חלף עבודתם במתנות כהונה - מתנות לויים על מנת להחזיר
פורסם: ו' יוני 11, 2010 7:12 pm
מצ"ב דבר תורה מתוק מאד מרבינו גאון עולמים אדר"ת זצ"ל. הנוגע לפרשתינו, ראוהו רבים ויהללוהו.
סוף פרשתינו:
(כא) וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד
והנה עיקר הדברים:
בגמ' ב"ב ס"ג ע"א, אמרו שיכול לוי למכור שדהו לישראל, על מנת שהמעשר יהיה שלו, של הלוי. משום ששייר במכירה את מעשרותיו. וברא"ש תמה אמאי צריך לסברת שיור, נימא דהמכירה היתה בתנאי, וככל מכר בתנאי, ותירץ שאי אפשר שיקבל הלוי המעשרות משום התנאי, דחלף עבודתם כתיב. ואם הישראל נותן רק משום התנאי אי"ז חלף עבודתם ולא יעלה לו מעשרו.
ובגמ' חולין גבי כהן שמוכר בהמה לישראל, ע"מ שהמתנו"כ יהיו שלו, של הכהן המוכר, דמהני גם כן משום שיור. וגם שם הקשה הרא"ש תיפוק ליה משום תנאי, ותירץ דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה, שהרי התורה אמרה שיתן לכל כהן שירצה ואי אפשר שיתחייב ליתן לכהן מסוים דוקא.
וקשה למה לא תירץ ג"כ כאן דחלף עבודתם כתיב?
ויבואר עפי"ד הספרי כאן דרק מתנות הלויים הם בגדר חלף עבודתם, אבל כהנים משולחן גבוה קזכו.
וכ"ז דלא כהקצוה"ח ועוד אחרונים שנקטו כדבר פשוט, שגם מתנו"כ הם בגדר חלף עבודתם, ודנו לפי"ז בנתינת מתנו"כ לכהן קטן, וכ"ז בהעלם מן הספרי.
ובזה נאיר דברי רבא בקידושין דאמר, דמתנה על מנת להחזיר בתרומה יצא, ולמה לא הזכיר מעשרות?
ולהנ"ל במעשרות שהם מתנות הלויים דחלף עבודתם כתיב בהו, לא יהני כלל מתנה על מנת להחזיר, שאם נתינה בתנאי אינה נכנסת בגדר של 'חלף עבודתם', כל שכן שמתנה על מנת להחזיר אינה חלף עבודתם !
ובזה נסתרה עצת הגאון ראכ"מ לפידות ליתן המעשר ראשון במתנה ע"מ להחזיר, דלאמור במתנות לויים אי אפשר, דחלף עבודתם כתיב!
וצ"ע לדברי הרא"ש, דכל שנותן ללוי בתנאו לא מהני, דחלף עבודתם כתיב, א"כ קשה מה שאמרו בבכורות (כו, ב) הכהנים והלווים המסייעים בית הגרנות אין נותן להם בשכרם ואם עשו כן חללו, ועליהם הכתוב אומר שחתתם ברית הלוי. ומבואר שם דסו"ס אם נתן להם לא קנסהו שיחזור ויפריש. ולדברי הרא"ש קשה, שאם נותן בשכרו אינו בכלל 'חלף עבודתם' והדין נותן שיחזור ויפריש.
וכמה הוא מדוקדק שדרשה שדרשו לאסור ליתן למסייעים בית הגרנות, הוא משום 'שחתתם ברית הלוי'. שאצל הלויים שנאמר חלף עבודתם, והוא נותן להם בשכרם, הרי שחתתם ברית הלוי.
עד כאן עיקר הדברים, ויותר ממה שכתוב כאן תמצאו בדברים השלימים המצ"ב. טעמו וראו כי טוב.
נכתב בנחיצה גדולה בערש"ק.
סוף פרשתינו:
(כא) וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד
והנה עיקר הדברים:
בגמ' ב"ב ס"ג ע"א, אמרו שיכול לוי למכור שדהו לישראל, על מנת שהמעשר יהיה שלו, של הלוי. משום ששייר במכירה את מעשרותיו. וברא"ש תמה אמאי צריך לסברת שיור, נימא דהמכירה היתה בתנאי, וככל מכר בתנאי, ותירץ שאי אפשר שיקבל הלוי המעשרות משום התנאי, דחלף עבודתם כתיב. ואם הישראל נותן רק משום התנאי אי"ז חלף עבודתם ולא יעלה לו מעשרו.
ובגמ' חולין גבי כהן שמוכר בהמה לישראל, ע"מ שהמתנו"כ יהיו שלו, של הכהן המוכר, דמהני גם כן משום שיור. וגם שם הקשה הרא"ש תיפוק ליה משום תנאי, ותירץ דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה, שהרי התורה אמרה שיתן לכל כהן שירצה ואי אפשר שיתחייב ליתן לכהן מסוים דוקא.
וקשה למה לא תירץ ג"כ כאן דחלף עבודתם כתיב?
ויבואר עפי"ד הספרי כאן דרק מתנות הלויים הם בגדר חלף עבודתם, אבל כהנים משולחן גבוה קזכו.
וכ"ז דלא כהקצוה"ח ועוד אחרונים שנקטו כדבר פשוט, שגם מתנו"כ הם בגדר חלף עבודתם, ודנו לפי"ז בנתינת מתנו"כ לכהן קטן, וכ"ז בהעלם מן הספרי.
ובזה נאיר דברי רבא בקידושין דאמר, דמתנה על מנת להחזיר בתרומה יצא, ולמה לא הזכיר מעשרות?
ולהנ"ל במעשרות שהם מתנות הלויים דחלף עבודתם כתיב בהו, לא יהני כלל מתנה על מנת להחזיר, שאם נתינה בתנאי אינה נכנסת בגדר של 'חלף עבודתם', כל שכן שמתנה על מנת להחזיר אינה חלף עבודתם !
ובזה נסתרה עצת הגאון ראכ"מ לפידות ליתן המעשר ראשון במתנה ע"מ להחזיר, דלאמור במתנות לויים אי אפשר, דחלף עבודתם כתיב!
וצ"ע לדברי הרא"ש, דכל שנותן ללוי בתנאו לא מהני, דחלף עבודתם כתיב, א"כ קשה מה שאמרו בבכורות (כו, ב) הכהנים והלווים המסייעים בית הגרנות אין נותן להם בשכרם ואם עשו כן חללו, ועליהם הכתוב אומר שחתתם ברית הלוי. ומבואר שם דסו"ס אם נתן להם לא קנסהו שיחזור ויפריש. ולדברי הרא"ש קשה, שאם נותן בשכרו אינו בכלל 'חלף עבודתם' והדין נותן שיחזור ויפריש.
וכמה הוא מדוקדק שדרשה שדרשו לאסור ליתן למסייעים בית הגרנות, הוא משום 'שחתתם ברית הלוי'. שאצל הלויים שנאמר חלף עבודתם, והוא נותן להם בשכרם, הרי שחתתם ברית הלוי.
עד כאן עיקר הדברים, ויותר ממה שכתוב כאן תמצאו בדברים השלימים המצ"ב. טעמו וראו כי טוב.
נכתב בנחיצה גדולה בערש"ק.