סימון; -שלטי הגיבורים לר"א פורטלאונה -סימני שאלה בספר העברי

[עשוי לנחת]

ברצוני לשאול שאלה קצת תמימה ומוזרה אולי, אך חשובה לי מאוד, ונפ"מ לי באיזה ענין.
מה ההגדרה המדוייקת של הסימון ; ? מה תפקידו, והיכן הוא בא? ומדוע הוא מורכב מפסיק, נקודה, נקודותיים.
אם אפשר דברים עם מקורות [אפי' לא תורניים, רק לא קישורים בבקשה]

[יאיר.]

ויקפדיה:
נקודה ופסיק, או נקודה-פסיק ( ; ), הוא סימן פיסוק, המשמש להפסק הגדול מזה המסומן בפסיק וקטן מזה המסומן בנקודה.
תוכן עניינים
[הסתרה]

1 היסטוריה
2 שימוש
2.1 בשפה היוונית
2.2 שפות מחשב
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

מקורו של סימן הנקודה ופסיק, בהדפסות של המדפיס האיטלקי אלדוס מנוטיוס האב, אשר נהג להשתמש בסימן זה כדי להפריד בין מילים בעלות משמעות שונה.

השימוש בסימן לראשונה בשפה האנגלית בשנת 1591. ויליאם שייקספיר השתמש בו בסונטות שכתב ובן ג'ונסון השתמש בו במחזותיו.

בטעמי המקרא דומה הטעם אתנחתא, במשפטים ארוכים, לנקודה ופסיק.
[עריכה] שימוש

לסימן הנקודה ופסיק שני שימושים:

הוא מחבר בין שני משפטים בהקשר שהוא אמיץ מהקשר בין משפטים המופרדים על ידי נקודה.

דוגמה: אני עומד בדד; כולם נסעו.

הוא מהווה מפריד יותר חזק בין משפטים מאשר הפסיק, כאשר משתמשים בפסיקים רבים במשפט לבצע הפרדות אחרות ורוצים לבצע הפרדה יותר חזקה.

דוגמה: נסעתי ללונדון, אנגליה; טיחואנה, מקסיקו; וושינגטון, ארצות הברית.

השימוש בנקודה ופסיק מצומצם יחסית לשימוש בסימני הפיסוק פסיק ונקודה.
[עריכה] בשפה היוונית

בשפה היוונית הסימן מהווה סימן שאלה.
[עריכה] שפות מחשב

בשפות תכנות רבות מהווה סימן נקודה ופסיק כסימן לסיומה של כל הוראה (לדוגמה: PL/I, עדה, C, Java, C++‎), ובשפות אחרות כסימן שמפריד בין הוראות שונות (לדוגמה: פסקל, JavaScript).

בשפת אסמבלי מהווה הנקודה ופסיק סימן להערה שאין המחשב מתייחס אליה.
[עריכה] קישורים חיצוניים

נקודה ופסיק (;), באתר האקדמיה ללשון העברית
היסטוריה של נקודה ופסיק



סימני פיסוק סימני כתב נוספים

נקודה ( . )
פסיק ( , )
נקודה ופסיק ( ; )
סוגריים ( ( ) [ ] { } )
נקודתיים ( : )
מקף ( ־ )
שלוש נקודות ( … )
קו מפריד ( – )
סימן שאלה ( ? )
סימן קריאה ( ! )
אפוסטרוף ( ’ )
גרש ( ׳ )
גרשיים ( ״ )
מרכאות ( “ ” ) ( ‘ ’ )
קו נטוי ( / )
סימן תמיהה (?!)


