פורום אוצר החכמה

לתלמידי החכמים שלום. נשאלתי ע''י ת''ח אחד, איך נמלטים מאיסור בורר כאשר בסיום הסעודה מסלקים את המפה חד פעמית, ומגלים שבתוכו יחד עם הפסולת הכוסות והצלחות החד פעמי והקולה שנשפך, יש ברכון סכין וכד', והרי זה בורר אוכל מתוך פסולת, כידוע שאיסור בורר אינו דוקא באוכלין, מהי העצה מלבד כמובן אם נעשה הערמה, ונעשה איזה שימוש פיקטיבי כדי להינצל מאיסור בורר, וכלל לא בטוח ששימוש כזה יועיל?

לא הבנתי, אוכל מתוך פסולת מותר! ואולי כוונתו פסולת מתוך אוכל שאין רצונו לסוגרם, ויש לעיין אם זהו גדר פסולת מתוך אוכל, שהרי כעת חפץ הוא בלקיחת החפץ.

לתשומת לב אדג

אין ברירה בדברים גדולים שניכר כל אחד לעצמו, ראה הלכות שבת בשבת ח"א דיני בורר סעי' ל"ב וסעי' מ' בשם הגריש"א לענין סכו"ם המעורב בתוך שאריות אוכל שאם קצות הסכו"ם בולטות מחוץ לצלחת ולשאריות אין זה חשוב תערובת ומותר להסירן.

זאת אומרת שבדברים קטנים יותר, כגון טבעת וכדו', אסור יהיה להוציאה מן המפה.

כל מה שצריך לאכול מיד זה בדבר מאכל. אבל אם צריך להוציא סכין, שם ודאי לא נאמר הכלל ומספיק שזקוק להשתמש בו, או בברכון לברך בו או להניחו במקומו.

פשוט שרק בדבר מאכל בענין שיאכל לאלתר, אבל פשוט דה"ה בשאר חפצים אינו יכול לברור האוכל מתוך הפסולת כל דלא צריך להשתמש בו לאלתר.
ולהניחו במקומו בודאי לא חשיב צריך להשתמש בו לאלתר.

לפלפולא בעלמא יש להזכיר את דעת האו"ש שבכלים אין בורר.
תמיד יש את העצה של הגרמ"פ להשליך את כל התערובת כלפי מעלה כדי שתתפזר ואז ללקוט כל מין על מינו....

סמבוסק כתב:זאת אומרת שבדברים קטנים יותר, כגון טבעת וכדו', אסור יהיה להוציאה מן המפה.

אכן, אלא שיש פתרון להשתמש שימוש קצר, ובטבעת זה ודאי יותר קל, כיון שיכול להלביש רגע על היד וכדו'.

ואם למשל התופסנים של המפה, הקליפסים האלו, נשכחו בתוך המפה?
יהיה מוכרח לזורקם לפח? הרי אין לו כרגע שום צורך בהם ושום שימוש. ואולי אה"נ. זו בעצם היתה השאלה בפתיחת האשכול...

איש_ספר כתב:תמיד יש את העצה של הגרמ"פ להשליך את כל התערובת כלפי מעלה כדי שתתפזר ואז ללקוט כל מין על מינו....

בבית שלי, אי אפשר לקיים את העצה הזו, בייחוד אם נאכלו פיצוחים לקינוח.

כבר ענה מבי מדרשא, שאם צריך להניחן במקומם הוי לצורך ואם כן נתקיימו כל הג׳ תנאים שהוי: ביד, מיד ואוכל מתוך פסולת. ומה לכם כי תלינו?

להניחם במקומם חשיב לצורך?
מנין לו חידוש זה?
ולכאו' באמת אין עצה רק שישתמש תיכף בזה לאיזה ענין.

לכאו' אם להניחו במקומו הווי צורך, א"כ נמצא תנאי זה בטל. שהרי כל ברירה היא לצורך כל שהוא.
אלא וודאי הכוונה היא לצורך שימוש בדבר. וא"כ אם יש שם ברכון וכדו' יש לומר ממנו איזה מזמור וכיו"ב, כדי שיהיה בו גופא שימוש.
כן נראה.