידו.

לולא דמסתפינא, הוה אמינא דצ"ל 'או יכסנו בזרוע חברו' (אותיות וי־ח ד־ר קרובות הן לחילוף בכת"י, והב' נשמטה לה) - כמבו' בב"י ושו"ע סי' צא. והרי בלאה"כ נמצא הלשון מגומגם.

ייש"כ גדול על שתי הערותיך, ובמיוחד על זו האחרונה.
האמת, שקשה לי להגיה, כך או כך, כי הנוסח המשובש מתועד בשני כת"י.

כן אעשה, כמובן. וייש"כ!

הלכה מחודשת נוספת (שעדיין לא הספקתי לנסות ולאתרה באוצר אלא רק במאגרים אחרים):

[ג] כתב בשיטה, דההוא דיתיב בתעניתא מ' יום, על דאיתהפכא ליה רצועה של תפילין, היינו, משום דנוייה לבר בעינן. פי'רוש, צד השחור לחוץ, וכד איתהפיך ליה, לא עביד ולא מידי, והוי ברכה לבטלה.

כוונתו למסופר בבלי, מועד קטן כה ע"א: "רב הונא... יומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין, ויתיב עלה ארבעין תעניתא". ובעל 'שיטה' זו היא נקט כאחת מדעות הגאונים, שהתענית על התהפכות רצועות התפילין היא חובה, אבל רק יום אחד ולא ארבעים יום: "מאן דאפיך רצועה של יד או של ראש, מיחייב למיתב בתעניתא, דפושע הוא וצריך תענית. אבל לחייבו ארבעים תעניות, כרב הונא, לא, דמרוב חסידות הוא דעביד" (פסקי הרא"ש, הלכות קטנות, תפילין, סימן יב). ובעל 'השיטה' שלפנינו הוסיף את הסיבה לתענית, ש"כד איתהפיך ליה, לא עביד ולא מידי, והוי ברכה לבטלה". ולא מצאתי חבר לכך.

חד ברנש כתב:הלכה מחודשת נוספת (שעדיין לא הספקתי לנסות ולאתרה באוצר אלא רק במאגרים אחרים):

[ג] כתב בשיטה, דההוא דיתיב בתעניתא מ' יום, על דאיתהפכא ליה רצועה של תפילין, היינו, משום דנוייה לבר בעינן. פי'רוש, צד השחור לחוץ, וכד איתהפיך ליה, לא עביד ולא מידי, והוי ברכה לבטלה.

ברכי יוסף סי' כ"ז בשם תשובות הגאונים


ועיין בכה"ח סי' כ"ז ס"ק מ"ט שהאריך בזה

תודה רבה לך!
האם תשובת הגאונים שהביא החיד"א נדפסה?
עכ"פ בתשובת הגאונים הזו, העיקר חסר מן הספר, שבירך ברכה לבטלה.

מצאתי את תשובת הגאון שהביא החיד"א, בתשובות הגאונים שערי תשובה, סי' קנג

ומאן דמהפך רצועה או של יד או של ראש מיחייב למיתב בתעניתא משום דהוה ליה כפושע שהיה לו לתקנה בשעת הנחתה שהמצוה צריך אדם לכוין דעתו לעשותה וכ"ש תפלין דדברי קדושה הן וכיון שלא עשאן כמצותן צריך תענית.

היה מקום לחשוד, שהתשובה הזו היא עריכה מאוחרת מהתשובה שהביא הרא"ש (שהבאתיה לעיל), וכנודע שקובץ התשובות 'שערי תשובה' לקה בכמה עניינים מעין זה. אבל כעת מצאתי שהתשובה הזו כבר הובאה מילה במילה ב'שבלי הלקט', ענין תפילין, מהדורת ש' בובר, וילנא תרמז, עמ' 384.

המקור הוא בחמדה גנוזה סי' נט. קובץ חמדה גנוזה הגיע לאיטליה והשתמש בו הרי"ד כפי שהראה הבלין במאמריו ב'עלי ספר' על כתב יד שנחלק
התשובה בחמדה גנוזה נמצאת בתוך קובץ תשובות של רב צמח (סי' נח-סא), במקרה הזה כנראה הוא רב צמח בן שלמה הדיין. יתכן אפוא שהכותרת שבראש הפיסקה שקודם לכן בשע"ת מכוונת גם לפיסקה שלנו, אך בקובץ שע"ת צריך להיזהר הרבה עם הכותרות.

אליה רבה סימן כז, ס"ק יג:

אבל מצאתי בגליון מרדכי קטן על קלף זה לשונו, יתיב בתעניתא משום דהוי ברכה לבטלה עכ"ל.

ייש"כ ר' עדיאל על המידע החשוב.

כעת הודיעני ידידי הרב י"ס, העמל מזה שנים בחקר וההדרת קיצור מרדכי לרש"ש, שהקטע הנ"ל נמצא בהגהות לקיצור.
כל העניין בהגהות לקיצור ספר מרדכי מר' שמואל שליצשטט, כת"י אוקספורד, ספריית הבודליאנה Opp. 300 (מתכ"י: F20588), דף 118א, בגליון; כת"י קמברידג', האוניברסיטה Or. 71 (מתכ"י: F18701), דף 140ב, בגליון. בקיצור ספר מרדכי (הלכות קטנות, הלכות תפילין, רמז תתקסט, ד"ה 'איתהפכא') נכתב: "ומיהו טוב ליזהר שלא תתהפך הרצועה כשמניח", ועל כך נוסף בהגהות: "כתב בשיטה: ההוא דיתיב תעניתא על דאיתהפכא ליה רצועה דתפילין, היינו טעמא משום דנוייהו לבר, פי' צד השחור, וכי איתהפכא ליה לא עבד מידי, והוי ברכה לבטלה, עכ"ל".
טוב עין הוא יבורך!

הלכה נוספת שלא מצאתי לה מקור:

אם נשברה הרצועה, יש מתירין לתופרה פעם ראשונה, ויש אוסרי'ם, אם לא חוץ לשיעורא.

הקרוב ביותר הוא סמ"ג, עשין, סימן כב, דף קה ע"א, אלא שהוא התיר גם כשנפסקה הרצועה ונתפרה שלש פעמים.
פרט נוסף, הלשון "אם נשברה הרצועה" תמוה, שרצועה אינה נשברת אלא נקרעת או נפסקת, והן אכן הלשונות השכיחים בפוסקים. ושמא מחמת שלעתים הרצועה מתייבשת ביותר ומתקשה, עד שביכולתה להישבר, נקט לשון זו.

חד ברנש כתב:הלכה נוספת שלא מצאתי לה מקור:

אם נשברה הרצועה, יש מתירין לתופרה פעם ראשונה, ויש אוסרי'ם, אם לא חוץ לשיעורא.

כנראה ע"פ ירושלמי מגילה א ט, ר' זעורה אפסיק גודא דרצועתא ... אפסיק זמן תיניינות ושרון ליה דלא מן אולפן.

בירושלמי התירו גם כשנפסקה הרצועה בפעם השנייה. ועל הירושלמי סמך הסמ"ג דלעיל (הוא מסביר, שחוץ מהפעמיים שנפסקה הרצועה, היא נפסקה פעם נוספת קודם לכן).

נכון, אבל כיון שההיתר 'דלא מן אולפן' יש מקום להחמיר.