אמפרסנד ( & )
כוכבית ( * )
שטרודל (כרוכית) ( @ )
קו נטוי שמאלי ( \ )
צלבון (פגיון) ( † ‡ )
מעלה ( ° )
סולמית ( # )
זרקא (טילדה) ( ~ )
קו תחתון ( _ )
קו ניצב ( | )
פילקרו ( ¶ )
גג (ˆ) (^)
סימן הסעיף (§)
אחוז (%)
פרומיל (‰)
רבבית (‱)
סימן מטבע (¤)
דולר ($)
סמל סימן מסחרי (™)
סמל סימן מסחרי רשום (®)

סימן קריאה הפוך (¡)
סימן שאלה הפוך (¿)
סימן אירוניה (؟)

[עשוי לנחת]

ראיתי בספרים מסויימים שבתוכן העניינים מפרידים בין 2 נושאים באותו פרק בעזרת ; האם זה נכון או לא? פשוט זה נראה לי יותר אסטטי מקו נטוי/, השאלה היא מה עדיף מבחינה ספרותית?

[הקיק]

יעויין בספר שלטי הגיבורים לרבי אברהם משער אריה [פורטלאונה], דפו"ר מנטובה שע"ב, במהדורה החדשה מאת מכון שלמה אומן תש"ע עמ' יח-יט, שם מאריך המחבר בהקדמת הספר בענין סוגי סימני הפיסוק, ונקודה-פסיק הוא מדמה לאתנחתא, שאינה סוף פסוק - וגם אינה רק טעם מפסיק, ושאחריה 'לא ישקוט נפש הקורא אם לא יגיע על כל פנים למקום מושבו של מלך' [=הנקודה]; דהיינו שיש הפסקה במשפט, אבל הקורא מצפה עדיין לסוף המשפט. ומענין שבסוף הספר, בהקדמה ללוח הטעות עמ' תרכב [דפו"ר קפד, ב], מתלונן ר"א פורטלאונה על 'אלישמע המדפיס' שלא הביא עמו [מוונציה למנטובה] נקודות מתאימות, ולכן לא נתקיימה מחשבתו של המחבר 'לרדוף כאשר רדפתי אחרי מנהג החכמים לאטיני, ברישומים ההם שכתבתי על משפטי הלשון ההוא המורים תכיפת או מנוחת סגנון הדברים בקריאה', אלא בכל הספר יש רק נקודות וסימני שאלה. כנראה ששלטי הגיבורים הזה הוא הספר הראשון בעברית שבו הוכנסו סימני שאלה, ואילולא חטאו של אלישמע המדפיס היו בו גם נקודות-פסיק רבות, ולא זכינו...
ולענין השאלה שנשאלה: לענ"ד נקודה פסיק מתאימה ביותר לציין הפסק בין סעיפים של פרק בתוך התוכן, וכן אנו נוהגים. כנלענ"ד. הק' יואל

[נוטר הכרמים]

רבי יואל, ענותן כהלל.

הספר הנכבד הנ"ל שי"ל בהוצאתכם - משום מה - אינו מצוי כ"כ בבתי מדרשות, בזכרוני שראיתיו פעם או שתים, ופתחתי בו דלתיים, והיה כדבש בפי, בעשירות עניניו, בנפלאות נטיעותיו, בסידור ערוגותיו.

אולי תאלפונו מעט על הספר ומחברו?

באוצרינו לא מצאתי אלא את המהדורה הישנה, וכן 'השיר שבמקדש' פרקים נבחרים ממנו בהוצ' שאול שפר.

[איש אשכולות]

באוצרינו לא מצאתי אלא את המהדורה הישנה.

אם הזכויות הן של מכון ירושלים, תצטרך לחכות עד שיגיע זמנו להיכנס.

