בדרך אגב, אביא בכאן את לשונו המעניין של המהר''ל, באר הגולה באר החמישי פרק ד:
בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ פד א), אמרה ההיא מטרוניתה לרבי ישמעאל ברבי יוסי ולרבי אלעזר בר שמעון, בניכם אינם שלכם. פירוש, שכריסם היה גדול כל כך, עד שאין יכולים נזקקין לנשותיהם. ואמרו לה, (שופטים ח, כא) "כי כאיש גבורתו". ואיכא דאמרי, אהבה דוחקת את הבשר. אמר רבי יוחנן, אבריה דרבי ישמעאל כחמת בת תשעה קבין. אמר רב פפא, אבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשה קבין. ואמרי לה, בת ג' קבין. דרב פפא גופיה כי דקולי דהרפנאי, עד כאן. ודבר זה נראה זר לכתוב זה בתלמוד דברים אלו. ואף כי כבר תמצא בתוספות למה נכתבו אלו דברים, אבל יש לך לדעת כי התוספות כתבו לאותם שאי אפשר להם להבין דברי חכמה, אבל האמת כי דברים אלו הם סתרי החכמה.
[והמהרלב''ח סי' קכ''ו נתחבט בגמ' זו וכ' שאין לנו בביאורו אלא כד' התוס', ובאמת ראוי לעיון, האם כל חכמי ישראל הבינו הסוגיות האלו כמו שכתב בספרו?]