תלמידיהון ותלמידי תלמידיהון - לאו חדא נינהו?

[ישבב הסופר]

פנה אלי הרב יחיאל גולדהבר שליט"א [מח"ס מנהגי הקהילות ומאמרים שונים דפקיע שמייהו] וביקש ממני שאפרסם תמיה משמו הכא באתרא קדישא הדין:

בקדיש דרבנן ובתפילת יקום פורקן מצאנו ביטוי ייחודי ואין בדומה לו: רבנן [...] תלמידיהון ותלמידי תלמידיהון
מהו פשר כפל הלשון? הלא תלמיד תלמידו, הוא ג"כ בגדר תלמיד!!
רבינו דוד אבודרהם בפירושו על קדיש מציין לקטע זה שבקדיש -כדרכו- שהוא מיוסד על הפסוק (ישעיה נט) 'לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך...', היינו לרמז לנו לשלושה דורות. ולמרות זאת, עדיין איני נח, על פי דרוש ורמז אפשר להבינו בדרך זו, אבל מהו פירוש המילולי? הלא הוא אותו קונטקסט!
והאבודרהם מצביע ג"כ על ניסוח דומה בברכת התורה, ונהיה אנחנו וצאצאינו -וצאצאי צאצאינו, שהוא לכאורה גם כפל לשון, ולכן הוא מבאר שהוא מיוסד על דברי הגמ' כל מי שהוא ובנו ובן בנו ת"ח מובטח שוב אין התורה פוסקת מזרעו.
שם, לכאורה אפשר להבין, מדברים על שני גופים שונים, בן ונכד, אבל אצל תלמידים, הלא כל לומד תורה הוא תלמיד של רבו?!
כמו כן יש להוסיף תמיה נוספת: מתחיל עם 'ישראל' ואח"כ ועל רבנן, מה עושה הישראל כאן, האם ראית שלפני פירוט גופים מצביעים על 'ישראל' שם הכי כללי?!! כמו כן בסיום: "ועל כל מאן דעסקין באורייתא" הלא מנינו כבר את הרבנים ותלמידיהם, מי עוד נותר לברך?!
מה השוני בין תלמידו של ראובן לתלמידו של שמעון, שניהם בגדר 'תלמיד חכם'.
הגאון רבי שמואל עהרנפעלד אב"ד מאטרסדורף בספרו היקר 'חתן סופר' שער ברכות השחר סי' טו ס"ק ג עמד על כך, ויישב שכל הברכה מוסבת לא על לומדי התורה, אלא על תומכי התורה, והדגישו עם כפילות ה"תלמידים", לרמז לתומכי עץ חיים: תראו את גודל זכותכם שנפל בידכם, שכרכם הוא לא רק תמורת לומדי תורה שאתם תומכים, אלא גם בפירותיהם ופירות פירותיהם! ועל דרך זה הוא מפרש את כל הקטע הנזכר בקדיש.
ראויים הדברים למי שאומרם, אבל לי הדל והפעוט, אינם נראים כפשוטו של מקרא!
אם לאחד מהקוראים ישנו ביאור יותר מתקבל על הלב, בשמחה אקבלנו.

[נראה לענד]

כמדומה לי שהפירוש הפשוט הוא שהקדיש נתקן בזמן הישיבות בסורא ובפומפדיתא, אם בזמן האמוראים [בתדא"ר מוזכר על רבי עקיבא], או בזמן הגאונים. והוא מעין היקום פורקן.
על ישראל הוא כללי, ואח"כ מפרט על רבנן, הם ראשי הישיבה, ותלמידיהון, הם התלמידים שנתקבלו באופן רשמי, והורשו לקבל תורה מפי הריש כלה עצמו, ותלמידי תלמידיהון, הם אלו שנמנו רק כתלמידים של התלמידים הרשמיים. [כעין זה היה בישיבות מסויימות בהונגריה. שהיתה ישיבת הרב אב"ד, ותלמידים מסויימים שרמתם נמוכה מעט, למדו בישיבות עזר מפי תלמידי הישיבה]. ועל מל מאן דעסקין באורייתא, הם הלומדים מחוץ למסגרת הישיבה.
ומרוב פשיטותו, לא הוצרכו לפרשו.

[ירושלמי]

תמונה ללא שם.png (48.83 KiB) נצפה 2497 פעמים

[הדברים נאמרו ע"י הגרמ"ש שפירא זצ"ל ר"י באר יעקב, ונכתבו ע"י תלמידו, בס' הזכרון שיצא לזכרו של הגרמ"ש]

[חכם באשי]

לדעתי, צודק 'נראה לענד' (viewtopic.php?f=7&t=6171&view=unread#p53780) בביאורו,
במיוחד למי שמכיר את סדרי הלימוד שנהגו בישיבות הגאונים הבבליים (ששם נתקן 'יקום פורקן' כמוכח מתוכנו ולשונו), שהיה ריש כלה, ולפניו כמה שורות של תלמידים חשובים ואחריהם תלמידים פחות חשובים, וכל אלו למדו כל השנה, ורק ב'ירחי כלה', חודש בשנה, באו אנשי העמל להשתתף בלימוד.
סדרי הלימוד בישיבות הגאונים תוארו יפה אצל בסיבובו של ר' פתחיה מרגנשבורג ובמקורות נוספים.

[שבטיישראל]

יצויין שקדיש דרבנן נתקנה ע"י הישיבות בבבל לומר אצל הירחי כלה כך דלא קשה וכמ"ש החכם באשי

וכמו"כ יצויין שעצם מנהג אמירת קדיש דרבנן אחר קרבנות ופיטום הקטורת ובמה מדליקין בליל ש"ק באשכנז ובצרפת הוא תקנה מאוחרת כפי הנראה מהמחזורים בכת"י וממחזור ויטרי, ובימי קדם כלל לא אמרו אז קדיש דרבנן

(אציין שראיתי פעם ספר שלם בגרמנית על כל ענין הנ"ל, וכעת איני זוכר שם הספר)