ראיתי לא מזמן תיאור על ר' חיים (רצ"ב בלשון אנגלית. התרגום על אחריותי):
פעם, בשבת של ערב חנוכה (לפי החשבון יוצא או שנת תרנ"ה, או תרס"ח, או תרע"ה -גבש"ש) שלח ר' חיים השמש אל הכותב שלו - השוחט ר' נח שהיה חסיד סלאנים ות"ח גדול, שיבא אצלו במוצאי ש"ק מיד אחרי הבדלה, כי יש לו חידושים לרשום. כאשר הגיע, הקרא לפניו לכמה שעות ברציפות, כאשר ר' חיים הולך הלוך ושוב בחדר, ומדבר, ור' נח כותב ללא הפסק. כאשר הבחין ר' חיים שר' נח מתיגע, הוא הגיש לו כוס תה, ואח"כ חזר להקריא, ור' נח חזר לכתיבתו, עד שכתב שתים עשרה דפים שלמים.
פתאום הושיט ר' חיים את ידו אל השלחן ולקח את כל הדפים והתחיל לקרוע אותם לקרעים. טען ר' נח, למה להרב להטריח לקרוע אותם? תן לי הדפים ואני כבר אקרע אותם. כששמע זאת ר' חיים, התחיל לקרוע אותם לקרעים עוד יותר קטנים כדי לוודא שאף אחד לא יצליח להדביקן עוד.
ר' חיים רצה להמשיך, אך השעה היתה מאוחרת ור' נח היה תשוש ולא היה לו הכח לכתוב עוד.
אז אמר ר' חיים: חידושי תורה שקריים אסור שיקיימו בעולם. העולם צריך חידושי תורה ישרים ואמיתיים.
לאור זאת, קשה בעיני שיסכימו בני משפחתו שיחי' להרשות הדפסת מהדו"ק שבהדיא חזר מהם.
בהקשר לכתבה במשפחה, וכן את זה שבמוסף ש"ק של יתד שבוע לפני כן, תמהתי מאד שנזכר כמה פעמים איך נפעמו נכדי מרן שליט"א למראה התמונה ולמראה תמונת הרבנית הענדל הי"ד, שלא ראו תמונתה מעודם, וכו' וכו', ולא הזכיר תגובת בתם הרבנית רבקה שיף לאויו"ט! אתמהה.