חייבי כריתות שלקו נפטרו - כמה ילקו ויפטרו?

[סוקר]

תנן במכות כג, א: חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן.

נשאלתי, אחד החייב כמה כריתות כמה ילקה ויפטר? על כל עבירה ועבירה או די בהלקיה אחת?

חשבתי את עצמי למומחה לחיפושים באוצר החכמה, ואת אוצר החכמה למקום בו יש תשובה לכל שאלה. כנראה שלפחות אחת משתי האפשרויות אינה נכונה. משום שאיני מוצא דבר!

[אדמו''ר]

תנן במכות כג, א: חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן.

נשאלתי, אחד החייב כמה כריתות כמה ילקה ויפטר? על כל עבירה ועבירה או די בהלקיה אחת?

חשבתי את עצמי למומחה לחיפושים באוצר החכמה, ואת אוצר החכמה למקום בו יש תשובה לכל שאלה. כנראה שלפחות אחת משתי האפשרויות אינה נכונה. משום שאיני מוצא דבר!

בתור חוקר היית מזמן צריך להגיע למסקנה, הטעם שלא מצאת מי שמדבר על זה באוצר החכמה, הוא משום שאין כאן שום דיון. הדבר פשוט וברור כמו שעל לאו אחד לוקים ארבעים ועל שני לאוים לוקים שמנים, כך על כריתות אחת, אם בא ליפטר במלקות, יפטר בארבעים ועל שני כריותיות ב80

[איש_ספר]

שאלה מעניינת, כי הרי אין כאן חיוב מלקות, אלא כלשון המשנה שם: כשלקה הרי הוא כאחיך. [ומהרלב"ח והר"י בירב נתעצמו אם צריך שיהיה גם חיוב מלקות, שבלא זה אין שום משמעות למלקות] וכידוע שחידוש הסמיכה נועד גם לפטור את האנוסים חייבי כריתות, אטו היו מלקין אותן בלי גבול?
ושמא יש לקשר עם הנידון המפורסם בתשו' נוב"י או"ח סי' ס"ה, כמה תיקוני תשובה צריך למי שעבר אותה עבירה כמה פעמים.
וישל"ע בסוגיא דמכנסנין לכיפה דמסקינן דאיירי בחזר ולקה ובחייבי כריתות, אם יש ראיה משם.

[איש_ספר]

אולי כדאי לחפש בקונטרס מקל חובלים שבעמודי אש אייזנשטיין.
[אגב לאחרונה מישהוא הוציא את הספר החשוב והצפוף הזה בסדר חדש]

[אורייתא!]

הרדב"ז כתב על הלכה זו:
כל מי שחטא ונקלה וכו'. איתא בכמה דוכתי ובסיפרי פ' כי תצא מלמד שכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן ר' חנינא בן גמלא אומר כל היום קורא אותו הכתוב רשע שנאמר והיה אם בן הכות הרשע אבל משלקה הכתוב קראו אחיך שנאמר ונקלה אחיך לעיניך: [וכן הביא המשך חכמה דברים כה ג]

אם כן: "כל היום קורא אותו הכתוב רשע" - משמע אפי' מהרבה עבירות שעשה.
"אבל משלקה הכתוב קראו אחיך" - משמע לקה קצת, דאל"ה מאי קמ"ל "כל היום".
כ"ז בדרך אפשר.

[איש_ספר]

הלשון כשלקה מוזכר גם במשנה, וכל דבריך סתומים וחתומים.

[אורייתא!]

הלשון כשלקה מוזכר גם במשנה, וכל דבריך סתומים וחתומים.

אני ראיתי את דברי המשנה והספרי דרך הרדב"ז. לכן מביא אני את לשון הרדב"ז.

ומדוע סתומים וחתומים דברי. אי אפשר לומר את אשר אמרתי בדרך אפשר?

[הבונה]

בא נחשוב אחרת
בכמה כריתות יענש?
לכאורה לא שייך יותר מאחת,
אם כן גם מלקות לא צריך יותר מאחת.
אלא שיש לי זכרון עמום שיש כן נפק"מ בכמה כריתות.
בחומר האיסור אם יש עליו כמה כריתות ודאי שחמור יותר מאשר לעבור על כרת אחת
רק כונתי גם לענין העונש עצמו.

[הבונה]

בינתיים מצאתי את דברי ר"י גיקיטליא ב"כללי המצוה" שמביא כמה דעות מהו כרת ובתוך דבריו כותב כדלהלן, ומשמע ששייך לומר כמה כריתות.

ולפיכך הוצרך לומר בספרא אין כרת אלא אבדן כלומר אל יעלה על הדעת כי כל מקום שנאמר בתורה "כרת" שהוא כליון הנפש ואפיסתה, שאילו היתה הכרת כליון הנפש ואפיסתה מה לי כרת אחת ומה לי מי שנתחייב מ"ח כריתות, שהוא הדין לכרת אחת או לכולן, והנה חכמים בכל מקום אומרים יש עובר עבירה אחת ונתחייב עליה כמה כריתות, ואם לשון כרת הוא לשון כליון ואפיסה אין הפרש בין כרת אחת לכריתות הרבה, ולפיכך הוצרכו לומר אין כרת אלא אבדן כלומר שהנפש נכרתת מצרור החיים ואובדת ממקומה ונדונית בגיהנם ומקבלת כל העונשין שנתחייבה על כל כרת וכרת בעודה אובדת, ועל כל הכריתות שנתחייבה מקבלת עונש ויסורין כפי שיעור חיובה, ועל זה שנינו באבות הכל נתון בערבון כלומר שאפילו נתחייבה הנפש ק' כריתות היא פורעת את כולן ואין בכאן דין קדימה אלא אפילו אחרון אחרון גובה ממנה החוב על כל כרת שנתחייבה.

[יצג]

אולי קצת סמך, שו"ת חתם סופר או"ח סי' קעה:
"נחזור להנ"ל עכ"פ לפטור מיסורי כרת סגי על כל בעילה להתענות ל"ט ימים, אפילו בימי החורף שקול יום הצום כמכה א' ברצועה בית דין, והיינו עם צירוף הבושה שיתבייש בוידוי ברבים, כי לולי כך אינו דומה סיגופו בסתר למכת ב"ד בפרהסיא שהרי קיי"ל [מכות כ"ג ע"א] כפתוהו על העמוד ורץ פטור מפני שהבושה כפרה, ש"מ שהבזיון שקול כמלקות, אך היכא שמתבייש ברבים יש לומר של"ט תענית שקולים כל"ט רצועות על כל ביאה וביאה,

[תוכן]

חייבי כריתות אפשר להתחייב פעמיים ונפקא מינה לקוברו בין רשעים גמורים. באשר כמה מלקות יש ללקות, הרי מן הסתם מכיון דחייבי כריתות לוקין, אז משלקה כל המלקות שהתחייב על כל הכריתות הרי נפטר מכרת.

[כהן]

כעת מצאתי בצ"פ כלאים עמ' 33 בטור השני שמביא מדברי התוס' בשבועות י"ז ד"ה אי שצריך מלקות לכל עבירה בפ"ע עיי"ש

אכן מחיפוש באוצר למדתי שיש שהוציאו מדברי התוס' דרק חיי"כ נפטרו ע"י מלקות ולא חייבי מיתות ביד"ש וא"כ אין ראיה מדברי התוס' ואולי יש ראיה הפוכה