מדברי אבא מארי שליט"א
- פסקי תוספות.jpg (138.75 KiB) נצפה 1034 פעמים
זה לשון פסקי תוס' לברכות אות כ: 'פרשיות המועדות'. ולא נתברר מאי קאמרי. [הנוסף בסוגריים בדפוסים החדשים הוא הוספת מדפיסי וילנא ואינו מבעל הפסקים]. דבר אחד ברור: לפני בעל פסקי תוספות היה דיבור מסויים של תוספות, שנתבאר בו דין פרשיות המועדות לענין שמו"ת - שהרי בנושא זה של שמו"ת עוסקים הסימנים שלפני ואחרי סימן דנן - וליתיה לאותו דיבור לפנינו, אלא שאין אנו יודעים מה היה תכנו של אותו דיבור. [ולא דבר רק הוא, נמצאים שם סימנים נוספים שהם קיצור של דיבורי תוספות שאינם לפנינו. כגון סי' יז שהוא קיצור של תוספות שנדפס בש"ס ד' שונצינו, ונשמט בד' ויניציאה ובשסי"ן שלנו שהם העתקי ויניציאה].
אבל דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר: מצינו לאגודה במסכת ברכות סי' יח שכתב: סבר לאשלומי פרשיית [צ"ל פרשייתא] במעלי יומא דכיפורי. י"מ דכולי [צ"ל דכולא] שתא, פירוש שבתות המועד. משמע דצריך לחזור פרשיות של יום טוב.
הלשון 'י"מ' [=יש מפרשים] הוא כנראה משובש וצ"ל י"ג [=יש גורסים]. ונראה שגירסת האגודה אכן היתה 'סבר לאשלומי פרשייתא', כמו שהעתיק בפתח דבריו, ועל זה כתב שיש גורסים פרשייתא דכולא שתא, כגירסת ספרים דידן, ופירוש גירסא זו לדעתו הוא: כל פרשיות השנה כולל של יו"ט.
ונראה שמקור דבריו של האגודה הוא תוספות, שהרי בעל האגודה מקורותיו הם בדרך כלל שלשה לפי סדר זה: א. תוספות; ב. מרדכי; ג. רי"ף, ומעט מזעיר נמצאים בו דברים שאינם ממקורות אלו, וכיון שלא נמצאת הלכה זו לא במרדכי ולא ברי"ף, הדעת נותנת שמקורה בתוספות. והן הן התוספות שהיו לפני בעל פסקי תוספות. וזכינו לדין שחובת שמו"ת בפרשת המועדים מקורו גם בתוספות וגם באגודה.
בד' וילנא הוסיפו בפסקי התוספות: 'זה לפי גירסת הערוך פרשיות דכלה אשר דרשו אז מהלכות המועד והוא בתוספות רבי יהודה חסיד'. ולא היא, מדברי האגודה אנו למדין שכונת התוספות לפרשיות המועדות ולא לפרשיות השבוע של השבתות שדרשו בהן מעניני המועדות. ובשסי"ן החדשים [וילנא החדש ועוז והדר] הדפיסו פירוש ל'פסק' הזה [ולא נודע מי בעל דברים] פירוש המבוסס על ראשי תיבות מוזרים ובלתי שכיחים. ועל כגון דא כבר כתב הרד"צ הילמן בישורון ו עמ' תשפא: 'לא נמצא ראשי תיבות של ביטויים שאינם שכיחים מאד בשום מקום בדפוסים הישנים ובכל כתבי הידות של התלמוד וספרי הראשונים הנמצאים בבתי עקד הספרים'. ותו לא מידי.
ולעיקר הדין - הנמוקי יוסף בסוגיין ז ע"ב כתב 'פירוש פרשיותיו אותה פרשה שהצבור עיסקין בה באותה שבת ואפי פרשיות המועדות'. אבל הב"י בסי' רפה הביא מתרה"ד בכתבים ובפסקים דא"צ להשלים פרשיות המועדות. וכ"פ בשו"ע שם סע' ז. ויש להתפלא שלא הזכיר התרה"ד את דעת האגודה.