פורום אוצר החכמה

הטור מביא בתחילת הל' מילה מדברי חז"ל, "שאברהם אבינו יושב בפתחה של גיהנם ואינו מניח ליכנס בו לכל מי שנמול". זאת אומרת שיהודי מהול (ולא בעל נכרית) אין לו מה להגות בס' ראשית חכמה?

עושה חדשות כתב:הטור מביא בתחילת הל' מילה מדברי חז"ל, "שאברהם אבינו יושב בפתחה של גיהנם ואינו מניח ליכנס בו לכל מי שנמול". זאת אומרת שיהודי מהול (ולא בעל נכרית) אין לו מה להגות בס' ראשית חכמה?

לא יודע מה לומר לך
מה שכן, כל פעם שאני קורא בעלונים של קהילה ידועה שכדאי לנסוע לציונו של רבם, כי הוא היחיד שהבטיח להוציא מהגיהנום, אני אומר לעצמי הוא ממש לא היחיד, כי אאע"ה כבר אמור לעשות את זה, אז או שבלא"ה אני מסודר או שמאותה סיבה ש+1500 שנים פחדו מהגיהנום למרות הגמרא הזו, אז גם הבטחה מלפני 200 שנה לא משנה הרבה.

מקור העניין הוא בבר"ר (ר"פ וירא) וגם בעירובין.
ושם אמרו, שאם אברהם רואה אחד שהירבה עוונות, הוא מסיר את מילתו ומעבירה לקטנים שמתו קודם מילתן.
(את זה אני אומר לברסלעברס, החושבים שאם יאמרו תיקון הכללי 'רבינו' ימשוך אותם בפיאותיהן, גם אם יעשו כל אשר לבם חפץ. כי גם כאן, 'רבינו' יסיר את פיאותיהן של החוטאים וירכיבם בראשם של ליטוואקעס ושאר חסידים שלא חטאו...)

יהושפט כתב:

עושה חדשות כתב:הטור מביא בתחילת הל' מילה מדברי חז"ל, "שאברהם אבינו יושב בפתחה של גיהנם ואינו מניח ליכנס בו לכל מי שנמול". זאת אומרת שיהודי מהול (ולא בעל נכרית) אין לו מה להגות בס' ראשית חכמה?

לא יודע מה לומר לך
מה שכן, כל פעם שאני קורא בעלונים של קהילה ידועה שכדאי לנסוע לציונו של רבם, כי הוא היחיד שהבטיח להוציא מהגיהנום, אני אומר לעצמי הוא ממש לא היחיד, כי אאע"ה כבר אמור לעשות את זה, אז או שבלא"ה אני מסודר או שמאותה סיבה ש+1500 שנים פחדו מהגיהנום למרות הגמרא הזו, אז גם הבטחה מלפני 200 שנה לא משנה הרבה.

שמעתי סיפור על ראש ישיבת בריסק, הרב אברהם יהושע שליט"א, שתבע מבחור שהלך לאומן בראש השנה, הלא כבר כתוב שאאע"ה יושב על פתחו של גיהנם וכו'. והבחור ענה שעדיף בשבילו להיות מוסר ע"י פאותיו...
והרב הנ"ל גירש אותו מהישיבה.

המימרא בשמי' דהר"נ מברסלב, שיוציאנו מן 'שאול תחתית'...
אברהם אבינו אינו מניח הנימולים להכניסם ל'גיהנם'...

.... כנראה שיש דרך להגיע ל'שאול תחתית' ולעקוף את ה'גיהנם'......

תלמוד_ישן כתב:שמעתי סיפור על ראש ישיבת בריסק, הרב אברהם יהושע שליט"א, שתבע מבחור שהלך לאומן בראש השנה, הלא כבר כתוב שאאע"ה יושב על פתחו של גיהנם וכו'. והבחור ענה שעדיף בשבילו להיות מוסר ע"י פאותיו...
והרב הנ"ל גירש אותו מהישיבה.

אולי הוא מאלה שאברהם אבינו לא מכיר ולא מונע מלהיכנס לגהינם, ולכן הוא זקוק לעזרתו של ר"נ.

