פורום אוצר החכמה

איתא בכתובות יז.

כי אתא רב דימי אמר: הכי משרו קמי כלתא במערבא, לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן.

ואני לתומי חשבתי שהכוונה שאע"פ שאין לה תכשיטים עכ"ז היא מעלה חן. ר"ל דיעלת מלשון מעלה היא. וכן ביאר בשוטנשטיין[*]. וכן שאלתי מכמה אנשים וכן תרגמו כולם.

אמנם העירני חכ"א שליט"א, שבתרגום אחר של התלמוד פי' באופן שונה, דיעלת מלשון יעל הוא, ר"ל אף שאין תכשיטין עדיין היא נמשלת להבהמה היעל שיש לה חן.

והנה מקור הביטוי הוא במשלי (ה, יח-יט): "ושמח באשת נעוריך, אילת אהבים ויעלת חן".

ולכאורה הפשט הפשוט הוא שנמשלה לאילה אהובה וליעל המחונן. ואף שהרבה מהמפרשים על אתר לא ביאר הדברים מ"מ כן מבואר מדבריהם באופ"א, וד"ת עניים במקו"א ועשירים במק"א:

תרגום: אַיַלְּתָא דְרַחֲמוּתָא וְדִיצְתָּא דְחֶסְדָא. ובתורה תירגם אונקלס זמר - דיצא.

רש"י (שם ל, יז): "ליקהת אם – לקמטין הנקבצים ונקהין בפני אמו, לשון יקהת עמים (בראשית מ"ט:י') – קבוצת עמים. והיו"ד יסוד בתיבה כיו"ד של יפעת ושל יעלת חן". ר"ל דיעלת שורשו הוא יעל ולא על. ומזה משמע קצת דרש"י בא לאפוקי פי' אחר בהדיא, דאל"כ מה בא להשמעינו, הלא הרבה שרשים מתחלת עם יו"ד.

אבן עזרא (שיר השירים ב, ז): "עינין בצבאות, כי הנשים דומות להן, הלא תראה אילת אהבים ויעלת חן (משלי ה':י"ט), דימן לאיילת וליעלה".

רד"ק (ספר שרשים ערך יעל): "יַעֲלֵי סָלַע (איוב ל״ט:א׳), אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן".

רלב"ג: "והיא כמו יעלה לרוץ בקלות".

מלבי"ם: "האילה והיעלה שתיהן מגורתן על הררי בתר ועל הסלעים".

הואיל משה: "אילת ויעלה – שתי חיות יפות ונחמדות".

נמצא שכולם מפרשים אותה על היעל. וא"כ לא צדק שוטנשטיין והעולם בביאורם.
גם לא בקי אני בחמת הדקדוק, אך כמדומני שיעלת לא מתאים לתרגם אותה מעלה.



[*]באנגלית: she exudes grace. ולא בדקתי במהדורת העברית.

אמנם ראה זה.
במצודות דוד שם כתב:

אילת אהבים – תהיה בעיניך כאילה האהובה.
ויעלת חן – היא תהיה מעלת חן בעיניך.

הרי שהוא פי' שהוא מלשון מעלת חן, כנגד כל המפרשים הנ"ל. וצ"ע.

אמנם בעירובין נד:

א״ר שמואל בר נחמני מאי דכתיב {משלי ה׳:י״ט} אילת אהבים ויעלת חן וגו׳ למה נמשלו דברי תורה לאילת...ויעלת חן - שמעלת חן על לומדיה.

הרי שבגמ' דרש יעלת מלשון מעלה. אך בזה י"ל דאינו אלא דרש, ומודים שפשוטו של מקרא הוא יעל.

אך אולי י"ל דהוא הדין בגמ' שלנו, מליצה היא מבוסס על הפסוק והכוונה ג"כ שמעלה חן.

וכעי"ז מצאתי ברש"י בסנהדרין עג: "ולא נפיש פגמייהו – כארוסה שחביבה ויעלת חן על הארוס". וכאן ע"כ הכוונה שמעלה חן על הארוס, דא"א לומר שהיא יעל על הארוס. אלא שכוונת רש"י למליצה המבוסס על לשון הפסוק.

