ברש"י לפרשת קרח עה"כ 'המעט מכם כי הבדיל אתכם... לעמוד לפני העם לשרתם' כתב רש"י דלפני העם היינו על הדוכן, ונשמע מן הדא חידוש גדול ששירת הלויים מושמעת 'לפני העם'. [ומבחינה מציאותית, אע"ג שהלויים עמדו ופניהם לכיון ההיכל, אבל למולם מן הצדדים היו גם 'העם העומדים בעזרה' ששם אף ישראל מותרים בזה].
וביותר אמרנו אתמול במוספים 'ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו ובשירי דוד עבדך הנשמעים בעירך האמורים לפני מזבחך', הרי ששירת הלוים אע"ג שהיתה נאמרת לפני המזבח מ"מ הכונה היתה להשמיע השירה לישראל בכל העיר, [ואכן עמידת הלויים על הדוכן הוא לצד מערב שהוא כיוון העיר], ואנו מתפללים שנשוב לשמוח בשירה זו.
ולכאו' הביאור בזה, דבקרבנות ציבור אע"ג שההקרבה נעשית ע"י הכהנים מ"מ בעינן שכל הציבור ידעו מההקרבה וישמחו בה, וזה נעשה ע"י שירת הלווים הנשמעת בכל העיר. [ואגב אעיר, דהטעם שדוקא בתפילת ר"ח נזכרת שירת הלווים הוא משום דבר"ח היה ענין מיוחד בשירתו משום דעל ידו מיפרסמא מילתא, כדאמרינן בגמ' דלכך שיר של ר"ח דוחה את של שבת, וזהו 'הנשמעים בעירך' דייקא שבזה מתפרסם הר"ח].
ולפי כ"ז אני תמה, איך דנו בגמ' בפסחים כו,א לאסור על שמיעת קול הלווים משום מעילה, הלא זהו מעיקר צורת השירה שישמחו בה ישראל, כמו שאנו אומרים 'נשמח כולנו בשירי דוד עבדך' ואיך שייך לדון בזה משום מעילה.