פורום אוצר החכמה

אשכול זה מיועד להעיר על טעויות נפוצות בהלכה, למען דעת ולהסיר מכשול.

על דין זה כתב הפרמ"ג "המון עם טועים"

זה הנכון או הטעות?

לא בארתי.
העולם חושבים שמסיימין בז' טבת.

ייתכן מאד, שדברי הפמ"ג הנ"ל הם על מי שנפטר ונקבר באותו יום (ז' שבט). שאז ביום ז' טבת מתחיל החודש הי"ב, (וביום היא"צ - ז' שבט, זה כבר החודש הי"ג). והיות ונוהגים לא לומר קדיש בחודש הי"ב, לכך צריך שיהיה היום האחרון ו' טבת ולא ז' טבת.
אבל מי שנקבר למחרת ז' שבט, שתחילת אמירת הקדיש היתה בח' שבט, אז החודש הי"ב מתחיל בח' טבת. על אף שהיא"צ הוא ז' שבט.
ובאמת, כן מבואר בביה"ל במאמר קדישין (בסי' קל"א) שלגבי יום הפסקה מונין מיום הקבורה ולא מיום המיתה, אם לא שיש ימים רבים בין מיתה לקבורה. ואח"כ מביא הבה"ל את ההלכה הנ"ל, שיום ההפסקה הוא היום האחרון לחודש הי"א.

בלי עיון:
מנהג חב"ד, כנפסק בשו"ע אדה"ז, שהאוננים אומרים קדיש גם לפני ההלוויה, ובמילא מכיוון שהתחילו אמירת הקדיש ביום הפטירה - אין סיבה להאריך יותר מיא חודש.

(אגב, מעניין שבקשו"ע נקט כדוגמא מי שנפטר בי' שבט ונקבר למחרתו בי"א שבט, מה שאירע לאחר כו"כ שנים בהסתלקות כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

עזריאל ברגר כתב:בלי עיון: מנהג חב"ד, כנפסק בשו"ע אדה"ז, שהאוננים אומרים קדיש גם לפני ההלוויה, ובמילא מכיוון שהתחילו אמירת הקדיש ביום הפטירה - אין סיבה להאריך יותר מיא חודש.

אכן (והיינו המבואר שם).
בכל אופן, בודאי יש תועלת מהנכתב בנטע"ג, שאסף כל השיטות כעמיר גרנה.