תורת המן כתב:ולא בדקתי במהדורת העברית.

שוב בדקתי במהדורת שוטנשטיין העברית וז"ל:

ויעלת חן - ואף על פי כן נושאת חן בעיני רואיה.

עיין ג"כ כתובות עז: ריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה אמר אילת אהבים ויעלת חן אם חן מעלה על לומדיה וכו'.

תורת המן כתב:אמנם בעירובין נד:

א״ר שמואל בר נחמני מאי דכתיב {משלי ה׳:י״ט} אילת אהבים ויעלת חן וגו׳ למה נמשלו דברי תורה לאילת...ויעלת חן - שמעלת חן על לומדיה.

הרי שבגמ' דרש יעלת מלשון מעלה. אך בזה י"ל דאינו אלא דרש, ומודים שפשוטו של מקרא הוא יעל.

אך אולי י"ל דהוא הדין בגמ' שלנו, מליצה היא מבוסס על הפסוק והכוונה ג"כ שמעלה חן.

וכעי"ז מצאתי ברש"י בסנהדרין עג: "ולא נפיש פגמייהו – כארוסה שחביבה ויעלת חן על הארוס". וכאן ע"כ הכוונה שמעלה חן על הארוס, דא"א לומר שהיא יעל על הארוס. אלא שכוונת רש"י למליצה המבוסס על לשון הפסוק.

גם לומר שכוונת רש"י היא שהיא מעלהחן על הארוס אינו נכון מבחינה דקדוקית

כדכד כתב:

תורת המן כתב:אמנם בעירובין נד:

א״ר שמואל בר נחמני מאי דכתיב {משלי ה׳:י״ט} אילת אהבים ויעלת חן וגו׳ למה נמשלו דברי תורה לאילת...ויעלת חן - שמעלת חן על לומדיה.

הרי שבגמ' דרש יעלת מלשון מעלה. אך בזה י"ל דאינו אלא דרש, ומודים שפשוטו של מקרא הוא יעל.

אך אולי י"ל דהוא הדין בגמ' שלנו, מליצה היא מבוסס על הפסוק והכוונה ג"כ שמעלה חן.

וכעי"ז מצאתי ברש"י בסנהדרין עג: "ולא נפיש פגמייהו – כארוסה שחביבה ויעלת חן על הארוס". וכאן ע"כ הכוונה שמעלה חן על הארוס, דא"א לומר שהיא יעל על הארוס. אלא שכוונת רש"י למליצה המבוסס על לשון הפסוק.

גם לומר שכוונת רש"י היא שהיא מעלהחן על הארוס אינו נכון מבחינה דקדוקית

א"כ מהו כוונת רש"י ?

תורת המן כתב:מהו כוונת רש"י ?

חביבה על הארוס ויעלת חן בעיניו.
יש לפרש כבפסוק או ע"פ מארז"ל אפשר לומר נושאת חן.

רש"י מפורש בסנהדרין דף יד עמוד א:

כחל - לעינים. שרק - לפנים. פירכוס - לשיער, שיר הוא לכלה נאה שמעלת חן בלא קישוט.

מה מפורש ברש"י הזה שלא מפורש באלו שהובאו קודם?
אני רק הערתי ש"ויעלת חן על הארוס" אינו מתפרש דקדוקית שהיא מעלה חן על הארוס

באמונתו כתב:רש"י מפורש בסנהדרין דף יד עמוד א:

כחל - לעינים. שרק - לפנים. פירכוס - לשיער, שיר הוא לכלה נאה שמעלת חן בלא קישוט.

יפה מאוד!!
שכחתי לבדוק בסנהדרין שם.
א"כ מפורש ביאור זו ברש"י, ויפה פי' ארטסקרול.

אם כי גם כאן יש לומר שכוונת רש"י בדרך מליצה, ר"ל דממ"נ אפי' אם הכוונה ליעל עדיין י"ל כדברי רש"י, אך בל"ס ריהטת לשון רש"י משמע לפרשן מלשון מעלה.