אורייתא! כתב:מורה צדק כתב:ולנד"ד, קיבלתי כמה וכמה הודעות בפרטי שאענה לאורייתא על דבריו, ואמת היא שאני מעיין בדברים ובעז"ה אציג את תשובתי קבל עם ועדה בפורום מכובד זה.
הרב המורה...
מחכם אנו לתשובתך!
הדברים מובאים מעט בארוכה, ואדגיש את הדברים העיקריים, וכן אעלה קובץ להורדה בעז"ה.
לכבוד מעלת ידידינו הדגול
הנה אף שאין עיתותי בידי, אך אפנה מעט זמן בכדי לענות על דברי כת"ר.
בתחילה כתב כת"ר בלשון זו, "שלא ימצא ולו פעת אחת שכתב מרן בש"ע איזה דין, ומתוך דבריו נתבאר דלא כמו שכתב בבית יוסף, רצוני לומר, לא ימצא לעולם שנאמר שחזר בו מרן בשו"ע ממ"ש בב"י. עכ"ד. והזמין עליו המערערים על לשון זו, שגם לענ"ד אינה נכונה כלל וכלל, ובאמת הדר ביה לכל חסידיו, והודה בדבר שאפשר שישנם מקומות שחזר בו, אך בכ"ז עמד כעיקש לנסות ליישב דבריו, ואדרבה ינסה כבודו, אך ידע שבענייני הלכה, אין מסמנים את המטרה ומקיפים אותה בעיגול, אלא יש לבדוק לשורש הדברים ואז לראות מה עולה לדינא. ודוגמא, אין אדם יכול לומר, הריני מחליט שספק דאורייתא לחומרא מן התורה, ואז לחפש ראיות לכך, אלא עליו לעיין היטב בדברי הראשונים מהי דעתם, ואז אם יגיע למסקנה שזה באמת מדאורייתא מה טוב, אך ייתכן הדבר שיגיע למסקנא שזה מדרבנן (ומחמת פחד זה יש כאלה שאינם בודקים כראוי ומגיעים למסקנות שאינם נכונות, ובדרך עוברים ודורסים בדבר ראשונים ואחרונים להעתיק דבריהם בדילוג ובסילוף הדברים, ואכמ"ל).ותחילה אבסס את הדבר, שהחזרה מצוייה אצל מרן הש"ע, והדר ביה לכל חסידיו הללויה.
אפשרי הדבר שמרן חוזר בו, שכבר החזי'ק לנו ברכ'ה רבינו החיד"א (יו"ד סי' מז סק"ד), וזה לשונו הטהור, ו
אחשבה לדעת דאע"ג שמדברי מרן בבית יוסף משמע דלא כמ"ש בש"ע, אמת אגיד שכאשר עסקתי בכמה ענינים נסבר לבי בקרבי, שאפשר שמרן בעשותו ה"ש רוח על פניו יהלוך ברוח משפט, והדר מר משמעותיה אשר השמיענו בבית יוסף ובמשנה אחרונה ס"ל בפנים אחרות, ולפיהן ישיב מ"ש בש"ע, והקרוב אלי שבבדק הבית ביאר הכל, אלא שהן בעון אבדורי אבדור ונאבדו כמה קונטריסים מכתבי הקדש של בדק הבית. ע"כ. וכיו"ב כתב הגאון הבא"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' מג, שידוע שבכמה מקומות המצא ימצא שדעת מרן הבית יוסף נוטה לסברא אחת, ובש"ע חזר בו ונטה לסברא האחרת, ואנו אין לנו אלא דבריו שבש"ע.
וכמה דוגמאות לזה
באו"ח סי' שטז, כתב הטור בשם בעה"ת שאסור לנעול בשבת תיבה שיש בה זבובים, משום צידה, אלא יתן איזה דבר בין הכיסוי לתיבה בענין שיוכלו לצאת משם. והטור חלק ע"ז שהואיל ואינו מתכוין מותר. ומרן הב"י העיר מדברי התוס' (ביצה לו: ד"ה אלא), דבעינן שיהיה באופן דלא הוי פ"ר. וודחה דברי בעה"ת, דשאני דבורים שבמינן ניצוד, אבל זבובים שאין במינן ניצוד כל שאינו מתכוין שרי, אע"ג דפ"ר הוא. ומ"מ כיון דנפיק מפומיה דבעה"ת, והובא במרדכי, ולא חזינן מאן דפליג עלייהו, מי יקל ראשו שלא לחוש לדבריהם. ע"כ. ומ"מ בשלחן ערוך השמיט ד"ז מהלכה. וכתב בספר עולת שבת (סי' שטז סק"ה), שטעמו של מרן המחבר שהשמיטו מהש"ע, דס"ל כתה"ד דפ"ר בדרבנן שרי, וכמו שפסק בש"ע (סי' שיד ס"א). הילכך הני זבובים שאין במינן ניצוד ואין איסורן אלא מדרבנן כל שאינו מתכוין לצידה אע"ג דהוי פ"ר מותר. וכ"כ בשו"ת זכור ליצחק הררי (סי' פו), דמרן הש"ע הדר הוא לכל חסידיו ממ"ש בב"י לחוש לבעה"ת והמרדכי, ולכן השמיט ד"ז מהש"ע דס"ל דפ"ר בדרבנן מותר, וכדעת תה"ד.
עי' יו"ד סי' סט ס"ב דדעת מרן הראש"ל שליט"א בשו"ת יבי"א ח"ו יו"ד סי' ה' אות ב' דמרן הבית יוסף חזר בו.
ועי' ביו"ד סי' צה ס"א, שבבדק הבית כתב דאף מלכתחילה מותר לבשל בכלי חלב דבר שרוצה לאכול עם חלב, בש"ע נראה שחזר בו, וחשש לדברי האוסרים לבשל לכתחילה, ולכך כתב בש"ע לשון דיעבד, וכ"כ בכה"ח שם סק"א, ובאמת שאין הדבר ברור אם בדק הבית קדם לשלחן ערוך (ועי' שו"ת יבי"א ח"י יו"ד סי' נח אות טו ובעין יצחק ח"ג עמ' תקמח ובעמ' פט שיישב כמה סתירות בדבריו ע"פ בדק הבית, וכן עי' בשלחן המערכת מע' ב' אות ח' ובספר וזאת ליהודה סופר סי' יז עמ' ק' ובספרו שם בצלאל עמ' ריג).
וישנם עוד דוגמאות רבות, אך העלתי כאן דברים שעלו בזכרוני ברגע זה, ועוד חזון למועד.
ראייה שאפשרי הדבר שמרן חוזר בו
הנה כלל גדול בידינו, שאילולי מרן היה רואה דברי הראשונים היה חוזר בו, ולא רק בדברי מרן אמרינן כן, אלא בכל דברי הפוסקים, וכבר ידועים דברי הראב"ד בהשגה להקדמת היד החזקה לרמב"ם, שכתב להשיג על הרמב"ם שלא כתב מקורו, ועיקר ההשגה היא על עניין זה וזה לשונו הנצרך לנד"ד, סבר לתקן ולא תיקן כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו, כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם, והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר, וראייתו ממקום אחד, ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ע"כ. וגם הטור (חו"מ סי' כה) כתב בשם הראב"ד (ספר כתוב שם עמ' סד) שאם טעה בפסקי הגאונים שלא שמע דבריהם, ואילו שמע היה חזור בו, זהו טועה בדבר משנה. וע"ש בשם הרא"ש שאין בזה שינוי, ומה שפסק פסק. ובש"ך (שם ס"ק כא) כתב בשם מהר"ם אלשיך (תשובה סי' ל"ט) דאף דסברת מהרי"ק שלא כדעת התוספות וסמ"ג, לא יעלה על לב לומר דכיון דבתרא הוא נקטינן כוותיה, דלאו סברא היא, דאע"ג דגם בפוסקים נקטינן כבתראי כדכתיבנא, היינו כשראה האחרון דברי הראשון ולא חזר בו מקמיה דקמא, אבל אם לא ראה אותו ולא שמע סברתו, אדרבה אמרינן דהלכה כקמא, דשמא אם היה רואה האחרון דברי הראשון היה חוזר בו, והכי מחלק הרא"ש בתשובה, דוק ותשכח. וכיו"ב הביא עוד הש"ך (סי' מו ס"ק ט') בשם מור"ם בדרכי משה. וכן הביא בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תקמ, בשם מהר"י קולון ז"ל (שורש מ"ה) דרך כלל אומר שאם היה רואה תשובת הרמב"ם ז"ל שמא היה חוזר בו ממה שכתב. וכן הביא עוד שם בסי' תקסד ובח"ד סי' נד. וע"ע במ"ש בהקדמת שו"ת פאר הדור להרמב"ם הנד"מ.
והנה כתב מהר"א עזריאל בשו"ת כפי אהרן (ח"א אה"ע סי' יג), וכמה פעמים ישבנו על מדוכה זו עם עמיתנו הרב הפוסק (הרה"ג מהר"ם פארדו), והעלינו כי אין לזוז מקבלת הוראות מרן אף אם המצא ימצא איזה פוסקים מגדולי הראשונים אשר נגלו לנו אחר זמנו של מרן הקדוש ז"ל, לא נאמר שאילו היה מרן רואה דברי הראשונים הללו היה חוזר בו, כי לנו שקבלנו הוראות מרן לא יועיל זה. וה"ט כי לפני אחרוני הראשונים כגון המגיד משנה והר"ן והריטב"א היו גלויים כל דברי הראשונים, וכן דברי הגאונים היו גלויים לפני הרי"ף והרמב"ם, וממה שלא הזכירו דבריהם ש"מ דלא שמיע להו או שהיה להם פירוש אחר או גירסא אחרת בדבריהם, ולכן די במה שראו עיני קדשו של מרן ז"ל, הילכך אין לזוז מדבריו, ע"כ. אך מהר"ם פארדו רוח אחרת הייתה עמו, ובתשובתו הנדפסת בשו"ת שערי רחמים פרנקו (ח"א אה"ע סי' יג) כתב להיפך ממ"ש בכפי אהרן, וכ"כ בספרו צדק ומשפט (חו"מ ס"ס שלט). וכתב בשו"ת יבי"א בפתיחה לח"ה לסייע לדברי הגאון מהר"א עזריאל, ממ"ש רבינו יהונתן אייבשיץ בספרו הנורא התומים (סי' כה, קיצור תקפו כהן אות קכד), שחס ושלום לומר קים לי נגד הכרעת מרן המחבר והרמ"א, כי הכל בכתב מיד ה' השכיל על ידם, ורוח ה' נוססה בקרבם, להיות לשונם הזהב מכוון להלכה, אף בלי כוונת הכותב, כי חפץ ה' בידם הצליח. וכ"כ הגאון מצאנז בשו"ת דברי חיים (סי' קה), והגדול ממינסק בשו"ת אור גדול (סי' כז). אך דחה זאת, שמאחר שדברי הראשונים שנדפסו אחר דורו של מרן, לא נגלו לעיני קדשו, י"ל דאילו שמיע ליה הוה הדר ביה, וכמ"ש מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' מו ס"ק יא). ולכן הכל לפי הענין, שאם מרן מיקל בדאורייתא היפך הפוסק הראשון שמחמיר, יש לחוש בודאי לחומרא, ובדרבנן המיקל יש לו ע"מ שיסמוך. ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכן ראיתי שכתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"א או"ח סי' ט' אות כט), דלא אמרינן סב"ל להקל אפילו כנגד מרן, אלא במקום שהחולקים על מרן מצאו איזה סברא מחודשת שלא ראה אותה מרן ז"ל, ואפשר לומר דאילו היה שמיע ליה למרן סברא זו היה חוזר בו, ושכ"כ הרב ויען משה דף ב' ע"א (והב"ד בשו"ת יבי"א ח"ב או"ח סי' ח' אות י ט ובח"ג סי' טז אות ח'), וע"ש בחלק חו"מ סי' ה' דכתב דאף דקבלנו הוראות מרן, כיון שרבינו יונה לא ס"ל כדעת מרן, והוא מן הראשונים, אילו מרן היה רואה דבריו הוה הדר ביה. וכן הוא בשו"ת שואל ונשאל (ח"ח סי' ה', לט ופ"ד).
והנה מופת הדור,
הגאון החזון איש (מועד, סי' סז אות יב) כתב דאף דכ"כ הר"ח בדפוס ראם, לא ידענא אם אפשר לסמוך על הנדפסים מחדש, שכבר הפסיקה המסורה בינינו, ומלאכת ההעתקה כבדה מאד, ואין אנו יודעים מי המעתיקים, ואף ע"י זריזין ומדקדקים הטעות מצויה הרבה, וע"י איזה רפיון בדקדוק הדברים יוכל הדין להשתנות לגמרי, ולכן הפוסקים שלא הפסיקה המסורה בינם לבינינו בכל הדורות ששקדו עליהם חכמי דור ודור לשמרם ולנקותם צריכים אנו לחשוב את ספריהם ליותר דווקנית. וכ"ש כשאין ללמוד אלא מדקדוק הלשון שקשה לסמוך על החדשים, ע"כ. וכתב ע"ז בשו"ת יבי"א שם,
דמ"מ לאו כל דברי הראשונים בחדא מחתא מחתינהו, ועכ"פ נראה עיקר שיש להסתמך על הראשונים במקום שלא ראו מרן והאחרונים את דבריהם, וכדמוכח מד' החיד"א בכמה דוכתי, והוא ע"פ פסק הרמ"א בחו"מ (סי' כה ס"ב) בשם מהרי"ק, שכל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר, והאחרונים חולקים עליהם הלכה כהאחרונים, דמאביי ורבא הלכתא כבתראי, אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר, ונמצא אחרים חולקים בדינו, א"צ לפסוק כהאחרונים, שאפשר שלא ידעו דברי הגאון, ואי שמיע להו הוו הדרי בהו, ע"ש.
וסיים מרן שליט"א שמצוה רבה לטרוח ליישב דעת מרן הקדוש, וחלילה לדחות דבריו מהלכה, ומזקנים אתבונן שכמה עמלו וטרחו ליישב דעת מרן הקדוש בכל דבריו. והנראה שזה כוונת כת"ר, אך מ"מ יש להזהר מסימון המטרה, להחליט שאין כזה דבר שמרן חזר בו, והס מלהזכיר זאת.ובאמת שדעתו של שר המשפטים, הגאון מהר"ש משאש זצוק"ל, רבה של עיה"ק ירושלים תובב"א, שכתב בכמה מקומות בספרו שמש ומגן, שהכלל הזה שאילו ראה היה חוזר בו, לא נאמר על מרן, דנקטינן כוותיה אפילו נגד אלף פוסקים, אך אשתמטיתיה דברי מרן החיד"א בחיים שאל ח"א (סי' נו) וביוסף אומץ (ס"ס פ) שאילו היה רואה מרן תשובת הרמב"ם היה חוזר בו, וכך הייתה דעתו של הגאון מהר"י טייב בספר ווי העמודים (סי' רעב אות ד), הגאון מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה (ח"ב סי' קכד דף רב ע"ב), וכ"כ גאוני אלגיריא בהקדמה לשו"ת התשב"ץ בד"ה וכן בדברים, דאילו שמיע למרן תשו' הרשב"ץ היה פוסק כדבריו. וכן בשו"ת קול אליהו ח"ב (חאו"ח סי' טז), משכנות הרועים (מערכת בית הכנסת אות כג), שו"ת שמו יוסף בן ואליד (דף נג ע"ד), שו"ת ימי יוסף בתרא (עמוד קלז), שו"ת איש מצליח ח"ג (חאה"ע ס"ס א), שו"ת ויען משה (חלק חו"מ סי' ה), שו"ת שואל ונשאל חלק ח' (חאו"ח סי' ה), וכך הייתה גם דעת המשנה ברורה (סי' שא סעיף כה). ובשו"ת יבי"א ח"ז יו"ד סיא כא הביא כ"ז ותמה על מהר"ש משאש דאגב שטפיה לא עיין בזה כראוי.
והנה כתב הגאון ר' יעקב חיים סופר בספרו ברית יעקב (עמ' שי),
שלגבי מרן לא אמרינן כלל זה שכל דבריו נאמרו ברוח הקודש, ורוח ה' נוססה בו להיות דבריו מכוונים להלכה, ושכן קיבל מרבו הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל שכך אמר, חס ושלום לומר שהואיל ומצינו להראשונים שנדפסו דברים בימינו, שכתבו היפך ממה שפסק מרן, שאילו היה רואה מרן את דבריהם היה חוזר בו, שזה אינו, וכשהיה אחד שטען כנגדו שהוא חיפש ומצא בספרי הראשונים שנדפסו עתה מכ"י, שפסקו שלא כדעת מרן, היה אומר לו רבי בן ציון, חפש עוד בספרי הראשונים שנמצאו עתה ותמצא שיש שכתבו ג"כ כמרן (וכן מובא באור לציון יבמות כא. דף קטו ע"ב). וחזר ע"ז הגי"ח סופר עוד כמה פעמים בספריו הרבים, וכבר ענה ע"ד בשו"ת יבי"א (ח"י חו"מ סי' א'),
שלא בשמים היא, ולא אמרינן דמחמת רוח הקודש שנוצצה בו לא אמרינן כלל זה, ואף זקנו של החכם הנז' בכף החיים (סי' מו ס"ק מז) דחה דברי מרן שאין לברך ברכת הנותן ליעף כח, מפני מ"ש בברכ"י (ס"ק לא) דקים לן שאילו היה רואה מרן דברי האר"י היה חוזר בו ופוסק שיש לברך. ואטו דברי הראשונים שלא הביאם מרן בב"י, גריעי מדברי האר"י שהיה בדורו של מרן. וביותר מזה דעתו של הרב כה"ח (סי' תקפט ס"ק כג) הייתה שאילו היה רואה מרן תשו' מן השמים לגבי מצו"ע שהזג"ר היה פוסק כמותו.
ועוד האריך בזה בשו"ת יבי"א להוכיח שלא כדבריהם, וכתב שאילו היה יודע הגאון ר' בן ציון מכל האחרונים הנזכרים, היה חוזר בו, ולא היה מרהיב עוז לחלוק על דבריהם, וזכורני שכמה פעמים בהפגשו עמו בחיים חיותו, פנים אל פנים והייתי מעיר על דבריו בדרכי נועם, ע"פ דברי האחרונים, ברוב ענותו היה מטה אוזן קשבת לדברי ומודה על האמת, תנצב"ה. ועוד כתב שהיה מקדיש כל כוחותיו ועמלו ללמד את התלמידים בעיון בגמרא ובתוספות, ובזה השקיע את כל עולמו, והיה עמוס בשיעוריו, לילה כיום יאיר כחשכה כאורה, ומסובל ביסורין, כי היה ידוע חולי בשנותיו האחרונות, ולא היה לו זמן פנוי ללמוד חיפוש מחיפוש בספרי האחרונים, אף בדברים המצויים שהם הלכה למעשה, ולכן אף בספרו אור לציון כתב כמה פסקי הלכה הנוגדים לספרי האחרונים, כי דבריהם היו בהעלם מעינו עין הבדולח, לרוב טרדתו בתלמידים, ואין זה פלא שנעלמו מעיני קדשו פסקים רבים מהאחרונים אשר אנו הולכים לאורם, והסתמך על פלפוליו לפסוק מהם הלכה למעשה, ולכן אין לסמוך על פסקיו להלכה ולמעשה מבלי לעיין היטב בכל הלכה ממקורותיה בראשונים ובאחרונים, כי כמה מפסקיו הם נגד האחרונים. ומעתה גם מה שאמר דלגבי מרן לא אמרינן דאילו היה רואה דברי הראשונים, הוה הדר ביה, אין הדין כן, שהרי כל גדולי האחרונים כתבו היפך דבריו, ובלי ספק נעלמו מעינו הבדולח. וגם מ"ש בשו"ת עולת יצחק סי' עב להביא דברי הגרי"ח סופר בשם הגרב"צ ונסמך ע"ז לענין הלכה, ונתעלם מכל גדולי האחרונים הנזכרים,
ואת הנדחה והצולעה יקבץ. וכתב לתמוה עליו ביבי"א שם, וכן בח"ז או"ח סי' נג אות ז'.
וכמה דוגמאות בנדון זה דמרן היה חוזר בו, מה שעולה בזכרוני, אך יש עוד הרבה.
גבי יולדת תוך ג' ימים, אי חשבינן מקצת היום ככולו לענין אכילה ביוה"כ, עי' בזה בב"י ס"ס תרי"ז, ובשו"ת יבי"א ח"ז או"ח סי' נג אות ז' וח"י חו"מ סי' א' ד"ה והנה ידוע במה שכתב לתמוה על שו"ת עולת יצחק סי' עב.
מצינו לגבי ברכת המילה, שמנהג ירושלים שאבי הבן מברך להכניסו קודם ברכת המילה, וכדעת מהר"ם אשלקר בשם הגאונים, הרי"ף והרמב"ם, ושאילו היה רואה מרן הש"ע דבריהם היה פוסק כן בש"ע (ועי' במ"ש מהר"ש משאש, וענה ע"ד בשו"ת יבי"א ח"ז יו"ד סי' כא אות ז').
פצוע דכא ע"י חולי, עי' אה"ע סי' ה' ס"י ובשו"ת יבי"א ח"ז אה"ע סי' ח'.
לענין לא תחנם גבי ישמעאלי, עי' בשו"ת יבי"א ח"י יו"ד סי' מא אות ה'.
ואף שהארכתי בדבר שאינו כל כך נצרך לעניין, חשיבות דברים אלו גדולה מאוד, שבתוך הדברים יש כמה יסודות אשר יש לחזקם ולהפיצם ברבים. ועצם זה שרוב גדולי האחרונים דנו בזה, מוכיח הדבר שאפשרי הוא שמרן הבית יוסף יחזור בו ממה שפסק וישנה דעתו, ואף הסוברים שלא אומרים כלל זה על מרן הבית יוסף, אם יחזור הוא בעצמו, האם גם כן יאמרו כך.זה הדבר לעת עתה, ובעזרת ה' עוד אאריך עוד בדבר זה.