פורום אוצר החכמה

אילו ראשונים היו ערים לקיום של הפרשי שעות בעולם? האם יש ראיה שהרמב"ם היה ער לכך?
(טבעי לכרוך את זה עם הידיעה שהעולם כדורי, אבל זה לא כל כך מוכרח).

בספר הזוהר יש התבטאות, בשעה שכאן אור בצד השני חושך. משהו כזה.

חד ברנש כתב:בספר הזוהר יש התבטאות, בשעה שכאן אור בצד השני חושך. משהו כזה.

ח"ג י, א.

סליחות כתב:אילו ראשונים היו ערים לקיום של הפרשי שעות בעולם? האם יש ראיה שהרמב"ם היה ער לכך?
(טבעי לכרוך את זה עם הידיעה שהעולם כדורי, אבל זה לא כל כך מוכרח).

ברור שהרמב"ם ידע על זה. וזה מוזכר בראב"ע.

סליחות כתב:אילו ראשונים היו ערים לקיום של הפרשי שעות בעולם? האם יש ראיה שהרמב"ם היה ער לכך?
(טבעי לכרוך את זה עם הידיעה שהעולם כדורי, אבל זה לא כל כך מוכרח).

הרמב"ם מעיד על עצמו שהיה ישן רק חצי שעה ביממה

הרמב"ם כותב על זה מפורש לגבי חדש, שבארצות רחוקות צריך לבדוק שעבר חצות לפי שעון ירושלים.

וכמובן כל הראשונים של קו התאריך המפורסמים. בבעל המאור וכל אלו שהביאו אותו. הרי כל הפירוש מבוסס על הפרשי השעות.

אם הספורנו נחשב לראשון - בפירושו לתורה ויקרא כג ג - "שבת היא לה'" הוא היוצר אור ובורא חשך קובע אותם בכל מושבותיכם. אף על פי שתשתנה תחלת היום והלילה כפי השתנות האורך בגלילות מתחלפות ועם זה היתה השבת הראשונה משוערת כפי איזה אורך מיוחד בהכרח מכל מקום תהיה תחלת השבת וסופה בכל אחד מהגלילות ליושביו כפי התחלת היום והלילה בגליל ההוא:

האם ידוע על מישהו שלא ידע את זאת?
ומ"מ הרמב"ם ודאי היה בקיא באסטרונומיה כנראה מהל' קידוש החודש.

ייש"כ לכולם על התשובות המועילות.

קמנו ונתעודד כתב:האם ידוע על מישהו שלא ידע את זאת?
ומ"מ הרמב"ם ודאי היה בקיא באסטרונומיה כנראה מהל' קידוש החודש.

ההנחה היא שכל מי שסבר שהעולם הוא שטוח סבר שאין הבדל בזמנים.
יש אומרים שחלק מחז"ל שסברו שהוא עגול (כמדו' שמובא כן בירושלמי ובזוהר) וחלק מחז"ל (בעקבות שיטות 'מדעיות' בזמן ההוא) סברו שהוא שטוח. ואולי אף חלק מהראשונים חלקו בזה.
בכל אופן עבר זמן רב עד שהובן באמת איך העולם נראה כמו שאנו מכירים אותו בימינו. לא נראה שיש חולק בזה.
ההסקה מכך שהרמב"ם הבין באסטרונומיה ולכן הוא חשב כך - לכאורה לא נכונה. יש בדבריו כו"כ דברים שנחשבים לא נכונים בימינו. בקיאות באסטרונומיה בימים ההם לא הייתה ערבה לכך שהבקי הניח שהעולם עגול או שיש הפרשי זמנים.

מקדש מלך כתב:הרמב"ם כותב על זה מפורש לגבי חדש, שבארצות רחוקות צריך לבדוק שעבר חצות לפי שעון ירושלים.

וכמובן כל הראשונים של קו התאריך המפורסמים. בבעל המאור וכל אלו שהביאו אותו. הרי כל הפירוש מבוסס על הפרשי השעות.

היכן הרמב"ם הזה?
(ראיתי מ"ש במאכ"א פ"י ה"ב: החדש כיצד כל אחד מחמשה מיני תבואה בלבד אסור לאכול מהחדש שלו קודם שיקרב העומר בט"ז בניסן שנאמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, וכל האוכל כזית חדש קודם הקרבת העומר לוקה מן התורה בכל מקום ובכל זמן בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, אלא שבזמן שיש מקדש משיקרב העומר הותר החדש בירושלים, והמקומות הרחוקין מותרין אחר חצות שאין בית דין מתעצלין בו עד אחר חצות, ובזמן שאין בית המקדש כל היום כולו אסור מן התורה, ובזמן הזה במקומות שעושין שני ימים טובים החדש אסור כל יום י"ז בניסן עד לערב מדברי סופרים.)

