פורום אוצר החכמה

אני מחפש, ומשער שרבים כמוני מחפשים, ספרים על גדולי התורה שעוסקים יותר בלימוד הוראת דרכי החיים ופחות בהפלגת עוצם מעלתם וקדושתם, בלי לפגום במעלת הספרים מהסוג השני, פשוט אני מחפש לעשות שימוש חכמים באמצעות הספרים.
הנסיון הורה שבשביל ביוגרפיה איכותית צריך מחבר איכותי מאד, לכה"פ ת"ח אמיתי. אלו מה שמצאתי עד כה [מוכרים למדי], יוסיפו החכמים משלהם:

רבי יעקב, על ר"י קמינצקי (מבנו ר' נתן, מחבר הספר הבעייתי "עשייתו של גדול").
ויאמר הנני, על ר"א גניחובסקי.
בצלו חמדתי, על הגאון מטשעבין.
כאיל תערוג - עובדות על גדו"י (מהגראי"ל שטינמן).
מפיהם - ראיונות על גדו"י (מכמה גדולי הדור שהתראיינו - מעניין מאד).
ארי במסתרים, על הלשם (מר' שריה דבליצקי).
פניני רבינו, על הקה"י ואבי עזרי ור' חצקל אברמסקי (מרמ"מ שלזינגר).
מעשה החזון איש, על החזו"א.
ארחות רבינו, על הקה"י.
דוגמא מדרכי אבי, על הח"ח (מבנו).

בקצרה, מחפש ביוגרפיות שמחברם הוא עצמו ת"ח גדול (וממילא הוא יודע ונאמן להעביר את תוכן וסגנון תורתם ולא רק להלל אותם).

שונה מאוד מהספרים שהזכרת אבל הספר 'אישים ושיטות' של הגרש"י זוין מאוד יפה. גם הספר 'נפש הרב' על הגרי"ד.

חשבתי על אישים ושיטות, אבל לא הבאתי כי זה לא ארחות חיים מתובלים בדברי תורה אלא דברי תורה בלבד.

בדרך עץ החיים על הגרא"ז מלצר.

הרב יצחק ליפקין , תורת ר' ישראל מסלנט
הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר
הרב מאיר הלפרין, הגדול ממינסק
הרב נריה, בכל ספריו שכתב על הרב קוק (נדמה לי 8 כרכים)

הראשון לבית בריסק על ה'בית הלוי' של הרב חיים קרלינסקי (אם כי היתה עליו ביקורת מסוימת. איני יודע אם פגעה בנקודות המרכזיות)

דוגמא לחשיבות של ספרים הנכתבים ע"י ת"ח בעצמם אפשר לראות בבירור, שבביוגרפיות רגילות כשהמעשה נסוב אודות איזה ויכוח בלימוד או הברקה וכדו', לא כתוב פירוט של הסוגיא\ההברקה וכד', וחסר כל היופי והמהות של הסיפור, משא"כ בביוגרפיות של סופרים ת"ח [נקודה זו בולטת במיוחד בספר על הגר"א גיינחובסקי]

''האדם ביקר'' למוהר''ש וולבה זללה''ה, אודות רבו הגה''ק ר' ירוחם הלוי ליוואוויץ זי''ע.
"תולדות מחבר ספרי לשם שבו ואחלמה - רבי שלמה עליאשאוו זצוק"ל" להגה''צ ר' אריה לוין זצ''ל.
''המאורות הגדולים'' להגה''צ ר' חיים אפרים זייצ'יק זצ''ל, אודות גדולי בעלי המוסר.

כמובן שאינו דומה כלל לכל הספרים שהוזכרו עד כה, אבל כדרך אגב אפשר אולי לציין את 'באר החסידות' של אליעזר שטיינמן.

"ולא בעל שבט הלוי בלבד", על הרב וואזנר (נמצא באוצר).

'ספרא וסייפא' - מלחמת החת"ס במתחדשים [הרב נתן דוד רבינוביץ' - מוסד הר"ק]
'רבי צבי הירש חיות' - תולדות ושיטת מהר"ץ חיות [ד"ר מאיר הרשקוביץ - מוסד הר"ק]

ספרים איכותיים במלוא מובן המילה.

אולי גם 'מיכאל באחת' - תולדות הג"מ מיכאל פורשלגר זצ"ל מגדולי תלמידי האבנ"ז.

איך שכחתי, פרקי זכרונות, בתוך ספר הזכרון לפחד יצחק, על ר"י הוטנר (נכתב ע"י בתו הרבנית דיויד - מפעים!).

גם קטעי היומן של רב הוטנר שנדפסו שם מלאים זיו - הולואי ראיתיו בשלימותה.

לכותר האשכול:
גם עולמות שחרבו להרב יוסל שנברגר הוא עד"ז אך בספריו [כולל ס' עמוד אש] קיים מזה ומזה אל תנח ידיך.

מה עם 'שר התורה' על הטשבינר רב? מעולם לא יצא לי לקרוא אותו.

יצחק אלחנן כתב:דוגמא לחשיבות של ספרים הנכתבים ע"י ת"ח בעצמם אפשר לראות בבירור, שבביוגרפיות רגילות כשהמעשה נסוב אודות איזה ויכוח בלימוד או הברקה וכדו', לא כתוב פירוט של הסוגיא\ההברקה וכד', וחסר כל היופי והמהות של הסיפור, משא"כ בביוגרפיות של סופרים ת"ח [נקודה זו בולטת במיוחד בספר על הגר"א גיינחובסקי]

אמת ויציב. לאחרונה יצא לי להסתכל בס' על האדמו"ר מהרב"צ מבאבוב הי"ד והוזכר שם באריכות מעשה שפילפל עם הרוגאצ'ובי אך לא הובא שם גופן של דברים ואף לא מ"מ מדויקים ואוכזבתי. [פעם שמעתי שהיה זה אודות ה'ון' של שבת שבתון, אישון העין ועוד].