[הקיק]

בס"ד. על ספר שלטי הגיבורים לר"א פורטלאונה ממנטובה (ש"ב-שע"ב) הארכנו מאוד במבוא למהדורתנו, על האיש ועל הספר ועל התקופה. במשפט או שניים: ר"א היה חכם איטלקי 'קלאסי' מתקופת הרנסאנס - מלא וגדוש במקביל לידיעותיו בתורה גם בחוכמות העמים. למעשה כתב מעין אנציקלופדיה שכלולים בה כל החכמות שהיו ידועות בימיו - כאשר הבסיס הוא עבודת בית המקדש על כל פרטיה ופרטי פרטיה ומענין לענין, בפירוש מקורות התורה שבכתב ושבעל פה והראשונים בכל ענין וענין, ובתוספות גדולות ועצומות. כך כתב בין השאר על לשון וכתב כל העמים שהיו עד ימיו, על צורות הכתיבה השונות בכל השפות, על חומרי הכתיבה השונים, כמה פרקים על כל כלי הנגינה שהיו ושהווים (וגם כמה דמיוניים), על סוגי המוסיקה השונים - הכל סביב נגינת הלויים, על סוגי בעלי החיים השונים ומיונם (כולל בעלי חיים דמיוניים כחד-קרן ועוד), בענייני משוח מלחמה האריך טובא בסוגי המלחמות השונים וכלי הנשק השונים ואיסטרטגיות המלחמה השונות ותיאורי קרבות מהתנ"ך ועד ימיו, וכשהוא מגיע לקטורת הוא מנסה לזהות את כל הצמחים עם כל משפחותיהם ותועלותיהם ומקומות גידולם ועוד ועוד, ובאבני החושן הוא מתאר את כל סוגי האבנים היקרות בכל הדורות ומחיריהם וחשיבותם והכנתם וכו' וכו', וכן הלאה וכן הלאה, כל נושא מתחיל מהתנ"ך דרך כל דברי חז"ל ופירושיהם וכל דברי חכמי אומות העולם והרחבה רבה מדעתו. גוף הספר הם תשעים פרקים שיסודם בענייני המשכן וכליו, עם הקדמות רבות ונספחים רבים, ורשימות של פרקי לימוד לכל ימי השנה (מעין חק יעקב מעודכן). את הספר התחילו לההדיר שני אברכים בכולל 'בית הבחירה' בישוב כרמי צור בגוש עציון, אחד מהם הוא יצחק אימס הי"ד שנרצח עם אשתו בדרכו הביתה ליד חברון לפני שנה וחצי, חודשים ספורים לאחר שיצא הספר לאור, ואני הקטן ערכתי את הספר עם ר' דוד גרבר, ויצא ב"ה ספר גדול ומעניין מאוד. אמנם יש בו גם דברים משונים פה ושם, כמו למשל שהוא מנסה באריכות להוכיח שהיו כבר תותחים יורי פגזים בימי המצור של בית ראשון... בתוך דבריו הוא מספר גם הרבה על עצמו ועל ביתו ועל דרכי לימודו מנעוריו ועוד ועוד, ובמבוא השתדלנו לכנס את רוב הדברים. ע"כ בקיצור נמרץ מאוד... הספר כולל 47+תשט עמודים גדולים. רצינו להוסיף נוסף לתוכן המפורט גם מפתח נושאים - אבל זה היה מפרנס עוד עשרות עמודים ולוקח עוד חודשים, והשארנו את זה למהדורה הבאה, אם נזכה. כל טוב, הק' יואל

[נוטר הכרמים]

ייש"כ. מעניין ביותר, ומותיר טעם של עוד.

[איש_ספר]

בס"ד. על ספר שלטי הגיבורים לר"א פורטלאונה ממנטובה

מה שיעור החלקים הדמיונים שבספר? קראתי שם פעם אאל"ט נאום של הכהן המשיח לפני המלחמה, תווים של שירי הלווים ועוד?

יעויין בספר שלטי הגיבורים לרבי אברהם משער אריה [פורטלאונה], כנראה ששלטי הגיבורים הזה הוא הספר הראשון בעברית שבו הוכנסו סימני שאלה

ראיתי פעם בספר קדמון ששואל למה אין בכל מערכת הטעמים טעם המורה על שאלה ('השופט כל הארץ לא יעשה משפט?'), חשבתי אולי זה בבינת מקרא של ר' מנשה אילייער אבל לא מצאתי שם. יש היודע מי מדבר מזה?

