פורום אוצר החכמה

עלה בדעתי לאחר שעיינתי באיזה מקום בפיה"מ להר"מ ובהערות ר"י קאפח שם (ואינני זוכר היכן) כי המילה צפון המופיעה כמה פעמים בש"ס (ראה ב"ק צג:, שם צד., נדה סב.), כחומר לניקוי בגדים, יש לה קשר למילה הלועזית סבון שחדרה גם לשפתינו.
הרי צ' מתחלפת פעמים רבות ב-ס' בגלל המוצא השיני המשותף, וחלק עדות המזרח בכלל הוגה את ה-צ' כמעט כ-ס' (היתה כתבה ארוכה בענין של י. לויפר בהמודיע לפני כמה שבועות).
גם ב' ו-פ' מתחלפים רבות, וכפי שכבר ציין הרמב"ן (שמות טו י) כי שניהם ממוצא השפתיים.
ואולי הניקוד הנכון של המילה צַפּוֹן ולא כהגיה הנפוצה, בדומה לבעל צפון שבתורה.
האם למישהו מידע בנידון.
("מידע" = לא קישורים, ולא הפניה לספרים שעשויים לדבר על כך, או לספרים שמדברים על כך בודאי אך אין לי סיכוי לפגוש אותם, כלומר אינם מופיעים באוצר או בה"ב)

כיוונת לדעת גדולים. יחזקאל קוטשר, מלים ותולדותיהן, ירושלים תשל"ד, עמ' 61.
ולמרות שאינו באוצר זה או אחר, עדיין מתירים גדולי ישראל לקרוא ספר בנייר.
וכדי להבין דברי חכמים באמת כדאי גם כדאי לרוץ ולקרוא ספרים שנמצאים על מדפים, כמו בדור הקודם.

בריושמא כתב:כיוונת לדעת גדולים. יחזקאל קוטשר, מלים ותולדותיהן, ירושלים תשל"ד, עמ' 61.
ולמרות שאינו באוצר זה או אחר, עדיין מתירים גדולי ישראל לקרוא ספר בנייר.
וכדי להבין דברי חכמים באמת כדאי גם כדאי לרוץ ולקרוא ספרים שנמצאים על מדפים, כמו בדור הקודם.

הכל כדאי, השאלה מה מתאפשר כרגע.
עכ"פ תודה רבה
אגכ, כיצד הוא מנקד "צפון"?

הבונה, הרעיון נהדר.

אגב, מאן יימר שיש לנקד סַבּוֹן, שמא יש לנקד סָבּוּן? ומאי חזית להפך ניקוד של 'צפון'?!

לרב הזקן והישיש (שלא נראה ששכח משהו)
סבון אנו יודעים כיצד הוגים עד היום בערבית ממנה לקוחה המילה, למילה צפון לא נראה לי שיש מסורת כיצד לקרא אותה, המלמד שלי קרא כמו שננקד "בעל צפון", וכך אני קורא, ילמד סתום מן המפורש.

הבונה כתב:לרב הזקן והישיש (שלא נראה ששכח משהו)
סבון אנו יודעים כיצד הוגים עד היום בערבית ממנה לקוחה המילה, למילה צפון לא נראה לי שיש מסורת כיצד לקרא אותה, המלמד שלי קרא כמו שננקד "בעל צפון", וכך אני קורא, ילמד סתום מן המפורש.

לצערי אינני דובר ערבית. סבי ז"ל העדיף שלא אכירנה וכך יוכל לשוחח עם הסבתא.

לא ידעתי למה הבאת 'בעל צפון'. האם התכוונת שהצד"י בשו"א? מכל מקום, בתנ"ך ננקדה תמיד תיבת 'צפון' בקמץ וחולם והוא בדיוק כמו 'סבון' שננקד בפתח וחולם והגייתם שווה [ידעתי בני ידעתי, גם אני 'אשכנזי' והוגה קמץ בשונה מפתח, אבל בימים הקדומים לא הגו כן].

גם בלי קשר להגיית הקמץ
אם זה בקמץ ה פ רפה ואין סיבה שתתחלף ב ב, רק אם הצ בפתח ה פ דגושה

אוצר החכמה כתב:גם בלי קשר להגיית הקמץ
אם זה בקמץ ה פ רפה ואין סיבה שתתחלף ב ב, רק אם הצ בפתח ה פ דגושה

אכן, אכן, הקמץ בדר"כ היא תנועה גדולה, בעוד הפתח היא מקבילתה הקטנה.

, רש''י בנדה ס''ב כותב:
צפון. שבו"ן בלע"ז: ובלועזי רש''י כתבו שזה בורית. (שבו''ן = סבון).
ובערוך ערך ספן ד' כתב:
בריש גמרא דפרק ואלו מגלחים יכול להעבירו על ידי ספון, בסוף גמרא דנדה צפון מעבר ליה, ס''א ספון, פירוש בלעז ספוני ובלשון ישמעל צבון

להבדיל, העתקתי קטע מערך סבון בויקימילון:
בעברית חדשה, מצרפתית: savon, מגרמנית: Seife. המילה מצויה גם בתלמוד בכתיב "צפון": "שונה צבע הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון" (תלמוד בבלי, בבא קמא, דף צג, ע' ב) מהלטינית: sapo, דרך היוונית: sapon) σαπων). מקור המילה כנראה בגלית, "חומר שומני לצביעת השׂער", והגיע ללטינית דרך הגרמנית העתיקה.

ועיין עוד כאן:
https://he.m.wikisource.org/wiki/ביאור:צפון,_סבון
וכאן:
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/9 ... שפות_העולם