פירוש המשניות להרמב"ם מנחות פרק י:

ר' מאיר אומר שאסור להם לעטר את השוקים בקלי וקמח, לפני הקרבת העומר, שמא ישלחו ידם ויאכלו ממנו לפני ההקרבה, ולפיכך אמר שלא כרצון חכמים. ור' יהודה אינו חושש לחששא זו לפיכך אומר כרצון חכמים. והלכה כר' מאיר. ונאמרו באסור אכילת החדש שני פסוקים, אמר עד עצם היום הזה, ואמר עד הביאכם את קרבן אלהיכם. שבזמן שבית המקדש קיים אינו אסור אלא לפני הקרבן. וכאשר קרב העומר הותר אכילת החדש מיד, ואנשי המקומות הרחוקים אוכלים מאחר חצות יום ששה עשר לפי שהם יודעים בודאי שבאותו העת כבר קרב העומר כמו שאמר מפני שיודעין שאין בית דין מתעצלין בו, ולפיכך אני אומר שצריכים לשמור על חצות יום ירושלם לא חצות היום אצל אנשי אותו המקום, לפי שאפשר שיהיה לפני כן או אחרי כן, ויודע דבר זה בידיעת אורך הארצות כפי שהוא מפורסם אצל התוכנים

סליחות כתב:ההסקה מכך שהרמב"ם הבין באסטרונומיה ולכן הוא חשב כך - לכאורה לא נכונה. יש בדבריו כו"כ דברים שנחשבים לא נכונים בימינו. בקיאות באסטרונומיה בימים ההם לא הייתה ערבה לכך שהבקי הניח שהעולם עגול או שיש הפרשי זמנים.

כמדומני שמפרקי האסטרונומיה בהלכות קידוש החודש ברור שהרמב"ם ידע זאת (אם כי איני זוכר אם זה כתוב שם באופן שגם מי שלא מבין בזה ייווכח שברור שהרמב"ם ידע זאת).

ראשונים נוספים שידעו זאת: ראב"ח רז"ה וריה"ל. וכן "יסוד עולם" (שגם הוא מזמן הראשונים אבל איני יודע אם אפשר להחשיבו בעצמו כאחד מרבותינו הראשונים).

מקדש מלך כתב:פירוש המשניות להרמב"ם מנחות פרק י:

ר' מאיר אומר שאסור להם לעטר את השוקים בקלי וקמח, לפני הקרבת העומר, שמא ישלחו ידם ויאכלו ממנו לפני ההקרבה, ולפיכך אמר שלא כרצון חכמים. ור' יהודה אינו חושש לחששא זו לפיכך אומר כרצון חכמים. והלכה כר' מאיר. ונאמרו באסור אכילת החדש שני פסוקים, אמר עד עצם היום הזה, ואמר עד הביאכם את קרבן אלהיכם. שבזמן שבית המקדש קיים אינו אסור אלא לפני הקרבן. וכאשר קרב העומר הותר אכילת החדש מיד, ואנשי המקומות הרחוקים אוכלים מאחר חצות יום ששה עשר לפי שהם יודעים בודאי שבאותו העת כבר קרב העומר כמו שאמר מפני שיודעין שאין בית דין מתעצלין בו, ולפיכך אני אומר שצריכים לשמור על חצות יום ירושלם לא חצות היום אצל אנשי אותו המקום, לפי שאפשר שיהיה לפני כן או אחרי כן, ויודע דבר זה בידיעת אורך הארצות כפי שהוא מפורסם אצל התוכנים

לכאורה קשה קצת מדוע לא כתב דבר זה גם בחיבור (ואף שאינו מפורש בדברי חז"ל היה לו לאמרו בפתיחת "אומר אני" כדרך שעשה בפירוש המשנה), ואולי יש מזה סייעתא לסברת הגר"י מרצבך זצ"ל שמבחינה הלכתית לא מתחשבים בזמן במציאות אלא בזמן של כל מקום בנפרד (ודבר שנעשה אחר חצות נחשב למאוחר מדבר שנעשה לפני חצות אף כשבמציאות הסדר הפוך) [כוונתי שאולי הרמב"ם חזר בו].