[הקיק]

אם 'דמיוני' הכוונה דברים שאינם מפורשים בקדמונים והם נכתבו מדעתו - יש הרבה, כי למשל לגבי מבנה בית המקדש הוא השלים מדעתו ומסברתו כל פרט שלא מצא לו מקור בקדמונים, אבל הוא מציין שזה מדעתו. ואם הכוונה לדברים דמיוניים ממש, שלא היו ולא נבראו - יש כמה וכמה מקומות כאלו, כמו למשל 'שיחזור' של משפט שנעשה לבן לוי על שנרדם בשמירתו, תיאור דמיוני של מערכת הפיקוד בצבא הישראלי (בפרק שעוסק במשוח מלחמה), ואולי אפשר להוסיף תיאורים דמיוניים שלקח ממקורות גויים (שכבר הזכרתי) - כלי נגינה ובעלי חיים וכלי מלחמה שלא היו ולא נבראו אבל הם אינם המצאה שלו. ואכמ"ל. הק' יואל

[הקיק]

בס"ד. על ספר שלטי הגיבורים לר"א פורטלאונה ממנטובה

ראיתי פעם בספר קדמון ששואל למה אין בכל מערכת הטעמים טעם המורה על שאלה ('השופט כל הארץ לא יעשה משפט?'), חשבתי אולי זה בבינת מקרא של ר' מנשה אילייער אבל לא מצאתי שם. יש היודע מי מדבר מזה?

לזה אין לי תשובה, אבל יש קונטרס קטן מאת אהרן מירסקי ז"ל בשם 'הפיסוק של הסגנון העברי' (מוסה"ק תשל"ח, קטו עמ' בפורמט קטן) שמסביר איך הסגנון העברי מסביר את עצמו כך שאין בו צורך בסימני פיסוק כלל. כל הספרון הזה כמעט ללא שום סימן פיסוק, ויש שם דברים יפים מאוד על המיוחדות שבסגנון לשה"ק. הק' יואל

[אדג]

תיאורים דמיוניים שלקח ממקורות גויים (שכבר הזכרתי) - כלי נגינה ובעלי חיים וכלי מלחמה שלא היו ולא נבראו אבל הם אינם המצאה שלו. ואכמ"ל. הק' יואל

תיאור דמיוני של בעלי חיים שפיהם בחזיהם, כלבים שהם אנשים ועוד, שכ"ז לקוח הישר מן האגדה והפלוקלור האירופי, נמצאו בשפע בכל ספרות ימי הביניים ולאחריה. לא רק שם הגדולים, שליקט מכל ספר כמעט שהגיע לידו, אלא אפילו כותבים יותר בררנים בטיב מקורותיהם ציטטו מאגדות העם משל היו אינצקלופדיה מוסמכת. אין בכך כדי לפגוע באמינות הספר (באופן כללי).
כאשר ראיתי את הספר לראשונה עמדתי בחנות הספרים וקראתיו בשקיקה עד שנאלץ המוכר לגרשני...

[היא שיחתי]

זוכרני שבשלטי הגיבורים הוא מאפיין את כל סגולות הריפוי של כל אחת מהאבנים היקרות
הוא מסביר טקטיקות צבאיות
ההקדמה מעניינת בה הוא מתאונן על כך שזנח את לימוד התורה בזמן שהיה עסוק בעבודת המלך
ספר מרתק מכל בחינה שהיא
אולי ראיתי בעבר שהוכיחו ממנו על התכלת איזה דבר

בצעירותי דיברתי עם אחד מראשי הישיבות שליט"א בלימוד
ואמרתי לו שכך וכך כתב בשלטי הגיבורים
אז תיקן אותי ואמר אתה מתכוון לשלטי גבורים
כי שלטי הגיבורים זהו ספר אחר

