פורום אוצר החכמה

במס' נדרים ג: "במערבא אמרי אית תנא דמפיק ליה מן לנדור נדר, ואית תנא דמפיק ליה מן כל היוצא מפיו יעשה".
והר"ן על אתר מביא שאכן היא מחלוקת תנאים ר' עקיבא ור' ישמעאל בירושלמי (אמנם לפנינו בירושלמי מוסבים הדברים על כנויי נדרים, בעוד הבבלי מדבר על ידות נדרים, אך כבר כתב ר"י לויפער שיחי' בכתבה בהמודיע כמדומה בתחילת חורף תש"ס, שהירושלמי מכנה גם ידות בשם כנויים, ויישב בזה כמה דברים, כמדומה שהוכחה זו מדברי הר"ן לא הביא.)
יש כאן דוגמה בה הבבלי מביא דבר בשם חכמי מערבא, ואכן נמצאים הדברים בירושלמי כפי שהיינו מצפים. למרבה הפלא זו תופעה נדירה, וכמעט אין דברים כאלו, ניתן דוגמה מן הפעם הראשונה בה נזכר המונח "במערבא" והוא בברכות ב' ע"ב: במערבא הא דרבה בר רב שילא לא שמיע להו, ובעו לה מיבעיא: האי ובא השמש ביאת שמשו הוא, ומאי וטהר - טהר יומא, או דילמא ביאת אורו הוא, ומאי וטהר - טהר גברא? והדר פשטו לה מברייתא, מדקתני בברייתא סימן לדבר צאת הכוכבים שמע מינה: ביאת שמשו הוא, ומאי וטהר - טהר יומא. לא נמצא ענין זה בירושלמי.

האם מישהו יודע לתת עוד דוגמאות בהם מה שנזכר בבבלי בשם "במערבא", אכן נזכר בירושלמי?

יש אולי דוגמה נוספת שמופיעה חלקית:
בבלי ברכות לג ע"ב: על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא? - פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא; חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזרות.
ובירושלמי שם פ"ה ה"ג: רבי יצחק בשם רבי סימון כקורא תיגר על מדותיו של הקב"ה על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך רבי יוסי בשם ר' סימון בנותן קיצבה למדותיו של הקב"ה עד קן ציפור הגיעו רחמיך .......... אמר ר' יוסי בי ר' בון לא עבדין טבות שעושין למדותיו של הקב"ה רחמים.
לפנינו בירושלמי לכאורה לא תרי אמוראי אלא תלתא, וכאן יודעים מה אמר כל אחד, אלא שגם אם נניח שר' יוסי סתם הוא ר' יוסי בר זבידא שבבבלי, הוא לא אומר כאחת הדעות שבבבלי, רק ר' יוסי בר בון הוא ר"י בר אבין שבבבלי, אומר כאחת הדעות שבבבלי.

מחיפוש באוצר, מצאתי כעת עוד מעט דוגמאות, חלקן לפי פרשנות הכותב. נלאיתי כעת להביאן, והרוצה ימצא מקום להתגדר בו, אם עדיין לא קדמוהו אחרים.

יצא לאחרונה ספר עבה בשם "אמרי במערבא" לפלוגתות ירו' ובב' ומסתבר שעומד בעניין זה ויש לבדוק

שאלה זאת קשורה לשאלה דומה, האם מסדרי הבבלי ראו הירושלמי, וקיימות בה חילוקי דעות. מחד גיסא, שיטת בעל דורות הראשונים הוא שהבבלי המאוחר מהירושלמי כולל בתוכו עיקר המו"מ של הירושלמי שהגיע עליהם באמצאות האמוראים דעיילי ונחתי. ולכך נעשתה לימוד הבבלי לעיקר ומשו"ה פוסקים כמותו לעומת הירושלמי. מאידך, הרבה מחברים גדולים מתאוננים בפתיחת חיבוריהם על הזנחת הלימוד בו מצד הלומדים, ואמתלאות שונות נותנים לעובדא. גם כתבו בעלי הכללים שדרכו של הרמב"ם לפסוק כהירושלמי נגד הבבלי.

אינני יודע אם הדבר חריג
אבל בלומדי סוגיית נענועים ראיתי דבר שהפליא אותי, שהראשונים הניחו שהירושלמי והבבלי משלימים זה את זה, כביכול כל אחד ראה את דברי חבירו ומשלים אותו.

