איוב בחר ביסורים על פני עוני, שאלה בתנחומא
פורסם: ש' פברואר 13, 2021 8:26 pm
תנחומא משפטים סימן יא
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַיִּסּוּרִין לְצַד אֶחָד וְהָעֲנִיּוּת לְצַד אֶחָד. בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַשָּׂטָן לְקַטְרֵג אֶת אִיּוֹב, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַרְתְּ: "וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים" (איוב א, ט). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאִיּוֹב: מָה אַתָּה רוֹצֶה עֲנִיּוּת אוֹ יִסּוּרִים? אָמַר לוֹ: מְקַבֵּל אֲנִי כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא עֲנִיּוּת. הֵיאַךְ אֶעֱמֹד עַל הַמִּקָּח בַּשּׁוּק וְאֵין בְּיָדִי פְּרוּטָה. מִיָּד "וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן אֶת פְּנֵי ה' וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עַד קָדְקֳדוֹ" (שם ב, ז). הִתְחִיל צוֹוֵח, מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ (שם כג, ג), כְּנֶגֶד מִדַּת הַדִּין. אָמַר לוֹ אֱלִיהוּ: מָה אַתָּה עוֹמֵד וּמוֹנֶה (מלשון אונאת דברים), וְלֹא אַתְּ הוּא שֶׁבָּחַרְתָּ בַּיִּסּוּרִים יוֹתֵר מִן הָעֲנִיּוּת? שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשָּׁמֶר אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי" (שם לו, כא).
הראיה שאיוב בחר יסורים מעוני – היא מגוף הפסוק. אבל מה שאומר התנחומא שאליהו אמר שמשו"כ אין מקום לטענות איוב וקריאת התיגר שלו על מידת הדין לא הבנתי.
איוב הרי טוען (יעויי"ש) שהוא צדיק ולא חטא ואינו יודע סיבה מדוע באו עליו היסורים. (אליהו ענה שהיסורים באו לניסיון, ושאי אפשר להבין את דרכי ה').
וכי זה שב"הצעה הקוסמת" שהוגשה לפניו בחר את האופציה הפחות נוראית – כבר הוצדקה בזה כל ההצעה כולה? הרי איוב לא מבין מדוע נחת עליו בכלל ענין זה והצעה זו, מדוע עליו בכלל לבחור בין יסורים לבין עוני מעיקרא.
להבדיל, משל למה"ד:
במחנה אושוויץ בא מפקד המחנה ימ"ש ליהודי ואומר לו: מה אתה מעדיף, שנכרות לך את שתי הידיים או את שתי הרגליים? היהודי יודע שאין הרבה מה לעשות, חושב, ובוחר שיכרתו את הרגליים. עם הידיים יוכל לתפקד וגם לגרור את עצמו. המפקד כורת את רגליו. בלילה שוכב היהודי בצריפו ומקלל את המפקד ימ"ש בכל הקללות הכתובות בתורה: איזה רשע, איזה סאדיסט, איזה צורר, על מה ולמה עשה לי ככה, חיית אדם אנטישמי וכו'. פונה אליו חברו ושואל אותו: מה אתה מתרעם, האם לא אתה זה שבחרת שיכרתו לך את הרגליים ולא את הידיים?
אשמח ואודה לכל ביאור.
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַיִּסּוּרִין לְצַד אֶחָד וְהָעֲנִיּוּת לְצַד אֶחָד. בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַשָּׂטָן לְקַטְרֵג אֶת אִיּוֹב, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַרְתְּ: "וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים" (איוב א, ט). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאִיּוֹב: מָה אַתָּה רוֹצֶה עֲנִיּוּת אוֹ יִסּוּרִים? אָמַר לוֹ: מְקַבֵּל אֲנִי כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא עֲנִיּוּת. הֵיאַךְ אֶעֱמֹד עַל הַמִּקָּח בַּשּׁוּק וְאֵין בְּיָדִי פְּרוּטָה. מִיָּד "וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן אֶת פְּנֵי ה' וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עַד קָדְקֳדוֹ" (שם ב, ז). הִתְחִיל צוֹוֵח, מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ (שם כג, ג), כְּנֶגֶד מִדַּת הַדִּין. אָמַר לוֹ אֱלִיהוּ: מָה אַתָּה עוֹמֵד וּמוֹנֶה (מלשון אונאת דברים), וְלֹא אַתְּ הוּא שֶׁבָּחַרְתָּ בַּיִּסּוּרִים יוֹתֵר מִן הָעֲנִיּוּת? שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשָּׁמֶר אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי" (שם לו, כא).
הראיה שאיוב בחר יסורים מעוני – היא מגוף הפסוק. אבל מה שאומר התנחומא שאליהו אמר שמשו"כ אין מקום לטענות איוב וקריאת התיגר שלו על מידת הדין לא הבנתי.
איוב הרי טוען (יעויי"ש) שהוא צדיק ולא חטא ואינו יודע סיבה מדוע באו עליו היסורים. (אליהו ענה שהיסורים באו לניסיון, ושאי אפשר להבין את דרכי ה').
וכי זה שב"הצעה הקוסמת" שהוגשה לפניו בחר את האופציה הפחות נוראית – כבר הוצדקה בזה כל ההצעה כולה? הרי איוב לא מבין מדוע נחת עליו בכלל ענין זה והצעה זו, מדוע עליו בכלל לבחור בין יסורים לבין עוני מעיקרא.
להבדיל, משל למה"ד:
במחנה אושוויץ בא מפקד המחנה ימ"ש ליהודי ואומר לו: מה אתה מעדיף, שנכרות לך את שתי הידיים או את שתי הרגליים? היהודי יודע שאין הרבה מה לעשות, חושב, ובוחר שיכרתו את הרגליים. עם הידיים יוכל לתפקד וגם לגרור את עצמו. המפקד כורת את רגליו. בלילה שוכב היהודי בצריפו ומקלל את המפקד ימ"ש בכל הקללות הכתובות בתורה: איזה רשע, איזה סאדיסט, איזה צורר, על מה ולמה עשה לי ככה, חיית אדם אנטישמי וכו'. פונה אליו חברו ושואל אותו: מה אתה מתרעם, האם לא אתה זה שבחרת שיכרתו לך את הרגליים ולא את הידיים?
אשמח ואודה לכל ביאור.