אכן אף בשלטי גבורים נכתב עם ה' אבל כפה"נ אין דרך להגות הה'

[הקיק]

לגבי שם הספרים - שניהם נקראים 'שלטי הגיבורים' על שם הפסוק בשיה"ש, ולא ברור לי החילוק ביניהם שכתבת. הערתי בהקדמה לשלה"ג שקצת תמוה שהוא בחר בשם של חיבור שנדפס דור אחד לפניו בארצו, והוא הכירו כמובן, ולא בחר בשם אחר (וציינתי שם שיש עוד כמה שלטי הגיבורים). דרך אגב, דבר דומה קרה בשו"ת התשב"ץ לרשב"ץ דוראן, שהוא עצמו קרא לספרו 'ספר תשבץ' שזה ר"ת תשובות שמעון בן צמח, למרות שהכיר את ספר התשבץ לתלמיד מהר"ם והוא אף מצטט ממנו פעמים רבות.
לענין התכלת - אכן בספר שלטי הגיבורים הוא אומר בפשטות שהתכלת של התורה הוא חלזון הפורפור"א, שאין ספק שהוא הארגמון קהה קוצים דהיום. הוא הראשון שאומר את זה כך בפירוש, ומעניין שהוא כותב את זה כמסיח לפי תומו - הוא לא אומר את זה כחידוש גדול אלא כדבר פשוט. יעויין שם שבין הנספחים הרבים הערתי על כך וסיכמתי בקיצור את ענין זיהוי התכלת בעמ' תרסה-תרסו במהדורתנו.

[ישראל הר כסף]

יש מצב שאתה מעלה את המבוא לכאן לתועלת כולנו?

[הקיק]

אשתדל, בל"נ, במשך היום.

[חכם באשי]

דרך אגב, דבר דומה קרה בשו"ת התשב"ץ לרשב"ץ דוראן, שהוא עצמו קרא לספרו 'ספר תשבץ' שזה ר"ת תשובות שמעון בן צמח, למרות שהכיר את ספר התשבץ לתלמיד מהר"ם והוא אף מצטט ממנו פעמים רבות.

איני וודאי שאת השם 'שו"ת התשב"ץ' נתן המחבר עצמו, לזכרוני הוא של אחד מצאצאיו שהביאו לבית הדפוס. ומשכך, התמיהה מעט מתקטנת.

[חכם באשי]

יעויין בספר שלטי הגיבורים לרבי אברהם משער אריה [פורטלאונה], דפו"ר מנטובה שע"ב, במהדורה החדשה מאת מכון שלמה אומן תש"ע עמ' יח-יט, שם מאריך המחבר בהקדמת הספר בענין סוגי סימני הפיסוק, ונקודה-פסיק הוא מדמה לאתנחתא, שאינה סוף פסוק - וגם אינה רק טעם מפסיק, ושאחריה 'לא ישקוט נפש הקורא אם לא יגיע על כל פנים למקום מושבו של מלך' [=הנקודה]; דהיינו שיש הפסקה במשפט, אבל הקורא מצפה עדיין לסוף המשפט. ומענין שבסוף הספר, בהקדמה ללוח הטעות עמ' תרכב [דפו"ר קפד, ב], מתלונן ר"א פורטלאונה על 'אלישמע המדפיס' שלא הביא עמו [מוונציה למנטובה] נקודות מתאימות, ולכן לא נתקיימה מחשבתו של המחבר 'לרדוף כאשר רדפתי אחרי מנהג החכמים לאטיני, ברישומים ההם שכתבתי על משפטי הלשון ההוא המורים תכיפת או מנוחת סגנון הדברים בקריאה', אלא בכל הספר יש רק נקודות וסימני שאלה. כנראה ששלטי הגיבורים הזה הוא הספר הראשון בעברית שבו הוכנסו סימני שאלה, ואילולא חטאו של אלישמע המדפיס היו בו גם נקודות-פסיק רבות, ולא זכינו...