ואפרט כוונתי: בבבלי נזכר שהנענוע הוא 'מוליך ומביא מעלה ומוריד', ואילו בירושלמי כתוב 'צריך לנענע ג' פעמים על כל דבר ודבר' ופירשו הרבה ראשונים דהכונה 'על כל דבר ודבר' על כל רוח ורוח שמנענע (מוליך ומביא מעלה ומוריד), וזאת למרות שבירושלמי כלל לא נזכר דבר זה.
יותר מפליא הוא שמבואר בר"ן שם גם להיפך שהבבלי ג"כ הצריך ג' פעמים על כל דבר אלא דס"ל שמקיים זה ע"י מוליך ומביא מעלה ומוריד.
עוד יש להאריך בדוגמאות מן הסוגיא הנ"ל ואכמ"ל, שמא יעבירו את כל האשכול לבית המדרש...

כלו' שההנחה הפשוטה היא שהבבלי והירושלמי אינם חולקים זה עם זה אלא מוסיפים זה על זה.

בסוף פ"ג דנזיר, כ, ב אמרי במערבא אין הכחשה במונה ובפשטות משם ראיה שראו הירושלמי. והאריכו בזה.

במס' תענית טז. איתא:
ולמה מתכסין בשקים? אמר רבי חייא בר אבא, לומר: הרי אנו חשובין כבהמה. ........ למה יוצאין לבית הקברות? פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא. חד אמר: הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר: כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים. מאי בינייהו? איכא בינייהו קברי נכרים .
וברש"י: ולמה מתכסין - חוגרות שקין, תנינן בירושלמי: שהיו חוגרות שקין ויוצאין לבית הקברות ותוקעין בקרנות, ובעי ליה מיבעיא: שקין למה, ובית הקברות למה, ותקיעת שופר למה?

ובמהר"ץ חיות רצה להוכיח מכאן שהבבלי ראה את הירושלמי מסודר, ועוד אחרים (אינני זוכר מי) הוכיחו מכאן על בכירותו של הירושלמי למול הבבלי שהבבלי מפרש את הירושלמי.
ואני תמה, רש"י אומר שמפרשים כאן ברייתא שהובאה בירושלמי, ובפשטות אמוראי הבבלי הכירו ברייתא זו כמו שהיו להם ברייתות רבות אחרות, ומנלן לומר שהבבלי מתיחס לירושלמי, ולהסיק מסקנות מרחיקות לכת.

אגב, משמע ברש"י שהגמ' שואלת מדוע תוקעים בשופר, ולא מצאתי כן שם בבבלי, האם לרש"י היתה כאן תוספת?
חיפשתי בדקדוקי סופרים, לא מצאתי שהביא גירסה כזו.
גם מדוע הוצרך רש"י להביא כן מירושלמי שהיו תוקעים, הלא כך איתא שם במשנה טז:

בענין הגמ' בתענית, עיינתי מעט באוצר ומצאתי איזה דברים בס' ילקוט ישעיהו.
קודם כל מסתבר שבירושלמי לפנינו ליתא ברייתא כזו, ורק שואלים בדומה לבבלי למה יוצאים לביה"ק ולמה מתכסים וכו'. ובילקוט ישעיהו אכן תמה לשם מה ציטט רש"י מהירו', מאי אולמיה דהירו' מן הבבלי. ואולי צ"ל שלפני רש"י היתה ברייתא כזו בדברי הירו' ואח"כ הוא מפרש אותה כמו שהבבלי מפרש כאן.
לגבי השאלה שבגמ' לא נזכר "למה תוקעין בשופר", כתב שם ושכן מצא אחר כך בקרן אורה שכונת רש"י שבירושלמי שאלו כך: ולמה תוקעין בקרנות לומר חשבינו כאילו גועים כבהמה לפניך . וחלק מהשאלות שהביא רש"י שאלו בבבלי וחלק בירו'.

ומה בנוגע ל'שלחו מתם' (=שלחו משם)? שהכוונה תמיד ששלחו מישיבות א"י למתיבתא דבבל והיה מקום לחשוב גם בזה שנמצא זיקה מסויימת בין מה שהובאה בבלי בהאי לישנא להנאמר בירושלמי, ואמנם מצאתי בסוגיא דאונס בגיטין (גיטין עג.) גבי מי שהתנה שאם לא יעמוד מחולי זה יהא גט, שהאימרא ששלחו מא"י "אכלו ארי אין לנו" (ור"ל במקרה שנתקיים תנאו באונס כזו אין לנו שיהא גט, כלומר יש אונס בגיטין, ויש לשבש הברייתא שמשמעו דבכה"ג הויא גט) מנוגדת לחלוטין למה שהובאה מהירושלמי בתוס' על אתר דס"ל שאם התנה שלא יעמוד מחולי זה אפי' אם אכלו ארי הר"ז גט (ואין אונס בגיטין). ולא מצאתי כעת מי שנתעורר בזה.