יש גם את הגמ' אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל ק"ו ממזבח הזהב

יוצא פוניבז' כתב:יש גם את הגמ' אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל ק"ו ממזבח הזהב

שם נראה שהיא לא מכלה אותם, אבל זה לא אומר שהם לא סובלים

ברי ופשוט שפתחה של גיהנם, אינו שער מסודר, עם ברקוד ואולי כרטיס מקודד או ברוח ימינו כניסה על פי חיישן/אפליקציה-יישום או מצלמת זיהוי פנים גו פרו חדשנית...
אז ראשית יש להבין מהו גיהנם,
מהו פתחו של גיהנם. ושוב, אם גיהנם איננו שטח מוגדר ומתוחם כנראה, אז פתחו, חייב הסבר יותר רציני.

או אז לדון, מה קורה למי שלא נכנס לגיהנם, אבל אמור להיכנס לשם, מה הולך בחוץ? האם יש שם חדר קבלה ממוזג? אולי יש שם סוכריות כאלו כמו שיש אצל רופא שיניים?

ואם כבר נקטתי דוגמא מרופא שיניים, אולי כל הגיהנם הזה הוא כמו ניתוח מכאיב מאוד, אבל הכרחי ונחוץ, ומי שצריך את זה בעוונותיו, לא רוצה ואינו מוכן לוותר עליו. בתור משל בעלמא.
(אף שברור שבגמרא משמע שאינו מניח להיכנס הוא למעליותא)
בקיצור, אלו דברים עמוקים גם אם מנסים להסתכל עליהם במבט הכי פשטני.

עושה חדשות כתב:הטור מביא בתחילת הל' מילה מדברי חז"ל, "שאברהם אבינו יושב בפתחה של גיהנם ואינו מניח ליכנס בו לכל מי שנמול". זאת אומרת שיהודי מהול (ולא בעל נכרית) אין לו מה להגות בס' ראשית חכמה?

מצלת מדינה של גיהנם. האם אפשר לעשות עבירות ובכל זאת לא יהיה גיהנם.
ועיין בספר על המילה (שפר. עמוד 6) שהביא דעת העיר גבורים שהכוונה שמל לבו וכו'. אולם לכאורה מהטור שהביא את זה בהלכות מילה בסתם לא משמע כך. ועיין בב"ח (ס"ק ב, ד"ה ויש לתת לב) שהסביר את זה בטור.
ואולי אפשר לומר, שאין הכי נמי, ומה ששאלו שאם כן יעשה האדם עבירות, לא כדאי לו שהרי יהיה לו פחות גן עדן.
ואולי הכוונה שאדם יקיים את מצות ברית מילה בשלמות [עם כוונה רצויה וכו'] ובן אדם כזה לא יעשה עבירות ולכן יציל אותו מדינה של גיהנם. [אולם הלשון מציל מדינה של גיהנם משמע שמגיע לו ומוציאים אותו משמה].
[וכן יש להקשות שהרי הגיהנם עוזר לאדם לנקות את עצמו, ואם כן למה זה רבותא שאברהם אבינו יוציא אותו משמה, הרי זה להיפך [וכדברי הרב ישעיהו לוריא], ואולי אפשר לומר שזה רק לאדם שנענש להישאר שמה לתמיד, ואותו אברהם מוציא שיוכל פעם לצאת].
ועיין בבית יוסף ט ד"ה ומ"ש והיא מצלת וכו'. אינו מכירו שהוא יהודי. האם לא יכול לשים לב. ועוד משמע שלא בזכות המילה מצילו אלא מציל כל יהודי ומי שאין לו מילה לא יודע שהוא יהודי.

חד ברנש כתב:מקור העניין הוא בבר"ר (ר"פ וירא) וגם בעירובין.
ושם אמרו, שאם אברהם רואה אחד שהירבה עוונות, הוא מסיר את מילתו ומעבירה לקטנים שמתו קודם מילתן.

ליתר דיוק, מסיר את ערלת הקטנים ומעבירה אליו.

אבל כפי מנהגינו למול את הנפלים משום תקנת הפושעים הנ"ל, שוב ישאר הגיהנום ריקן ב"ה.

אמנם רבי יעקב הגוזר כ' לחלק בין קטנים ונפלים, אבל מאידך הוא נוקט שריבוי עוונות היינו בועל נכרית או כופר בעיקר, ולא שאר עוונות.