והאם במהדורתכם החדשה תיקנתם את המעוות והשתמשתם (במקום הצורך) בנקודה-פסיק?

[הקיק]

לחכם באשי שליט"א. א. לא יכולנו לנחש מתי המחבר ר"א פורטלאונה התכווין לשים נקודה פסיק ומתי לא (הרי כאמור אלישמע המדפיס הכניס רק נקודות), ולכן פיסקנו את זה פיסוק 'נורמלי' כולל גם מעט נקודות פסיק, אבל בעיקר פסיק ונקודה כמקובל. ב. הרשב"ץ עצמו קרא לספרו 'ספר התשב"ץ', עי' ברשימת ספריו שבסוף שו"ת התשב"ץ הנדפסים (הובאה בסוף המבוא לשו"ת התשב"ץ כרך ראשון מהדורתנו מכון שלמה אומן ומכון ירושלים תשנ"ח עמ' 49-53) המתחלת 'הנה נא זקנתי ושבתי, וכי מיששתי את כל כלי, מה סיגלתי בזמן הבלי להנחיל אוהבי יש ולבני הוד והדר, מצאתי כי הכינותי בעניות דעתי הספרים האלה, אני שמעון בהה"ר צמח זלה"ה': ...'ספר חמישי קראתיו ספר התשב"ץ, על שם תשובות שמעון בה"ר צמח' וכו', עיי"ש ובהערות ותרווה נחת...

[חכם באשי]

תודה לך רבינו הקי"ק!

[הקיק]

יש מצב שאתה מעלה את המבוא לכאן לתועלת כולנו?

רצ"ב השער+המבוא+התוכן המפורט למעוניינים. העימוד אינו כפי שמעומד הספר הנדפס. כל טוב, הק' יואל

[אורח לרגע.]

יישר כח גדול על העלאת הקובץ.
שער אריה הוא שם מקום? בשער הקובץ כתוב משער אריה.
השם "פורטלאונה" הוא מקבילו של "שער אריה"?

[הבונה]

יישר כח גדול על העלאת הקובץ.
שער אריה הוא שם מקום? בשער הקובץ כתוב משער אריה.
השם "פורטלאונה" הוא מקבילו של "שער אריה"?

להיפך, שער אריה תרגום של פורטלאונה
פורט=שער
ליאון=אריה

[עשוי לנחת]

להחזיר את עטרת [כותרת] האשכול ליושנה...
עם כל הכבוד לחכמי ורבני הפורום, סבור אני כי לספר הנפלא "שלטי הגיבורים" ראוי לפתוח אשכול לעצמו, ולא להציגו כנדחף אל אשכולות לא לו.
יישר כח גדול ליאיר שהאיר את עיני 'דרך האתרים' שאין לי גישה אליהם. וכמובן להגרי"ק על עזרתו התועלתית לעבודתי, ולכל המשתתפים.

[הבונה]

נקוט מיהא פלגא:

אם השם השני יוצא ממשמעות העברי שקורין ליהודה ליאון או ליאונש על שם גור אריה יהודה (בראשית מט ט)
(ב"י אבהע"ז סי' קכט אות טז-יז)

[יאיר.]

להחזיר את עטרת [כותרת] האשכול ליושנה...
עם כל הכבוד לחכמי ורבני הפורום, סבור אני כי לספר הנפלא "שלטי הגיבורים" ראוי לפתוח אשכול לעצמו, ולא להציגו כנדחף אל אשכולות לא לו.

נקוט מיהא פלגא:

אם השם השני יוצא ממשמעות העברי שקורין ליהודה ליאון או ליאונש על שם גור אריה יהודה (בראשית מט ט)
(ב"י אבהע"ז סי' קכט אות טז-יז)

חבר'ה, תשתדלו להתחשב...(ודן אני לכף זכות שנכתבה ההודעה לפני שראה את הודעת "עשוי לנחת").