בספר "לפרקים" של הגרי"י וינברגר בעל ה"שרידי אש" זצוק"ל יש פרקי הערכה וקוים לדמותם של כמה וכמה מגדולי ישראל.

אולי במחיצתם [הרב לורנץ] בו מביא הוא תיעוד מכלי ראשון, מגדולי ישראל.

סדרת מרביצי תורה מעולם החסידות מהרב אהרן סורסקי

ספר מיוחד תולדות האור גדול. זווית מעניינת.

'מקור ברוך' לר"ב עפשטיין (ד' חלקים), אם כי כתוב באריכות יתירה ואף יצאו עליו עוררין כנודע.
'מוולוז'ין עד ירושלים' לר"מ בר-אילן - תיאורים מופלאים מכלי ראשון של הנצי"ב, הגר"ח מבריסק ועוד שורה של דמויות מופת.

שמושה של תורה (מהרב שך על גדו"י, בהסכמתו וחתימתו)

גל של אגוזים כתב:לכותר האשכול:
גם עולמות שחרבו להרב יוסל שנברגר הוא עד"ז אך בספריו [כולל ס' עמוד אש] קיים מזה ומזה אל תנח ידיך.

אודות 'עולמות שחרבו', הקשר בינו לבין המציאות הוא מקרי לחלוטין. (שלא כדוגמת 'עמוד האש' האמין הרבה יותר).

כמדומני שהשתרבבו כאן המלצות שונות על שני סוגי ספרים, שניהם טובים ומועילים.
המין האחד, ספרי תולדות ועובדות שבלול בהם דברי תורה ממש, וורטים, הליכות, חריפויות, ביאורים, הנהגות מחודשות.
המין השני, ספרי תולדות מוצלחים בסגנון תורני תוך נתינת השראה מתאימה לאוירה המרוממת בה ה'גדול' חי ופעל.

בודאי שהרשימה ארוכה ועדיין חסרה מאלו ומאלו.

ולהמחשת דבריי, אביע בזה רעיון נפלא בעקבות 'מסורת הש"ס'.

איתא בסוכה ריש פרק הישן (כא, ב):

תניא, אמר רבי שמעון: משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים; למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה, ולמדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו. ולימא מדבריו של רבן גמליאל, מילתא אגב אורחיה קא משמע לן, כי הא דאמר רב אחא בר אדא, ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד שנאמר ועלהו לא יבול.

ופירש"י,

משיחתו - לשון שיחת חולין ושמחה. מלתא - חדתא אגב אורחיה, דאזיל לאשמועינן שני דברים שלמדנו, הולך בלשונו בדבר שתוכל להבין בו דבר חידוש, דאי אמרת מדבריו לא שמעינן מינה שתהא שיחת חולין צריכה ליתן לב ללומדה, אבל השתא אשמעינן דצריך להטות אוזן אף לשיחתן, שאף היא סופה להבין בה דבר תורה מדבריו משמע דברי תורה שהוא מתכוין ללמדן לתלמידים. צריכה לימוד - צריך לשומעם שיתנו להן לב.

כיוצא בזה איתא בע"ז (יט, ב):

ועלהו לא יבול אמר רב אחא בר אדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב שאפילו שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד.

ופירש"י:

שיחת חולין - של חכמים צריכה תלמוד כדי להתלמד לדבר בלשונם שהוא בלשון נקיה ועושר ומרפא. ועלהו - הוי דבר קל שבאילן וכתיב לא יבול כלומר לא ילך לאיבוד.

בדקדוק לשונות הגמ' ופירושי רש"י נבחין כי תרי מילי שנו כאן.

בגמ' סוכה קאמר 'שיחת תלמידי חכמים' ולא קאמר 'שיחת חולין של ת"ח', ואף דמיירי בשיחת חולין שהרי שיחה משמע לשון שיחת חולין ושמחה, מ"מ מתערבב בתוך השיחה דברי תורה שהוא מתכוין ללמדן לתלמידים, ושיחה זו צריכה 'לימוד' כפשוטו לשמוע וליתן לב ללמוד את הדברים.
[ועי' עירובין נד, ב: שיחו אלו בעלי תלמוד, שכל שיחתן דברי תורה].

ואילו בגמ' ע"ז מיירי על שיחת חולין כפשוטו בלי ערבוב של ד"ת, ומ"מ "צריכה תלמוד כדי להתלמד לדבר בלשונם שהוא בלשון נקיה ועושר ומרפא". לא לימוד אלא תלמוד – להתלמד ולהתרגל לדבר בלשונם שאין בו דברי תורה ממש, אבל יש כאן "לשון נקיה ועושר ומרפא". (עי' רש"ש המציין לדברי הגמ' בכתובות קג, א).

[וז"ל ספר מעלות התורה (ד"ה וכל זה): לכן אצל ת"ח תקרא השיחת חולין שלו הדיבור בעניני העולם הזה "עלין". וכיון שהתלמיד חכם כל דיבוריו ועניניו והנהגותיו הכל הוא על פי התורה, אפילו בעניני העולם הזה, ולכן אמרו אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד, שבוודאי אין משיחין אפילו צרכי גופן אלא על פי התורה, וזה שאמרו: "ועלהו לתרופה" - להתיר פה איך לדבר].

והנה כתב הרמב"ם סוף הלכות טומאת צרעת "אבל שיחת כשרי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה",
ונראה ש'דברי תורה' מכוון לדברי הגמ' בסוכה, ואילו התוספת 'וחכמה' מכוון לדברי הגמ' בע"ז.