צופה_ומביט כתב:ראיתי דבר חידוש שאני פוגש לראשונה. ליוצאי מצרים היו לא רק צאן ובקר וחמורים [וגמלים?] כמפורסם, אלא גם כלבים [אולי זה דבר פשוט אצל רועי צאן?].
ילקוט שמעוני פרשת בשלח רמז רמ, ממדרש שוחר טוב תהלים מזמור כב:
וירא ישראל את מצרים מת. מה היו עושין? היה כל אחד ואחד מישראל נוטל את כלבו והולך ונותן את רגלו על צוארו של מצרי והיה אומר לכלבו, אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי, אכול מן הזרועים הללו שלא חסו עלי. תדע לך שכן הוא, שכן כתיב למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאויבים מנהו.
אשי ישראל כתב:מדוע שלא יהיו להם כלבים?! וכפי שכתבת, שכך מקובל אצל רועי צאן. [ואולי זו הכוונה ב"לכלב תשליכון אותו"],
וכפי שהיה ליעקב אבינו כמובא במדרש (אני מצטט מהילק"ש): "ויפרוץ האיש מאד מאד, נפרצה לו פרצה מעין עולם הבא, רבי אבא בר כהנא אמר, מאתן ותרתין רביין ושבעת אלפים ומאתן עדרין הוו לאבונון יעקב, רבי לוי אמר, ס' רבוא כלבים, רבנן אמרין ק"כ רבוא, ולא פליגי, מאן דאמר ס' רבוא לכל עדר חד כלבא, ולמאן דאמר ק"כ לכל עדר תרתין..."
מה שנכון נכון כתב:גם כלבים וגם עגילים. לתשומת לב המציירים.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: לוצאטי ו־ 449 אורחים