הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' אוגוסט 18, 2011 5:43 pm
ג' בשם מרן הרב מפוניבז' מובא לבאר דין זה, מהו החילוק מהתחיל סעודתו ביום ר"ח וכדומה, דהנה זה ודאי שאם החתן והכלה הלכו להם בסוף הסעודה ודאי א"א שוב לברך ז"ב, וגם כאן החתן הלך לו וליכא עליה שם חתן עם כניסת ליל ח', ואיך אפשר לברך ברכת המזון. (בירור הלכה תנינא שם, חוט שני רבית קובץ ענינים בסופו עמ' קעה, דברי הרב ח"ב ליקוטי דברי הרב סי' מג בשם מו"ר הגר"נ נבנצאל שליט"א, ישמח לב עניני נישואין עמ' ל).
ד' בחוט שני שם הוסיף מדיליה לחלק, דשאני סעודת שבת דאזלינן בתר התחלת סעודה דלגבי שבת סגי מה שנקרא סעודת שבת אף שהשבת כבר יצאה, משא"כ לגבי שבע ברכות לא סגי בסעודת חתן אלא בעינן ימי המשתה, וכל שהחתן לא נמצא, או שהחתן נמצא וימי השבע ברכות עברו תו לא מיקרו ימי משתה, ואין מברכין שבע ברכות.
ומעין סברא זו מצינו כבר בדברי הגר"ש קלוגר במקו"א בתשובותיו (שו"ת שנות חיים סי' קה), דגם לענין הזכרת יעו"י, אם כבר התפלל ערבית שוב אינו מזכיר ר"ח בברכת המזון, אע"פ שהתחיל מבעוד יום, דלענין קדושת היום הענין תלוי בתפילה, אבל לענין שבע ברכות מיד כשפנה היום שוב אינו שבעת ימי המשתה, והוי כאילו שהתפלל ערבית.
ה' ועוד סברא צידד מהרש"ק שם, דברהמ"ז הוא על הסעודה, וההזכרה היא חלק מברהמ"ז, אבל שבע ברכות אין עיקרם על הסעודה, ויש פוסקים שסוברים לברך גם בלי סעודה, ולכן גם לדידן דצריך סעודה דווקא, מ"מ היינו רק שנקבעו הברכות על הסעודה, אבל אין עיקרם על הסעודה, ולכן לא איכפת לן בזמן התחלת הסעודה, ובתר השתא אזלינן. ולסברא זו כיון מדעתו בשו"ת שבט הלוי ח"א סי' לט ועי' מש"כ בח"ג סי' צט.