פשט בשיר חידתי של הרשב"ץ

[הקיק]

בסוף הביאור לל"ב מידות שהתורה נדרשת בהם שנספח לסוף הספר יבין שמועה של הרשב"ץ מסיים הרשב"ץ בשיר חידתי כדרכו בכמה מספריו, וזה לשונו:
ראה בני אשר אני חצי צבי חצי ארי / לזך ותם אני צבי וגם אני לבן מרי
למישהו יש פשט בזה?
בברכה, הק' יואל

[עושה חדשות]

פשט איני יודע, אבל בינתיים נראה לגרוס "וגם ארי לבן מרי".

[חד ברנש]

השיר נידון ונתפרש בכמה מקומות בספרות המחקר.
הנה מספרו של מ' בר-אשר, לשונות מסורות והנהגות..., ירושלים תשע, עמ' 20

חצי 1111.jpg (94.33 KiB) נצפה 1242 פעמים

[חד ברנש]

מתוך: בן סעדון, בחינות ספרותיות ביצירתו הפיוטית של רבי שמעון בר צמח דוראן - הרשב''ץ, מבוא ומהדורה מדעית, ע"ד, ר"ג תשסג

סעדון123.pdf

(66.58 KiB) הורד 160 פעמים

מאמרו הנזכר של בר אשר, נדפס בתחילה בלשוננו לעם, מחזור נג, חוברת ב (תשסב).

[הקיק]

תודה וייש"כ. הק' יואל

[שבענו מטובך]

לא זכיתי להבין את ההסבר של בר-אשר [ובדומה לזה הסברו של בן-סעדון] ש'תחילה ראה את עצמו אך צבי וארי למחצה, אבל כלפי אדם זך ותם הוא מוכן להיות צבי גמור' וכו'.

שפתי הרשב"ץ ברור מללו, ששוכנים בקרבו שתי תכונות נגדיות, תכונת הצבי הקל ותכונת הארי התוקף; פעמים שהוא משתמש בתכונת הצבי לרדוף ולחקות את דרכי הצדיק, ואילו נגד הרָשע והרֶשע הוא משתמש בגבורת הארי.

למבין בחידות ומליצות, אין כאן ענין של חצי צבי שהופך להיות צבי גמור.

[צופה_ומביט]

בסוף הביאור לי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם שנספח לסוף הספר יבין שמועה של הרשב"ץ מסיים הרשב"ץ בשיר חידתי כדרכו בכמה מספריו, וזה לשונו:
ראה בני אשר אני חצי צבי חצי ארי / לזך ותם אני צבי וגם ארי לבן מרי
למישהו יש פשט בזה?
בברכה, הק' יואל

לענ"ד כשהוא כותב "אני חצי צבי חצי ארי" הוא מתכוון למשמעויות שיש/שרמוזות בשמו. [ולא סתם החליט לתאר עצמו בתארים אלה דוקא, וגם לא קשור לברייתא רק כי רגילים לאומרה אחרי י"ג מידות בסדר התפילה, ובהשמטת חצי ממנה, כפי שהובאה הצעה לעיל. לא שמיע לי כלל].

כלומר ששמו המלא ["אני"] כולל שתי משמעויות, אחת מהן צבי ואחת מהן ארי. נמצא שהוא "חצי צבי חצי ארי".

ולפחות חצי מזה אכן מובן מאד. הוא נקרא שמעון בר צמח, ועל "צמח" כתוב בנביא "ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי". לכן "צמח" רומז לצבי.

לגבי "חצי ארי" לא מצאתי קשר ברור ל"שמעון", אבל כן ראיתי שמשמעות שם המשפחה "דוראן" קשורה בביטוי הלטיני דורארה / דורוס שפירושו "קשה" / "מוצק" / "איתן" / "עקשן".

א"כ הוא "בנם" של שנים. של אביו "צמח" ושל משפחת "דוראן". חצי צבי חצי ארי.

ומתאים עם סדר השיר, שהקדים צבי לארי.

ואז מפרש את רמיזתו, שהוא צבי לזך ותם וארי לבן מרי.

כנלענ"ד, ועכ"פ זה הכיוון שלי.

[לבי במערב]

לכאו', לפי מהלך זה, 'זך ותם' הוא רמז ל'צמח' - לפי שנא' בו: "וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק".

[צופה_ומביט]

לכאו', לפי מהלך זה, 'זך ותם' הוא רמז ל'צמח' - לפי שנא' בו: "וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק".

יפה. ודאתית להכי גם כלפי "דוראן" נימא כך, שרומז בכפל לשון גם ל"בני מרי" = קשי עורף.

כאמור, durum בלטינית הוא "קשה" (עד היום "חיטה דורום". חיטת הדורום היא הקשה במיני החיטה, ותכונה זו מקנה לה שמה).

וא"כ:

בר צמח: לזך ותם - צדיק (על פי צמח צדיק), אני צבי (על פי יהיה צמח ה' לצבי).

דוראן: לבני מרי (קשי עורף) אני ארי (עקשן ותקיף).

[אגב, "דורא" בגימ' "ארי". דוראן במ"ק = אריה].

למה החליט לכתוב ולרמוז כל זאת דוקא אחרי פירוש פרק איזהו מקומן והברייתא די"ג מידות - איני יודע. אולי באמת בגלל שאחרי שני הנ"ל נהגו במקומו לומר את המשנה של רבי יהודה בן תימא. אבל לפחות הבננו כעת מדוע בחר לתאר את עצמו דוקא כצבי וארי, ואת בחירת הביטויים זך ותם מחד ובני מרי מאידך.

[לבי במערב]

'בן מרי', לשון יחיד.

שמא ניתן לבאר את שייכות ה'ארי' ל'בן־מרי' ע"פ מלכים־ב יז, כה־כו; או, לחלופין, ירמי' נ, יז. עמוס ג, יב.
מן הסתם יש עוד הצעות אפשריות.

[צופה_ומביט]

'בן מרי', לשון יחיד.

אכן, כמו זך ותם. לא דקתי.