מקדש מלך כתב:פירוש המשניות להרמב"ם מנחות פרק י:

ר' מאיר אומר שאסור להם לעטר את השוקים בקלי וקמח, לפני הקרבת העומר, שמא ישלחו ידם ויאכלו ממנו לפני ההקרבה, ולפיכך אמר שלא כרצון חכמים. ור' יהודה אינו חושש לחששא זו לפיכך אומר כרצון חכמים. והלכה כר' מאיר. ונאמרו באסור אכילת החדש שני פסוקים, אמר עד עצם היום הזה, ואמר עד הביאכם את קרבן אלהיכם. שבזמן שבית המקדש קיים אינו אסור אלא לפני הקרבן. וכאשר קרב העומר הותר אכילת החדש מיד, ואנשי המקומות הרחוקים אוכלים מאחר חצות יום ששה עשר לפי שהם יודעים בודאי שבאותו העת כבר קרב העומר כמו שאמר מפני שיודעין שאין בית דין מתעצלין בו, ולפיכך אני אומר שצריכים לשמור על חצות יום ירושלם לא חצות היום אצל אנשי אותו המקום, לפי שאפשר שיהיה לפני כן או אחרי כן, ויודע דבר זה בידיעת אורך הארצות כפי שהוא מפורסם אצל התוכנים

יישר כוח גדול!

עץ הזית כתב:

מקדש מלך כתב:פירוש המשניות להרמב"ם מנחות פרק י:

ר' מאיר אומר שאסור להם לעטר את השוקים בקלי וקמח, לפני הקרבת העומר, שמא ישלחו ידם ויאכלו ממנו לפני ההקרבה, ולפיכך אמר שלא כרצון חכמים. ור' יהודה אינו חושש לחששא זו לפיכך אומר כרצון חכמים. והלכה כר' מאיר. ונאמרו באסור אכילת החדש שני פסוקים, אמר עד עצם היום הזה, ואמר עד הביאכם את קרבן אלהיכם. שבזמן שבית המקדש קיים אינו אסור אלא לפני הקרבן. וכאשר קרב העומר הותר אכילת החדש מיד, ואנשי המקומות הרחוקים אוכלים מאחר חצות יום ששה עשר לפי שהם יודעים בודאי שבאותו העת כבר קרב העומר כמו שאמר מפני שיודעין שאין בית דין מתעצלין בו, ולפיכך אני אומר שצריכים לשמור על חצות יום ירושלם לא חצות היום אצל אנשי אותו המקום, לפי שאפשר שיהיה לפני כן או אחרי כן, ויודע דבר זה בידיעת אורך הארצות כפי שהוא מפורסם אצל התוכנים

לכאורה קשה קצת מדוע לא כתב דבר זה גם בחיבור (ואף שאינו מפורש בדברי חז"ל היה לו לאמרו בפתיחת "אומר אני" כדרך שעשה בפירוש המשנה), ואולי יש מזה סייעתא לסברת הגר"י מרצבך זצ"ל שמבחינה הלכתית לא מתחשבים בזמן במציאות אלא בזמן של כל מקום בנפרד (ודבר שנעשה אחר חצות נחשב למאוחר מדבר שנעשה לפני חצות אף כשבמציאות הסדר הפוך) [כוונתי שאולי הרמב"ם חזר בו].

הרמב"ם לא הביא בחיבורו כל חידוש הלכתי שהתחדש לו בימי חייו. והרי ניתן לומר להיפך, שאם היה חוזר בו מדבר כה פשוט והיה ממציא משהו מחודש, היה לו לכתוב זאת ביד החזקה. מה שאין כן כעת שהעתיק את לשון הגמרא בלי להתייחס (וגם במנחת חינוך מביא את הרמב"ם הזה בפשיטות כדבר ברור ולא התעורר לטעון שהמשנה תורה מכחישו).

ואיפה סברת הגר"י מרצבך כתובה?

מלשון הרמב"ם בפירוש המשניות נראה שהוא נקט שדבריו הם חידוש מצד שהם נגד פשטות לשון חז"ל, ולפיכך מכך שבחיבור הוא הביא את לשון חז"ל בלי שינוי נראה שהוא חזר בו מחידוש זה.
כמדומני שסברת הגר"י מרצבך כתובה בספרו, ואין הספר תחת ידי כדי לחפש ולציין מראה מקום מדוייק.

עלה יונה עמ' נ"ז

יעוין בזה גם פרשת דרכים דרך העצב ד"ה והנה אנחנו נאמין אמונה שלמה בא"ד, ובמהדורת ר"י אוחנה ירושלים תשנ"ב עמ' רנח הערה 75.

אבן עזרא פ' וישלח כתב עה"פ ויזרח לו השמש והוא צולע על ירכו וז"ל ושואלים ישאלו מה טעם 'ויזרח לו השמש', והלא ברגע אחד זורחת בכל העולם. ושאלתם תהו, כי עת זרוח השמש בכל מקום ישתנה. והנה בין ירושלים ובין זאת המדינה שחברתי בה זה הפירוש, ושמה לוק"א, שעה ושליש שעה, וברוחב י"ב מעלות, וזה הדבר ברור בלא ספק. ופירוש 'והוא צולע', שהיה הולך על צלעו האחת. וטעם 'על כן', זכר לדבר, עכ"ל.