הגהמ כתב:שאלה זאת קשורה לשאלה דומה, האם מסדרי הבבלי ראו הירושלמי, וקיימות בה חילוקי דעות. מחד גיסא, שיטת בעל דורות הראשונים הוא שהבבלי המאוחר מהירושלמי כולל בתוכו עיקר המו"מ של הירושלמי שהגיע עליהם באמצאות האמוראים דעיילי ונחתי. ולכך נעשתה לימוד הבבלי לעיקר ומשו"ה פוסקים כמותו לעומת הירושלמי. מאידך, הרבה מחברים גדולים מתאוננים בפתיחת חיבוריהם על הזנחת הלימוד בו מצד הלומדים, ואמתלאות שונות נותנים לעובדא. גם כתבו בעלי הכללים שדרכו של הרמב"ם לפסוק כהירושלמי נגד הבבלי.

שיטת דורות הראשונים???

בתשובתו של רב האי גאון, המובאת בספר האשכול (ח"ב, הל' ס"ת, י"ד): "כל מה שמצינו בתלמוד ארץ ישראל ואין חולק עליו בתלמודנו או שנותן טעם יפה לדבריו, נאחזנו ונסמוך עליו דלא גרע מפירושי הראשונים, אבל מה שמצינו שחולק על תלמודנו נעזבנו". בהמשך התשובה הוא מבאר את הרקע לכך, ומוסיף "...ותו קמייהו הוו תלמוד ארץ ישראל וידעו טעמי דקדמאי, והיכא דלא ניחא להו נאדו מן טעמי דקמייהו וכללא הוא דהלכה כבתראי".
כיוצא בזה מצינו ברי"ף בסוף מסכת עירובין: "וחזינן למקצת רבוואתא... דסמכי אגמרא דבני מערבא... ואנן לא סבירא לן הכי, דכיוון דסוגיא דילן להתירא, לא איכפת לן במאי דאסרי בגמרא דבני מערבא, דעל גמרא דילן סמכינן דבתרא הוא ואינהו הוו בקיאי בגמרא דבני מערבא טפי מינן, ואי לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לאו דסמכא היא, לא הוו שרו ליה אינהו".
כך כותב גם רבינו יהונתן המובא בשיטה מקובצת (ב"מ יב:) "ואין אנו חוששין לגמרא דירושלמי, דאותן רבנן בתראי שסדרו לנו התלמוד הבבלי, הביאו בו אותן סברות שהן כהלכה הנאמרות בתלמוד הירושלמי ורוב התלמוד הבבלי מהן כגון דברי רבי יוחנן וריש לקיש וכל הנקראים בשם רבי, ומה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בתלמוד ירושלמי".

נכון, גם אני ראיתי מכבר דברי הרי"ף אבל בשעה שכ' הודעתי שכחתי מקומו ובקשתיהו ולא מצאתיהו ולכן תליתי השיטה בדורות הראשונים שכמדומני האריך בכגון זה. ותודה על יתר המ"מ.

יצויין שישנו ספר אחד (לא נמצא באוצר ולא בה"ב) הדן בנושא, ששמו "הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי" וחובר ע"י ר' יקותיאל יהודה גרינוואלד מסט. לואיס (אישיות רב גוונים שעדיין מחכה לגואלו שירחיב הדיבור כאן אודותיו. מפורסם בין היתר בעד זכרונותיו האישיים על מזייף הירושלמי קדשים)

הגהמ כתב:יצויין שישנו ספר אחד (לא נמצא באוצר ולא בה"ב) הדן בנושא, ששמו "הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי" וחובר ע"י ר' יקותיאל יהודה גרינוואלד מסט. לואיס (אישיות רב גוונים שעדיין מחכה לגואלו שירחיב הדיבור כאן אודותיו. מפורסם בין היתר בעד זכרונותיו האישיים על מזייף הירושלמי קדשים)

בזמנו הראה לי ת"ח אחד קיצור של טענות הספר, והוא טוען שמסדרי הירושלמי ראו את הבבלי! והוא נוגד את דברי רב האי גאון והרי"ף , כפי שהוא מציין בעצמו.

כך עולה פחות או יותר מדברי המגדל עות להל' ס"ת פ"י ה"ד וז"ל שם

וכן דרך הירושלמי בכמה מקומות שמפרש סתומות הבבלי כאשר הבבלי מפרש רוב סתומות הירושלמי

הגהמ כתב:כך עולה פחות או יותר מדברי המגדל עות להל' ס"ת פ"י ה"ד וז"ל שם

וכן דרך הירושלמי בכמה מקומות שמפרש סתומות הבבלי כאשר הבבלי מפרש רוב סתומות הירושלמי

במגדל עוז נאמר שיש כאן התייחסות דו כיוונית.
מה גם שייתכן לפרש כוונתו שאנחנו נעזרים בתלמוד אחד לפרש את משנהו,ולא שזו היתה כוונת רבינא ורב אשי.

ע"ע בקובץ מאמרים להגר"י אברמסקי, המאמר האחרון בספר, מאת חותנו הרב ירושלימסקי.