[עט סופר]

האחרונים מרבים להביא דבריו, ואף נחלקו במקומות שהביא עדות מפי ספרי העמים האם ניתן להאמינם, למשל בסוגיא האם יש קרניים לבעל חי טמא, והאריך בדבריו הפרי חדש ועוד.

[בגולה]

פורט=שער
ליאון=אריה

למה "ליאון" ? הנכון הוא פורט"לאונה" - שכן באיטלקית "לאונה" -LEONE הוא התרגום של "אריה".
ליאון - הוא התרגום בצרפתית.

הכו"ח דובר איטלקית.

[הבונה]

תודה בגולה על המידע, אינני יודע איטלקית או צרפתית ולא כל שפה אירופית אחרת, רק ידוע לי שבשפות הלטיניות האריה מכונה בשורש לאון כל שפה בוריציה שלה.
אגב, כפי שקראתי במאמר "דקדוק לשון המשנה" (לוינזון) שבראש המשניות (וכיום יש שהשמיטוהו מסיבות שונות) איטלקית בת ימינו היא תולדה של שילוב בין רומאית עתיקה לצרפתית.

[בית שביעי]

הספר היא יחיד במינו, וכל גדו"י ציטטו מהספר.

מעניין שבשנת ה'תרל"ז הוציא לאור הרב יחיאל ברי"ל (בצעירותו תלמיד המלבי"ם ואח"כ מו"ל הירחון המפורסם הלבנון ושליחם של רבני חבת ציון בפעולות לישוב א"י) את הספר "באר הגולה". ספר זה נשלח אליו ע"י הרה"ג רבי יעקב טאפראווער אשר העתיקו מכתב יד אשר מצא בבית עקד הספרים בליפסיא. כמו כן נוספו לספר מראה מקומות והערות מאת הרה"ג ראובן הכהן ראפיפורט מטארנאפאל). הספר נכתב בעילום שמו של המחבר ור' יחיאל ברי"ל המו"ל מייחסו לחכם ספרדי שחי בערך בשליש או במחצה הראשונה מהמאה החמישית מהאלף השישי (תקופה בה סבל כלל ישראל ממשיח השקר שבתאי צבי שר"י). הספר מפרט ענינים רבים הקשורים לארץ ישראל, קדושתה, חלקי המקדש על פרטיהם השונים, עניני הכהנים, עניני הסנהדרין ועוד...

והיא כעין קיצור ספר שלטי הגיבורים

בפרק כ"ד מבאר באריכות ענין כהן משוח מלחמה וכיצד היו עורכים ישראל את מלחמותיהם ומיד אח"כ מדגיש בפרק כ"ה את הדברים הבאים (הבאנו את עיקרי הדברים והמעוניין יעיין בפנים הספר לראות את הדברים במלואם) וז"ל: "אבל עכשיו נפלו גיבורי ישראל ונאבדו כלי מלחמתן וכיון שגבר האויב ולא הצליח הכהן המשוח עם שר הצבא במלחמתם היו יודעים ישראל שאין רצון הקב"ה עוד במלחמותיהם וה' סר מעליהם עד זמן המשיח שיבוא ועל ענין זה ובשביל גלות ישראל התפלל דוד ואמר הלא אתה אלקים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו וגו' ומעתה אם יעמדו ישראל ויערכו מלחמה שלא ברצון הקב"ה יפלו בחרב כדכתיב (במדבר י"ד מ"ב) אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו לפני אויביכם. שכשם שהיה הקב"ה לוחם מלחמותיהם כשהיתה המלחמה ברצונו כמו כן יהפוך להם לאויב כשתהיה המלחמה שלא ברצונו כדכתיב (ישעיה ס"ג י') ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם וכתיב (איכה א' יג') ממרום שלח אש בעצמותי וגו'...וכיון שראו ישראל כך בחרו להם לפזר עצמן בכל ארבע כנפות הארץ וכדי שיראו האומות שלא יעלה על לבם לערוך מלחמה עוד עמהם ושלא יצאו מן הגלות עד זמן שיבא המשיח ואף על פי שיהיה להם בתוך זה הזמן אנשים גיבורי חיל ואעפ"י כן לא יערכו מלחמה נגד האומות שככה השביע אותם שלמה המלך הנביא בשם ה' ואמר השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. הנה אמר לבנות ירושלים אם תהיו בגלות בין האומות אל תעירו ואל תעוררו עמהם מלחמה מפני אהבת ארץ ישראל עד שתחפץ עד שיהיה רצון וחפץ ה' יתברך בכך וישלח לכם המשיח כדרך ששלח משה למצרים ואמר כה אמר ה' פקד פקדתי אתכם ואז ידעו שרצון הקב"ה שיאספו עצמן מכל ארבע פינות העולם ויהיו אז לעם גדול ועצום ליקח ארצם מיד הישמעאלים...


