שמשון כתב:לכבוד חכמי הפורום הי"ו
בקשר לחוברת שאני עסוק בעריכתה, נחוץ לי מידע, מראה מקומות וסיפורים על גדולי ישראל שכתביהם אבדו/נשרפו או שעדיין מונחים אי שם ולא הודפסו
בתודה מראש על כל פיסת מידע שתתקבל.
חיפשתי כעת משהו בפרויקט השו"ת (בר אילן) ונקלע לידי תשובה זו, (שו"ת לבושי מרדכי יורה דעה מהדורא תניינא סימן קלח) אולי יהיה לעזר.
פתיחת הקבר כדי לקיים צוואת המת
יראה בנחמה ונחמת ציון ועריה שובע שמחות ורב ברכות על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול וכו' מו"ה יוסף הכהן [שווארטץ] נ"י בק"ק באניהאד יצ"ו
אחדש"ה, יקרת מכתבו בא לידי בעתו ובזמנו, וגם אני שמעתי מצערת בני ישראל, שמועה שמעתי ותרגז בטני, כי צדיק אבד גאון ישראל מאורן של ישראל זצללה"ה זי"ע. ועתה באתי במ"ש נפשו היפה ע"ד כי כמה פעמים צוה למעכ"ת כי יניחו את הכתבים שלו [מה שנדפס מהם] בקברו, וכן היו מוכנים כרוכים יחד על דרך זה. ומפני בהילת הזמן היום קצר ערב יום טוב נשכחו לעשות כנ"ל, מהו שיעשו לעת עתה אם יש מקום לפני הקבר, או להמתין עד המעמד המצבה יהא אפשר להניחו שם.
הנה אם כי שמעתי מכיוצא בזה, אבל לא ראיתי בספר כצוואה זאת, רק בספר יסוד יצחק על הלכות מילה מאיש קדוש שו"ב במדינות גאליציען אשר צוה כן, באמרו על אשר היה ברצונו למסור דבריו הקדושים שהיו בכתובים להגאון הקדוש בעל המחבר ישמח משה, שהי' אז רך בשנים, ולא היה דעתו עוד לגשת אל הקודש ולעסוק בנסתרות, על כן היה משמיט עצמו, ואמר המחבר להעומדים עליו עת פטירתו אם דבריו אינם מתקבלים בעולם הזה, יהיו מתקבלים בעולם הבא, ולפני קבורתו צוה הגאון הק' מהר"מ ט"ב זצ"ל זי"ע להעתיק הכתבים ולהניחם בקברו, והמכתבים נתנו בדפוס.
והנה בתשובת הרשב"א [ח"א] סי' שס"ט, שם השאלה בראובן שצוה להוליכו לבית קבורת אבותיו, ומפני אונס לא ניתן להוליכו למקום וקברוהו במקומו, ונשאל שם אם מותר לפנותו ולשפוך עליו מים משום עיכול להנ"ל, והשיב שאין בזה משום בזיון ולא משום צער. ודייק בתשו' מרן חתם סופר ח"ו סי' ל"ז, דסלקא דעתך דהוא לא צוה רק להוליכו, אבל לטלטלו ממקום למקום אחרי שקברוהו, זה לא אסיק אדעתיה. ועל דבר זה השיב, שאין כאן משום בזיון, כיון שכן צוה וזה כבודו, והביאו בדרכי משה [יו"ד] סי' שס"ג [אות א']. ומעתה בנדון דידן לא אדע אם לדמות מילתא למילתא, דשם הביא הרשב"א דברי הירושלמי [מועד קטן פ"ב הל' ד'] שנוח לאדם במקום אבותיו.
ובתשו' מרן חתם סופר [שם] דייק דדברי הרשב"א אמורים מקמיה דאסיק מדברי הירושלמי, ורק מפני הצוואה מותר לעשות כן, ומצוה לקיים דבריו. אך לפי קוצר דעתי נראה כי תחילת דברי הרשב"א הן אמורים על שפיכת הסיד, שאין בזה משום בזיון ולא משום צער, כי החנוטים עושים, וכפל דבריו שאין בזה משום בזיון ולא משום צער, משמע דרק עלה קאי. ולענין היתר טלטול ממקום נסתייע מהירושלמי ומשום כבודו. ומי יימר כי צוואה זו של הנחת הספרים חמורה כל כך משום כבודו, כיון שלא מצינו כיוצא בזה, ורק מה שכתב בסי' הנ"ל יהי' ג"כ אמתלא כמ"ש לעיל. ובנדון זה וודאי אין שייך אמתלא, כי כבר נתקבלו ספרי דבי רב בכל תפוצות ישראל להלכה ולמעשה כנודע. ואפשר דשב ואל תעשה עדיף, כלומר להמתין עד שיעמידו המצבה ואז יקיים צוואתו, ויהיה אפשר בלא קבורה.
וידוע מחלוקת תשובות אחרונים בענין פתיחת הקבר לצורך, דהמחבר סי' שס"ג [סעי' ז'] אוסר אפי' בטענות העוררין ויורשין, ובשם הגאון מוה"ר גרשון [בעל עבודת הגרשוני, מובא בסוף חוות יאיר בתשובה ממוהר"ד אופנהיים] הביאו פתחי תשובה שם [ס"ק ז'] שאוסר בגדול מפני פחד הדין, אפי' בשכחו להלבישו אחד מהתכריכים. ואפשר דהוא הדין בנידון זה. ואני איני מחליט, רק אם עוד גדול ההוראה יסכים בזה.
רק באתי להעיר ממה שכתב בתשו' באר שבע סי' מ"ג, שהחמיר בגניזת ספרי קודש אפי' בגמרות ואגדות, לנהוג כמו שכתב ביו"ד סי' רפ"ב סעי' יו"ד, ובאו"ח סי' קנ"ד [סעי' ה'], דהיינו לטומנן בכלי חרס. והביא במגן אברהם ס"ק ט' שם. ובתשו' כנסת יחזקאל סי' ל"ז, דעתו גם בכלי עץ שפיר דמי. וכן הסכים בחדושי חתם סופר שם [ד"ה במחבר סעיף ה'], דבלא זה הוה כמאבד כתבי וספרי קדש, כמ"ש הר"ן בפ' בני העיר במס' מגילה [ח' ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה הני זבולי]. וכן יעשה ולא יאונה למעכ"ת נ"י שום עון, דאפשר דהיה זמן בהול ולא היו נשמרים לעשות כהלכה. ואפשר דנוהגים שם בארון שלם דהיה כפל.
וד' יגדור פרצותינו ופירצת עמו ישראל וירחם על שארית הפליטה, הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו