פורום אוצר החכמה

באחד מספרי הראשונים נאמר כך:
"הרע מקרבך", בגימטריא "זרע מרעים". כלומר, עקור וְשָׁרֵשׁ את זֶרַע מְרֵעִים בקרבך, בל ישתרש וַיַּתְעֵם את ישראל, הוא ובניו אשר ידמו לו.
עכ"ל.
כמובן, מדבר על הבנים העתידים להוולד.
ועתה אשאלה: האם מישהו מכיר מקור נוסף, מחז"ל ומראשונים, שסיבת 'ובערת הרע' היא גם משום שהבנים לא ימשיכו במעשי האב להתעות את ישראל?

הקרוב ביותר שמצאתי הם דברי רבינו בחיי דברים פרק יז ב:
עוד אפשר לומר שיכלול "מקרבך" מקרוביך, כלומר ובערת הרע מקרוביך, שאם רואה אדם בקרובו שהוא עושה עברה ראוי לו להכלימו לבא כנגדו ושתהיה בו ידו בראשונה, ושלא יחוס על כבודו ושלא יחפה עליו, כענין שכתוב: (תהלים טו, ג) "וחרפה לא נשא על קרובו".
אך באמת, דבריו שונים לגמרי מנושא דידן.

אודה לכל מי שיעזור.
רק אבקש, אל תסיטו את הדיון לנושאים צדדיים.

על איזה פסוק מדובר, בפרשת ראה או בפרשת תצא?

הפסוק מצוי 9 פעמים במקרא (בפרשיות הנ"ל), איני יודע בוודאות לאיזה פסוק כיוון המפרש, אך כנראה כוונתו לזה שנאמר על בן סורר ומורה (דברים כא כא).
קודם שפניתי לחכמי הפורום, בדקתי בכל המפרשים (הקלאסיים) על תשעת הפסוקים הנ"ל, ובאף אחד לא מצאתי את הדברים.

'ועשיתם -לו- כאשר זמם לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך' לו ולא לזרעו (מכות ב' א').
כמובן שלא נתכונתי אלא בדרך צחות, ובאמת מדוע אינך מגלה מי מן הראשונים הוא זה?

(מסתמא דברי רמב"ן בפי' לתורה נודעים המה, ותורפם דבמקומות שכתוב ובערת הרע כו' וכל ישראל כו' אין הורגים לגודל חטאם אלא ליסר הנשארים או להעמיד התורה על תילה כבזקן ממרה, ובזה דומה קצת למש"כ).

למאי נפק"מ איזה ראשון מדובר, הספר ממנו ציטטתי הוא כת"י.
והיכן כותב הרמב"ן כזאת?

למאי נפ"מ?
מה זו שאלה?

והרמב"ן טרחתי לחפש לכבוד החכם באשי, והוא בפרשת בן סורר ומורה, דברים כ"א י"ח.

תודה רבה על ההפניה לרמב"ן.
אבל זה אינו מספיק.

ועתה עיינתי שם, וראיתי שדבריו כלל אינם קרובים לענין.
לפיכך אבקש שוב מחכמי הפורום, שיסייעו בידי למצוא מקבילה/מקור ראוי.
בתודה מראש

חכם באשי כתב:באחד מספרי הראשונים נאמר כך:
"הרע מקרבך", בגימטריא "זרע מרעים". כלומר, עקור וְשָׁרֵשׁ את זֶרַע מְרֵעִים בקרבך, בל ישתרש וַיַּתְעֵם את ישראל, הוא ובניו אשר ידמו לו.
עכ"ל.
כמובן, מדבר על הבנים העתידים להוולד.
ועתה אשאלה: האם מישהו מכיר מקור נוסף, מחז"ל ומראשונים, שסיבת 'ובערת הרע' היא גם משום שהבנים לא ימשיכו במעשי האב להתעות את ישראל?

הקרוב ביותר שמצאתי הם דברי רבינו בחיי דברים פרק יז ב:
עוד אפשר לומר שיכלול "מקרבך" מקרוביך, כלומר ובערת הרע מקרוביך, שאם רואה אדם בקרובו שהוא עושה עברה ראוי לו להכלימו לבא כנגדו ושתהיה בו ידו בראשונה, ושלא יחוס על כבודו ושלא יחפה עליו, כענין שכתוב: (תהלים טו, ג) "וחרפה לא נשא על קרובו".
אך באמת, דבריו שונים לגמרי מנושא דידן.

אודה לכל מי שיעזור.
רק אבקש, אל תסיטו את הדיון לנושאים צדדיים.

יסלח החכם, אבל מנין לו למר לומר בפשטות שמדבר על הבנים העתידים להוולד?

ע"פ ההנחה של חכם באשי שמדובר בבן סורר ומורה, ברור שהכוונה לבנים שייוולדו.

לכאו' קצת קשה לומר כן, דיש להקשות מדברי הגמ' (ברכות י, א) גבי חזקיה,

וז"ל שם :"בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א"ל
משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד".

וא"כ אף שוודאי ובניו יעשו ברע, מ"מ יש ליתן להם להוולד, וממילא קשה על פי' הראשון הנ"ל.

מה שייכות מצאת לדברי הגמ' גבי חזקיה. דברי באשי, אם הבנתים נכונה, הם שעל האדם לשרש מקרבו את הרע למען לא יוולדו לו בנים רעים כאלה שיתעו את ישראל. היינו לא למנוע לידתם כפי שחזקיה ניסה למנוע לידת בניו, אלא למנוע זאת ע"י שישרש את הרע מעצמו ומקרבו.ולכאורה יש להמליץ על כך את דברי הרמב"ן במקום אחר בספר דברים (פכ"ט פס' יז) שאומר שיש לאדם לשרש מקרבו כל שרש מר ולהפוך עצמו למתוק ואז משרש מתוק לא יצא דבר מר, עי"ש.

אמנם כעת עיינתי שוב בדברי חכם באשי, וכנראה אכן לא הבנתים כראוי,
אמנם מ"מ עדיין מה שהבאתי קצת קשה, שמשם מוכח שאין לכאו' שאין לו לאדם לדאוג אודות מה שיקרה עם בניו, אלא זה דבר המסור בידי שמיים.
אמנם בכ"ז אין זו שאלה קשה כ"כ. ועדיין צ"ע.

בכל פעם שנאמר הציווי 'ובערת הרע' במקרא הוא בהקשר הריגת חוטא,
לפיכך ברור שפירושו של אותו ראשון "עקור וְשָׁרֵשׁ את זֶרַע מְרֵעִים בקרבך, בל ישתרש וַיַּתְעֵם את ישראל, הוא ובניו אשר ידמו לו", הם על הבנים העתידים להוולד, כי היכן שמענו, שכשאדם חוטא - הורגים את בניו (שנולדו כבר) עמו. הרי מקרא מפורש אומר: "בנים לא ימותו על אבות, כי איש בחטאו ימותו" (דה"ב כה ד)!
ברור שכוונתו, שהסיבה ל'ובערת הרע' היא גם משום שלא יוולדו רשעים נוספים. כי דרך הבנים להגרר אחרי מעשי אבותיהם, ואם לא יהרגו את אותו רשע - יוולדו לו ילדים, והם בעתיד יהיו רשעים ויתעו את ישראל.

ושוב אבקש, אל תסיטו את הנושא מעיקרו:
האם מישהו מכיר מקור נוסף, מחז"ל ומראשונים, שסיבת 'ובערת הרע' היא גם משום שהבנים (העתידים להוולד!) לא ימשיכו במעשי האב להתעות את ישראל?

תודה רבה מראש.

ראשונים כרגע אין בזכרוני, אבל אולי ניתן לסמוך לזה מה שמצאנו שמשה רבינו טרם שהרג את המצרי בדק ברוח הקודש שלא יצא ממנו טוב. וכן ראיתי שיש שמסבירים ששרה אמרה לאברהם להוציא את ישמעאל מביתה מפני שראתה בנבואה שמישמעאל לא יתגייר אף אחד ‏(כמובא בהרחבה באשכול אחר) הרי שכשמישהו נהרג ענינו מתוך ידיעה שטוב לא יצמח ממנו אלא רק רע. וממילא יש בזה ביעור הרע..
אפשר תאמר חידוד ואפשר תאמר שטות. אך אנסה להמשיך לתור.

אדרבה, מישמעאל יש להביא ראיה הפוכה, דכתיב באשר הוא שם. וכמו שדרשו חז"ל בר"ה טז ע"ב אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה. וע"ש שם בתוס' שהביא מב"ר אמרו מלאכי השרת רבש"ע מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר? אמר להם השעה צדיק הוא או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם באשר הוא שם איני דן את העולם אלא בשעתו.

יפה סמ"ק. יפה מאוד ותודה רבה.
דרך אגב, אם שינת את שמך, מדוע לא הלכת על 'גדול' וקראת את שמך: "סמ"ג"

כי אז לא הייתי משאיר שם וזכר לסמבוסק

ראיתך נכונה. אך ההבדל ברור, מה שאני כתבתי ביחס למשה שהרג את המצרי ושרה ששילחה את ישמעאל, ענינו כשעל פי דין התחייב לעשות עמם דין זה, משה להרוג המצרי ושרה לשלח את ישמעאל מעל יצחק, שכידוע היתה נביאה.
ומה שאתה אמרת, הוא היכן שהעונש אינו מגיע כעת. והוא כאשר ישמעאל התפלל ולא היה מצד עצמו ראוי למות, אז לא הורגים אותו מחמת צאצאיו אלא באשר הוא שם.
לכאורה דברי באשי אמורים באדם שנתחייב מיתה מצד עצמו, שבו אומרים ובערת הרע מקרבך, שיש לבערו ובפרט שיודעים שממנו יצא שורש רע. ולכאורה יש בזה דמיון לאמור כלפי ישמעאל והמצרי.