אוצר החכמה כתב:אבל הלא זה גופו של דיון אם זה סביר שזה קשור למעילו של הכהן הגדול (אגב, איך יתברר?) והטענה ההגיונית היא, שכיוון שזה לא מתאים לאף פירוש סביר יותר להניח שזה לא ממעילו של כהן גדול.
אם לדוגמא ימצאו שם עוד כמה פריטים של הכה"ג מסתבר שגם רימון זה שלו היה ונ"ל שבכעין כזה מקרה דראל סובר שאין המציאות מחוייבת לפרשן
"נראה שהפעמון נתפר על בגד שלבש איש רם מעלה בירושלים של סוף ימי הבית השני", אמר שוקרון.
קוטרו של הפעמון כסנטימטר וחצי ובראשו יש לולאה קטנה שאיפשרה לתפור אותו לבגד. על דפנות הפעמון ישנם עיטורים וכשמנענעים אותו ניתן לשמוע את צלילו. "בהתחלה ראינו ולא הבנו מה זה, אבל כשניקינו אותו הוא ישר היה בוהק, ואז כשאתה מנענע אותו אתה שומע שיש משהו בפנים. לפי הגודל שלו והעדינות שלו, אנחנו משערים שזה היה על דש הבגד. אם היה פעמון כזה על דש של בגד כנראה שהיו עשרות פעמונים נוספים, וכנראה שנפל אחד והתגלגל לתוך תעלת הניקוז. כשאיש מכובד היה עובר ברחוב כל הפעמונים היו מצלצלים, זה חלק מההווי של ירושלים לפני 2,000 שנה. אי אפשר להגיד בוודאות למי זה שייך, אבל זה חפץ מדהים. ככה זה ירושלים, כל הזמן הפתעות", הוסיף שוקרון.
ייתכן אם כן כי בעל הפעמון איבד אותו ברחוב והוא התגלגל לתעלת הניקוז ושם נקבר בעפר למשך כמעט 2,000 שנה.
בהודעה לעיתונות של רשות העתיקות, עמותת אלע"ד ורשות הטבע והגנים נכתב כי "במקורות ידוע כי הכוהנים הגדולים אשר שירתו בבית המקדש נהגו לתלות על שולי מעילם פעמוני זהב. כך למשל, בפרשת 'תצווה' בספר שמות מופיע תיאור מעילו של הכהן הגדול, אהרן הכהן: 'כליל תכלת, מעשה אורג כפי תחרה. ועשית על שוליו רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב, ופעמוני זהב בתוכם סביב'. לא ניתן לדעת אם אכן הפעמון היה שייך לאחד הכוהנים הגדולים, ואולם אין להוציא זאת מכלל אפשרות"
אוצר החכמה כתב:אם לדוגמא ימצאו שם עוד כמה פריטים של הכה"ג מסתבר שגם רימון זה שלו היה ונ"ל שבכעין כזה מקרה דראל סובר שאין המציאות מחוייבת לפרשן
איזה פריטים? ציץ ? צריך להיות מעשיים, וגם אז יש הרבה אפשרויות כמו למשל שהכהן הזה עשה לעצמו פעמונים בבגד שלבש כשהלך לביתו בערב כדי שכולם יידעו שהוא הכהן הגדול, או שהפעמון נפל מהבגד של הסבתא של הכהן הגדול שגרה אצלו בבית.
סוף דבר בעניין זה לא מדובר במציאות, אלא בהסתברויות ואנחנו, תלמידי רבותינו הראשונים, מניחים שהסברא שפירושם דחוי פחות סבירה מכל מיני סברות אחרות של חוקרים.
גוראריה כתב:למה לא ניזיל בתר רובא ומסתבר שרוב פעמוני זהב שבירושלים לאו דכה"ג הוו.
כלומר, יתכן מאד שזה של הכה"ג, אבל יותר מכך מסתבר שלא.
אז מה ההתרגשות הגדולה?
רבינו אוצר: לא שאלנו את פיהם של החוקרים ולא כתבנו לדון האם אכן ניתן ללמוד מן האורכילוגים על צורת הפעמונים
איסתרא בלגינא כתב:גוראריה כתב:למה לא ניזיל בתר רובא ומסתבר שרוב פעמוני זהב שבירושלים לאו דכה"ג הוו.
כלומר, יתכן מאד שזה של הכה"ג, אבל יותר מכך מסתבר שלא.
אז מה ההתרגשות הגדולה?
לאף אחד מאיתנו אין שמץ של מושג כמה פעמוני זהב הוי בירושלים... אפשר שהיו אלפים ואפשר שלא היה אפילו אחד מלבד של כ"ג...
.
גוראריה כתב:איסתרא בלגינא כתב:גוראריה כתב:למה לא ניזיל בתר רובא ומסתבר שרוב פעמוני זהב שבירושלים לאו דכה"ג הוו.
כלומר, יתכן מאד שזה של הכה"ג, אבל יותר מכך מסתבר שלא.
אז מה ההתרגשות הגדולה?
לאף אחד מאיתנו אין שמץ של מושג כמה פעמוני זהב הוי בירושלים... אפשר שהיו אלפים ואפשר שלא היה אפילו אחד מלבד של כ"ג...
.
???
מתני' דשבת פ"ו מ"ט...
איסתרא בלגינא כתב:מתוך התגובות נראה שאף אחד לא טרח לנסות לקרוא את דברי המוצאים.
המדובר בפעמון, כדור זהב קטן סגור שבתוכו ענבל שאפשר לשמוע את צלילו בעת שמנענעים את הפעמון, ובראשו לולאה קטנה המיועדת ככל הנראה לתפרו בבגד.
תולעת ספרים07 כתב:ועוד, שהיה צריך הכתוב לפרש במה יתלה הפעמונים, ואם יעשה בהם טבעות לתלות בהן:
מדברי הרמב"ן פרשת תצווה
אדג כתב:אודות (נדירות) השימוש בפעמונים, נוכל ללמוד מדברי המשנה: "הבנים יוצאין בקשרים, ובני מלכים בזוגין. וכל אדם, אלא שדיברו חכמים בהווה" (שבת ו,ט). כלומר, בהווה במציאות הא"י, לא היה הפעמון (הוא הזוג), פריט לבוש נפוץ בא"י ובקרב היהודים בכלל, אלא בני המלכים בלבד.
אדג כתב:מיהם אותם "בני מלכים" אודותם מדברת המשנה? הרי בזמן שנשנתה המשנה לא מלך מלך בישראל! ואולי הכוונה לבני הילני ומונבז מלכי חדייב, שהתגיירו וגרו בירושלים, ויל"ע.
בראנסוויל כתב:באבקעסס!!!
אינו מתאים לא לשיטת רש"י שלפיה היו פתוחין מלמטה, אף לא לשיטת הרמב"ן שאינם מתאימים לתיאורו שצייר.
ופתי יאמין לכל דבר.
הבונה כתב:(כמדומה שבסוף יתברר שכולם סמכו על הציורים הנפוצים, ולא טרחו לעיין היטב בלשון רש"י והרמב"ם)
תולדות אדם כתב:וזאת ידוע שכח הציורים גדולים מרש"יים מפורשים ואף מפסוקים מפורשים
כמו ציור הבליטה של ארון הזהב הפנימי, המעיל והמצנפת שרובם אינם תואמים לשיטת רש"י.
הבונה כתב:בקיצור, אין שום סתירה לומר שהממצא שייך לבגדי כה"ג לא מרש"י לא מהרמב"ם ולא מהרמב"ן (כפי שהזכירו שהבגד עלול להתפורר)
אבל גם הוכחה אין ...
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 160 אורחים