יהושפט כתב:לא יודע מה לומר לך
מה שכן, כל פעם שאני קורא בעלונים של קהילה ידועה שכדאי לנסוע לציונו של רבם, כי הוא היחיד שהבטיח להוציא מהגיהנום, אני אומר לעצמי הוא ממש לא היחיד, כי אאע"ה כבר אמור לעשות את זה, אז או שבלא"ה אני מסודר או שמאותה סיבה ש+1500 שנים פחדו מהגיהנום למרות הגמרא הזו, אז גם הבטחה מלפני 200 שנה לא משנה הרבה.

מרן הח״ח מביא בספר ״תורת הבית״ (סוף פרק ו׳) שאשר בן יעקב הוא ממונה על המשניות וכל מי שהוא בקי בהן, אינו מניחו לראות פני גיהנם.

בכל מקרה, אני לא יודע איך ליישב את דברי המדרש הזה, אבל נראה לי שאין שום סיבה לנסות להסביר דווקא את המדרש הזה כפשוטו לגמרי, ואת כל המדרשים (הרבים) על עונשי הגיהנם, לנסות לעקם ולהוציא מפשוטם בשביל זה.

בשפת אמת (ליקוטים לברית מילה) ביאר מה שאמרו ז"ל אדם הראשון מושך בערלתו היה, שעל ידי החטא של עץ הדעת נעשה הערלה.
ועל דרך זה אפשר שכל רשע הוא בבחינת מושך בערלה הרוחנית, ונעשה כמו שאינו מהול.

בגמרא הנ"ל עירובין יט, א דהיינו במקור הדברים לגבי אברהם אבינו שיושב וכו' נאמר זאת להדיא רק בבא על נכרית, שנמשכת ערלתו ואברהם אינו מכירו. שמע מינה להדיא שלעניין זה רק בעבירה זו (שהיא בברית עצמה, ואופן של יציאה מכלל ישראל וכו') הוי נמשכת ערלתו, ולא בכל עבירות ואפילו ברשע בדינו שרובו עבירות ונידון לגיהנם.

בוצינא כתב:בשפת אמת (ליקוטים לברית מילה) ביאר מה שאמרו ז"ל אדם הראשון מושך בערלתו היה, שעל ידי החטא של עץ הדעת נעשה הערלה.
ועל דרך זה אפשר שכל רשע הוא בבחינת מושך בערלה הרוחנית, ונעשה כמו שאינו מהול.

וכבר הקשיתי דהא אדם הראשון נברא מהול, וכשיטת הגר"ח עד אברהם לא היה שם ערלה כלל. ותירצתי ע"פ הראב"ד בהקדמה לבעלי הנפש, כי כל מצוות ה' וציוויו הוא לידע כי יש לאדם בורא המושל בו. וגם אל גוף האדם שם לו חוק ויצווהו למול בשר ערלתו. וא"כ ערלתו של אדם הראשון הוא ניהו עץ הדעת.
וע"ד האמת הנה יש להקשות הא דכתיב 'ועץ החיים בתוך הגן (במציעות גינתא) ועץ הדעת טוב ורע. ומשמע שעץ החיים היה באמצע, ומאידך גיסא כתוב "ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו" ומשמע שעץ הדעת באמצע,
ועוד קשה שכתוב "ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים" ולמה לא חשש שיאכל קודם מעץ החיים ואח"כ מעץ הדעת.?
ועוד קשה, שמפורסם מהאריז"ל שאם היה מחכה עד שבת היה רשאי לאכול מעץ הדעת, וקשה שלא משמע כן מהפסוקים כלל.
(ועיין מדבר קדמות שאכל מדין טועמיה וצ"ע)
ולתרץ הכל אמרתי שפשוט שעץ החיים גדל בתוך עץ הדעת, ועץ הדעת מקיפתו כערלה למילה. ואם היה חל שבת בקדושה היה נופל הקליפה מאליו והיה אוכל מעץ החיים וחי לעולם. ולא היה יכול ליגע בעץ החיים עד שבת . וזהו "מושך בערלתו" שכל עץ הדעת היה בגדר ערלה וקליפה ו"ערלתו" דווקא. ודו"ק כי אמת הוא והרבה קושיות מתורצות בזה.