ר' יחיאל ברי"ל היה מתחילה נגד רוח יישוב ציון ולאחמ"כ הפך לחובב ירושלים מובהק, ומסר נפשו והוליך עשרה ראשוני יישוב עקרון לא"י, וכל המשתמע מכך, ואף נזנח מספרי היסטוריה, עד שבא בימינו איש חשוב והו"ל באנגלית ס' the rebels in the jewish land ומספר כל מה שעבר.

מעניין מי היא יעקב טאפאראווער,

[יתר10]

יעויין בספר שלטי הגיבורים לרבי אברהם משער אריה [פורטלאונה], דפו"ר מנטובה שע"ב, ... כנראה ששלטי הגיבורים הזה הוא הספר הראשון בעברית שבו הוכנסו סימני שאלה

הלום ראיתי רמב"ם דפוס ונציה שנת שלד ובו כבר מופיעים סימני שאלה

[הקיק]

ייש"כ ותודה.
דרך אגב, הרחיב בעניין סימני הפיסוק מיודענו פרופ' רי"ש שפיגל בספרו עמודי הספר העברי בכרך השלישי ('בשערי הדפוס') עמ’ 414 ואילך.

[תולעת-ספרים]

ראיתי פעם באיזה קונטרס (או ספר) מרבי ברוך מסערט-וויזניץ שכתב שם כי חותנו (בזיווג-ראשון) הרה"ק מהרי"ד מבעלזא חיבב מאוד את הספר הזה.

[טריד בגירסיה]

מעניין שבשנת ה'תרל"ז הוציא לאור הרב יחיאל ברי"ל (בצעירותו תלמיד המלבי"ם ואח"כ מו"ל הירחון המפורסם הלבנון ושליחם של רבני חבת ציון בפעולות לישוב א"י) את הספר "באר הגולה". ספר זה נשלח אליו ע"י הרה"ג רבי יעקב טאפראווער אשר העתיקו מכתב יד אשר מצא בבית עקד הספרים בליפסיא. כמו כן נוספו לספר מראה מקומות והערות מאת הרה"ג ראובן הכהן ראפיפורט מטארנאפאל).
והיא כעין קיצור ספר שלטי הגיבורים

בהקדמת הספר מביא דברי רש"ז זק"ש שמשער שהמחבר הוא גם מחבר הספר "תבנית היכל" שאף הוא מצטט רבות מדברי השה"ג, ומה שבכל זאת נראה מתוך הספרים שהם מחברים שונים - הוא כי ב"באר הגולה" צטט הרבה יותר משה"ג וקטעים רבים צטט אפי' אות באות, ולכן הוא נראה יותר משכיל מאשר בספרו "תבנית היכל".
והמעתיק ר' יעקב טאפאראווער כותב שם שמחבר הבאר הגולה השמיט הרבה דברים שהגה מדעתו השה"ג או שהאריך ביותר ונטה מענין החיבור, ותוכו אכל קליפתו זרק.