סליחות כתב:אולי יש מידע על השאלות הנ"ל בספרו של בר אשר "תורת הצורות של לשון המשנה – פרקי מבוא ותצורת שם העצם".
סליחות כתב:ייש"כ.
רק להעיר שכינוי השייכות היא אמנם לא במשמע של "אשר", אך גם לא במשמע של "אשר ל-", אלא יותר במשמע של "של" (ספרא דדינא, סופרו של הדיין).
אולי יש מידע על השאלות הנ"ל בספרו של בר אשר "תורת הצורות של לשון המשנה – פרקי מבוא ותצורת שם העצם".
במסתרים כתב:"אשר ל-" (בלשון הקודש שברוב כתבי הקודש) היינו "של-" היינו "של"
יאיר אתמר כתב:סליחות כתב:אולי יש מידע על השאלות הנ"ל בספרו של בר אשר "תורת הצורות של לשון המשנה – פרקי מבוא ותצורת שם העצם".
לא. במאמר המצורף עמ' 19 [= מחקרים בלשון חכמים כרך א עמ' 20] והלאה יש התייחסות קצרה להשפעת הארמית במשנה. גם א בנדוד בספרו לשון מקרא ולשון חכמים כרך א פרק יז דן בדבר בקצרה.
יש עבודתו של יצחק גלוסקא, השפעת הארמית על לשון המשנה (בר אילן תשמח), וספרו העברית והארמית במגע בתקופת התנאים - מבט סוציולינגוויסטי (תא אביב תשנט).
וראה גם מאמר זה (י"ל לפני חדשים ספורים).
סליחות כתב:.
דתהוייין דתצבייין תלתא יודי"ן מאי טעמא דמשמע דתיהויין דתיצביין (גיטין פה:).
ובתיקון הגט שכתב ה"ר יוסף טוב עלם היו כותבין בחמשה יודי"ן יו"ד אחר הדלת ויו"ד אחר התי"ו והוי די תיבה בפני עצמו כמו אשר דמתגרמי' די.
ומיהו דיתבא על נהר פלוני אין רגילין לכתוב תרי יודי"ן למהוי די תיבה בפני עצמה כמו אשר יושבת, אלא דיתבא חדא תיבה היא כמו היושבת דמתרגמינן דיתבא והוי דל"ת במקום ה"א,
אבל דיתיצביין אין הדל"ת במקום ה"א אלא במקום אשר.
ונראה לי דבמקום שנהגו לכתוב דתיצביין אין קפידא דאם אין הדל"ת במקום אשר תהיה במקום שי"ן כמו שתהיה שתרצי.
פעמים שהגמרא מביאה ברייתא ומפסיקה אותה באמצע כדי לפרש אותה, ואח"כ חוזרת ללשון הברייתא(עי' כתובות דף י' ע"א).
וכאשר תמצא בברייתא מלים בארמית, תדע בבירור שזו הוספה של חכמי הגמרא לבאר, כי לשון התנאים במשנה ובברייתא היא בלשון הקודש(מדברי מרן הגאון ראש הישיבה שליט"א).
דתניא מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו ושלש איגרות חתוכות לפניו מונחות אמר לו טול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלילאה עילאה ולאחנא בני גלילאה תתאה שלומכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא ממעטנא דזיתא וטול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני דרומא שלומכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא מעומרי שיבליא וטול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלוותא בבבל ולאחנא דבמדי ולשאר כל גלוותא דישראל שלומכון יסגא לעלם מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין וזמנא דאביבא לא מטא ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי ואוסיפית על שתא דא יומין תלתין
נוריאל עזרא כתב:וכאשר תמצא בברייתא מלים בארמית, תדע בבירור שזו הוספה של חכמי הגמרא לבאר, כי לשון התנאים במשנה ובברייתא היא בלשון הקודש(מדברי מרן הגאון ראש הישיבה שליט"א).
נוריאל עזרא כתב:אנציקלופדיה מאורות אביע"ה| כללי המשנה | עמ' 245:פעמים שהגמרא מביאה ברייתא ומפסיקה אותה באמצע כדי לפרש אותה, ואח"כ חוזרת ללשון הברייתא(עי' כתובות דף י' ע"א).
וכאשר תמצא בברייתא מלים בארמית, תדע בבירור שזו הוספה של חכמי הגמרא לבאר, כי לשון התנאים במשנה ובברייתא היא בלשון הקודש(מדברי מרן הגאון ראש הישיבה שליט"א).
י. אברהם כתב:מעילה כ:
וכן היה רשב"ג אומר קרביים לאו בשר הן ואוכליהן לאו בר איניש
1) משונה למצוא ארמית בברייתא.
2) אולי "ואוכליהן לאו בר איניש" הוספת התלמוד הוא?
עזריאל ברגר כתב:2 - זה לא הסגנון הרגיל של הגמרא, שמכניסה שקלא וטריא בתוך הברייתות, ולא תוספות כאלו.
העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרדה על איל קמצא, דכן. ועל משקה בית מטבחיא, [ דאינון ] דכיין. ודיקרב במיתא, מסתאב. וקרו לה יוסי שריא.
עזריאל ברגר כתב:שוב: חסרות משניות בארמית?! אפילו בענינים הלכתיים, כמו בעדויות פרק ח' משנה ד:העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרדה על איל קמצא, דכן. ועל משקה בית מטבחיא, [ דאינון ] דכיין. ודיקרב במיתא, מסתאב. וקרו לה יוסי שריא.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 351 אורחים