פורום אוצר החכמה

בגמ' זבחים דבזמן נוב וגבעון הותרה אכילת מע"ש בכל ערי ישראל.
האם היה אז אפשרות לפדיון?
ובצאתי לחפשי באוצר, מצאתי רק מהגאון ר' אברהם שפירא.
כל המוסיף יתברך.

למה שיהיה אפשרי אם התורה התנתה זאת בכי ירבה ממך הדרך, כי ירחק ממך המקום?

מדוע אני בגירסה הענתיקה שלי מצאתי גם ב"איזהו מקומן" על זבחים קיט. עמ' תלו טור ב' ד"ה ומע"ש? מציין גם לקר"א.

תודה. בקרן אורה מפלפל מה משמעות הפדיון, אבל לא מעלה אפשרות של"ש פדיון כלל.

עיינת בספר תורת הבמה?

גוראריה כתב:למה שיהיה אפשרי אם התורה התנתה זאת בכי ירבה ממך הדרך, כי ירחק ממך המקום?

מסברא נראה דודאי אפשר לפדותו שהרי זה שנאכל בכל ערי ישראל אינו מפני קדושתם אלא מפני דחסר בקדושת ירושלים דבעי' ארון כדילפי' בזבחים וכיון דליכא חובת הבאת המעשר לירושלים ממילא נאכל בכל מקום ולא שמתקיים בזה דין המע"ש רק הוי התר אכילה כיון שהמע"ש עיקר דינו הוא שטעון הבאת מקום וכאשר א"א ממילא שרי לאוכלו בכ"מ אך אי"ז קיום מצותו ועי' בתוס' בזבחים ס ע"ב שמעשר שגדל בפני הבית והוזקק להבאת מקום אינו נאכל בכל ערי ישראל והיינו כש"כ דבאמת לא מתקיימת אכילת מעשר בערי ישראל רק שאין צריך וכאשר כבר נתחייב צריך וא"א
ונראה דגם האוכלו בטומאה ובאנינות בערי ישראל לא יתחייב וכדין האוכלו בזה"ז חוץ לירושלים עי' ברמב"ם פ"ג ממע"ש

כהן שדעתו יפה. דברי טעם כתבת ויש לעיין בהם.
ולפ"ז מתעצמת הערת הקר"א שם, מה פשר הפדיון הזה בכלל.

דעת הצל"ח בפסחים לו: דאין פדיון
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=74

טור שמאלי ד"ה שם לקראת הסוף והלאה משם

שו"ר דבפיה"מ לא משמע כדברי שכתב שמע"ש דינו כקק"ל ולכן בנו"ג נאכל בכל מקום ומשמע דזהו מקומו לקיום מצותו וכמו קק"ל
אכן הערת הק"א אינה מוכרחת דהתוס' שם אזלי דא"א לאכול את המעשר רק בירושלים כשיבנה שם המקדש וע"ז כתבו דיצטרך לפדות ולהמתין עד שתיבנה ויוכל לאוכלו כדינו